הנקראות ביותר

ארה"ב: יוזמה ייחודית לעידוד תעסוקה - בית ספר למובטלים

יוזמה לא-שגרתית בקונטיקט שבארה"ב הולידה נוסחה מנצחת להשמה ■ לא מדובר במובטלים צעירים שיושבים בבית חודש-חודשיים, אלא בכאלה שכבר איבדו כל תקווה לחזור לשוק העבודה

ג'ו קרבון הוא המנכ"ל של WorkPlace - המשרד לענייני תעסוקת מובטלים של דרום-מערב מדינת קונטיקט. לכאורה מדובר בעוד משרד אזוטרי בתוך אוקיינוס של אין סוף משרדים כאלה בכל רחבי ארה"ב. אך לא כך.

יוזמה לא-שגרתית של קרבון הפכה אותו בתקופה האחרונה ליקיר הממשל האמריקני. הוא מוזמן להציג את התוכנית החדשנית והייחודית שפיתח בפני ועדות בסנאט האמריקני, וחברי קונגרס מגיעים למשרדו כדי לברך אותו על הצלחותיו ולברר כיצד הם יכולים לסייע לו.

עבודתו הלא-שגרתית, החדשנית והייחודית של קרבון היא הפיכת המשרד האזורי שלו לענייני תעסוקה ל"בית ספר למובטלים".

1. תנאי הקבלה - לפחות 99 שבועות של אבטלה

התנאי העיקרי להתקבל לבית ספר למובטלים של קרבון הוא שעל המובטל להיות מבוגר שאינו מועסק לפחות 99 שבועות. זאת, מאחר שכל שבוע נוסף של אבטלה מקטין את סיכוייו להתקבל לעבודה כלשהי.

"אין מה להשוות בין מובטלים שאינם מועסקים 6 חודשים למובטלים שמחפשים עבודה למעלה מ-99 שבועות, שהוא משך הזמן שמובטל זכאי לדמי אבטלה שבועיים", אמר קרבון בראיון לתוכנית הטלוויזיה היוקרתית "60 דקות" של רשת CBS (אגב, בישראל דמי האבטלה משולמים לתקופה של 7-25 שבועות, תלוי בגיל ובמצב משפחתי).

ואכן, גדל מספר מודעות הדרושים המתפרסמות בכלי התקשורת השונים הכוללות את משפט המחץ הקשה מנשוא: "לא יתקבלו מועמדים שאינם מועסקים עתה". קרבון מוסיף ואומר, כי השינוי הגדול הוא בעיקר בראש, שכן שנתיים של אבטלה שוחקים עד דק את הביטחון העצמי, מרחיקים את המובטל מהתחום המקצועי שבו עסק קודם לכן, והופכים את הידע שרכש ואת השכלתו לחסרי ערך על-פי תפיסתו.

נוסף לכך, ככל שמתמשך זמן האבטלה חש המובטל כי הוא כישלון מהלך. ממחקרים עולה כי התחושה הרווחת אצל מובטל שנמצא במצב זה מעל שנתיים היא כי הוא היחידי שנותר ללא תעסוקה, וכי כל שאר המובטלים כבר מזמן מצאו את מקומם בשוק העבודה. קרבון יודע לספר כי בסיס הנתונים של משרדו מכיל למעלה מ-12 אלף מחפשי תעסוקה שכבר פרעו את הצ'ק האחרון שקיבלו ויקבלו כדמי אבטלה.

תהליך הקבלה של מובטלים לפלטפורמה מתחיל בהערכה של הקריירה המקצועית של המועמדים, יכולתם לעמוד במבחנים להערכת הכישורים, והמצב הנפשי שבו מצויים.

2. הלימודים - 5 שבועות אינטנסיביים של הכשרה

בית הספר למובטלים הוא מה שקרבון מכנה "פלטפורמה לתעסוקה", שקיבלה את הכינוי P2E - Platform to Employment. הוא הצליח לגייס חצי מיליון דולר מתאגידים שונים ומקרנות צדקה, ופתח כיתה ראשונה עבור 28 מובטלים, במטרה להחזיר אותם לשוק העבודה לאחר 5 שבועות אינטנסיביים של הכשרה.

