העליון: ניתן להטיל אחריות אישית על נושאי משרה בחברה רק כשבשיק או בשטר צויין שמה השגור של חברה

עוד קבע בית המשפט, כי האמצעי שבו נקט המחוקק דהיינו הטלת אחריות אישית על נושא משרה גם בהיעדר יסוד נפשי ובהיעדר תוצאה מזיקה, הוא כה דרסטי ומרחיק לכת, עד שיש לפרשו בצמצום.

בכך דחה שופט בית המשפט העליון, מישאל חשין בקשה לדיון נוסף של חברת חוגלה קימברלי שיווק נגד משה בדש על השליטה בפיקנטי וחשב של חברות השיווק של פיקנטי איתן שאבי.

חוגלה קימברלי התקשרה ב-1996 בארבעה חוזים שונים עם ארבע חברות שיווק של חברת ניצולת הקרטל. שנקראה בעבר חברת פיקנטי תעשיות מזון.

בדש ושאבי חתמו על החוזים עם חוגלה קימברלי כאשר השמות שצויינו על גבי החוזים לא היו שמותיהם הנכונים של חברות השיווק. כך למשל תחת שמה של חברת צלבנית שיווק סלטים ונקניקים, נכתב בחוזה פיקנטי חיפה.

ב-1997 פרצה שריפה במשרדי חברת פיקנטי שהביאה לשיתוק פעילותה. כתוצאה מכך חזרו ההמחאות הדחויות שנתנו לחוגלה. כך נוצר חוב לחברת חוגלה בסך 192 אלף שקל.

חברת חוגלה הגישה תביעה לבית משפט השלום בת"א, וביקשה לחייב בין השאר את שני המנהלים בפיקנטי באחריות אישית בשל החוב שלא נפרע, בעילות של חוסר תום לב ותרמית.

בית משפט השלום דחה את הטענה בדבר החבות הנפשית של המנהלים. על כך הגישה חוגלה ערעור לבית משפט המחוזי. בית משפט המחוזי קיבל את הערעור ביחס לחבותם האישית של השניים ועל כך נוספה בקשת רשות ערעור לעליון.

השופטת אסתר חיות, בהסכמת השופטים אליעזר ריבלין ומרים נאור, קיבלו את בקשת רשות הערעור לאחר שקבעו, כי ניתן להטיל אחריות כזו רק במקרים שהמסמך הוא שטר, שיק או המחאה.

על כך הגישה חוגלה קימברלי בקשה לדיון נוסף בטענה, כי פסק הדין מהווה הלכה חדשה.

השופט מישאל חשין אישר, כי יש בכך הלכה חדשה אך החליט לדחות את העתירה לאחר שקבע, כי יש לקיים דיון נוסף רק במקרים חריגים.

חשין מצטט את דברי בית המשפט המחוזי לפיהם "אין להאשים את השניים בהפרת חובת תום הלב, לאחר שהוכח, כי בדש הזרים מכספו הפרטי לחשבונותיהם של החברות השונות על-מנת למנוע את קריסתן.

את חוגלה ייצג עו"ד עמוס ויסמן ואת בדש ושאבי ייצגו עוה"ד אלון גלרט ורוני שניידר. (דנ"א 3112/05).