השופט אהרון ברק: גם להתחשבות בשופט יש גבול

בכך קיבל הנשיא ברק ערעור שהוגש באמצעות עו"ד שגיא תירוש על החלטת השופט לפסול את עצמו מדיון בתיק, בו טענה אישה, כי איבדה כל אמון בבית המשפט, בשל התערבותו בהסכם הפשרה בין בני הזוג.

האישה, במקביל לבקשת הפסילה הגישה גם תלונה לנציבות תלונות הציבור על השופטים. נציבות תלונות הציבור בדקה את התלונה ודחתה אותה לאחר שקבעה, כי לא התקיים כל פגם בהתנהלות בית המשפט בתיק.

למרות זאת החליט השופט לקבל את בקשת הפסילה ולפסול עצמו מלדון בתיק. בנימוקי ההחלטה דחה השופט את טענות האישה וקבע שאין לו ספק קל שבקלים שיכול להמשיך לדון בענייניה באובייקטיביות מלאה וללא כל משוא פנים.

עם זאת ציין השופט שיש קושי בקיום הליך משפטי כאשר אחד מבעלי הדין משוכנע סובייקטיבית, כי בית המשפט נוקט משוא פנים נגדו ומעדיף את הצד השני.

ברק מציין כי חשדנותה של האשה כלפי השופט עברה כל גבול. ברק בחן תקדימים בנושא וקבע, כי אמת המידה הידועה והמקובלת היא חשש ממשי למשוא פנים, ואין בעובדה ששופט מחליט על פסילתו כשלעצמה כדי להעיד על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים.

הזכות לשבת בדין היא גם החובה לעשות כן. ברק מצטט מפסק דין אחר שנתן בעניין ואומר כי שופט איננו חופשי לפסול את עצמו בכל מקרה שסובייקטיבית הוא סבור כי אין זה ראוי לו לשבת בדין. התחושה הסובייקטיבית צריכה להיות מלווה בנתונים אובייקטיביים.

עוד מציין ברק, כי ניהול התיק נמצא בשלב מתקדם עד מאוד ובנסיבות אלה אין זה ראוי שהשופט יפסול עצמו תוך גרימת נזק בלתי ראוי לצד השני.