כל אחד מהלומדים בבית הספר למובטלים חייב להגיע לכיתה 4 ימים בשבוע, כשבתחילה הם לומדים כיצד להתמודד עם הפחדים ועם הדיכאון שבו הם נתונים, לאחר ששלחו את קורות החיים שלהם למאות ואולי אלפי מעסיקים פוטנציאלים. מתברר כי כאשר עולה אפשרות לשכור לעבודה מישהו מהמועמדים, בסינון הראשוני עובדי מחלקות משאבי האנוש בתאגידים נוהגים להקליד את שמו של המועמד בגוגל - ואם אין כל אזכור לשמו הוא נפסל אוטומטית, כאילו אינו קיים. נוצרה סטיגמה חד-ערכית אצל המעסיקים, לפיה אדם שאינו מועסק תקופה ארוכה הוא סוג של לא יוצלח, או פשוט אחד שלא משקיע ולא מתאמץ.

התהליך המובנה שעוברים הלומדים במשך 5 השבועות נועד להחזיר להם את האמון ביכולות שלהם, לאפשר להם לדעת שהם אינם יוצאי דופן במציאות התעסוקתית בארה"ב, ולהקנות להם כלים - כמו לימוד כתיבת קורות חיים על-פי פורמטים עם היסטוריה של הצלחה, ביצוע סימולציות לראיונות עבודה, והקניית טכניקות לחיפוש עבודה - שיאפשרו להם להשתלב שוב במעגל העבודה.

3. היציאה לדרך - סטאז' של 8 שבועות תחילה

אך קרבון ידע כי הקרב האמיתי לאחר החזרת הביטחון העצמי והאמון ביכולות של התלמידים מתחיל לאחר סיום הקורס. ואכן, הרעיון המנצח שלו היה לאתר עבור הבוגרים מקומות עבודה שיהיו מוכנים להתחייב להעסיק אותם כסטאז'רים במשך 8 שבועות, ללא כל תשלום, כאשר P2E מעבירה להם משכורת שבועית מהכסף שנתרם לה מהתאגידים השונים ומקרנות הצדקה.

הצבת הבוגרים במקומות עבודה לחודשיים של סטאז' מתבצעת ללא ניצול קשרים כלשהם של המדריכים וסגל הפלטפורמה, אלא רק על-פי התרשמותם של המעסיקים ונכונותם להעסיק את המועמדים לאחר ראיונות עבודה.

הסגל עובר על מודעות דרושים, בודק מי מהלומדים בקורס מתאים לתפקיד המבוקש, ומשיב למפרסמי המודעה בזו הלשון: "אנחנו נמצא עבורך מועמד/ת שמתאים לכישורים שפרסמתם ולצרכים שלכם. אנחנו נסבסד את משכורת המועמד לתקופה של שמונה שבועות".

4. התוצאות - המעסיקים הבינו שיש כאן נוסחה מנצחת

התוצאות היו מדהימות. אמנם מדובר בקנה מידה קטן, אך זה הספיק כדי למשוך את תשומת לב הציבור, המעסיקים וגורמי השלטון בארה"ב, שהבינו כי נוצרה כאן נוסחה מנצחת.

מתוך 100 מובטלים שהשתתפו בפלטפורמת התעסוקה, 53 מהם מועסקים מזה 5 חודשים, ומקבלים כבר את שכרם מהמעסיקים החדשים, כאשר חלק גדול מהמועסקים מצאו עבודה בתחומי ההתמחות שלהם.

ואכן, מאז ששודרה התוכנית "60 דקות" בחודש פברואר השנה נוצר תהליך מואץ, שעיקרו הקמת פלטפורמות כאלה במקומות נוספים בארה"ב. באמצע חודש מאי האחרון התכנסה ועדת הסנט לעובדים מבוגרים, כשגולת הכותרת של הדיון הייתה עדותו של קרבון, שסיפר על ההצלחה של תוכניתו. לאחר מכן פרסמה הוועדה הודעה בזו הלשון: "אנחנו גאים על כך שג'ו קרבון יכול היה להופיע כאן ולדבר על פלטפורמת התעסוקה בקונטיקט, שהצליחה מעבר לכל הציפיות לסייע לעובדים מבוגרים למצוא מקומות עבודה חדשים".

במקביל החלו להופיע כתבות בכלי התקשורת השונים, כשבאחת התוכניות האחרונות של רשת CNN נפתחה הכתבה בשאלה המאתגרת המכוונת לתאגידים: "האם תהיו מוכנים לתרום 6,000 דולר כדי לסבסד עבודה של מובטל?". בכתבה הוצגו הישגיה של תוכנית הפלטפורמה, ובעקבותיה נתרמו 580 אלף דולר על-ידי כתריסר חברות, ועוד כ-200 אלף דולר על-ידי AARP - איגוד הגמלאים האמריקני.

הכותב הוא יועץ לשיווק, www.trends-news.com

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות