"הרגשתי שבחודש הבא חוזרים להרוויח, ואז באה הסגירה הנוספת"

בבוקר ה-16 במרץ התעוררה נוי כהן רייכקינד למציאות חדשה וקשה. יום קודם היא ניהלה סטודיו לאימונים פונקציונליים, יוגה ופילטיס (אימונוי), ופתאום היא התעוררה למציאות שבה נאסר עליה לפתוח אותו. יום לאחר סגירת העסקים במשק, היא שאלה את עצמה איך מתקדמים מכאן.

כהן-רייכקינד: "לפני המשבר היו לי 400 מנויים, 17 מאמנים (עצמאים שעובדים איתי לאורך שנים), שתי פקידות קבלה ומנהלת סטודיו במשרה מלאה. כשהתחילו לדבר על הקורונה, לפני סגירת העסקים בארץ, כבר התחילו לבטל לי מנויים, אבל אז באה המכה האמיתית ב-15 במרץ, כשבצהריים הורו על סגירת חדרי כושר, ולא היה ברור אם אנחנו סטודיו או חדר כושר ונתונים לאותן מגבלות.

"קמתי למחרת בבוקר ולא הבנתי עדיין מה קורה, אבל הבנתי שאם לא אהיה שם בשביל המתאמנים, כנראה שהם 'יאבדו את זה'. החלטנו להפעיל אימוני זום לאורך תקופת הסגירה".

כך שרדה כהן-רייכקינד את תקופת הסגירה, אבל היא לא הרוויחה. "בסטודיו כמו שלי ההוצאות הבסיסיות עומדות על 30 אלף שקל, לפני משכורות, אביזרים ודברים נוספים", היא מספרת. "הזום כיסה חלק מההוצאות".

קיבלת סיוע מהמדינה?
"לא קיבלתי שקל מהמדינה. יש לי ילדה בת 11 חודשים ונאלצתי לפטר את המטפלת שלה. הייתי צריכה לתמרן כדי לשרוד. כשפתחנו לא כל המתאמנים חזרו, המון אנשים מפחדים. למרות הכול, הרגשתי שאני מתחילה להיכנס חזרה לשגרה. חזרתי ל-360 מנויים אחרי שירדו לי 100. הוספתי מתאמנים חדשים וקיבלתי עוד פניות, הרגשתי שבחודש הבא חוזרים להרוויח".

בדיוק אז הגיעה הודעת הממשלה על סגירת חדרי הכושר, שוב. "חשבתי שאני עולה על דרך המלך, ופתאום הגיעה הודעת הסגירה. זה הלם מוחלט. ההנחיות מבולבלות וכלליות ומשחקים איתנו פינג פונג. איך משווים סטודיו שיש בו 8 מתאמנים בחלל, שלא מתקרבים אחד לשני, לחדרי כושר גדולים? ואיך בכלל סוגרים את כולנו כשאחוזי ההדבקה בחדרי כושר אפסיים? זה מרגיש כאילו מישהו קם בבוקר וקיבל החלטה שרירותית. וזה לא פוגע רק בנו - זה פוגע בפקידות קבלה, מאמנים, מכבסות של חדרי כושר.

"אני מרגישה לבד, ובאבל, כאילו קמתי למשטר דיקטטורי ואף אחד לא רואה אותי. בא לי לזעוק לשמיים ולעשות מעשה, כי זה בלתי אפשרי יותר. זה לא הגיוני".

את מצטרפת ל"מרד חדרי הכושר" שמסרבים לסגור את הדלתות?
"אנחנו במצב של lose-lose situation. אין לנו מה להפסיד. בא לי להצטרף אבל אני מפחדת מהקנס, כי כעסק קטן זה יוצא מהכיס שלי. אבל אם זה מה שכולם יעשו, אני עומדת מאחורי כל ענף הכושר ואני אעשה את זה. 

"לסגור מתקני ספורט זה לגרום לאנשים ללקות בבעיות נפשיות. אין הגיון בלסגור הכול. אני אישית לא אשרוד עוד סגירה. אף אחד לא לוקח עלינו אחריות. אם רוצים לסגור אותנו - תמצאו דרך לאפשר לנו לחיות ולהתפרנס בכבוד". 

כבר בחודש ספטמבר, עוד לפני פרוץ המשבר, החלטנו כאן ב"גלובס" לייחד מדור יומי לקשיים של עסקים קטנים ושל מגזר העצמאים בישראל. חשבנו אז כפי שאנחנו סבורים גם היום שמדובר במגזר שיש לו חלק משמעותי בהנעת גלגלי הכלכלה אך אינו מקבל די הכרה וסיוע ביחס לחלקו. כעת, בחסות הקורונה הוסת חלק מהזרקור הציבורי לבעיה, אולם ככל שמתברר עומק הבור אליו נקלעים עצמאים ועסקים קטנים מתחוור בהתאם עד כמה המדינה לא ערוכה לסייע. בנסיבות הללו החלטנו להרחיב את המדור ולהקדיש מעתה ומדי יום חלק ניכר מהשער האחורי שלנו, כדי להביא את האנשים ואת הקולות שמאחורי הקשיים, בניסיון להניע עיתונות פתרונית, להציף פערים של שנים ובתקווה שזה יהיה חלקנו הצנוע בחזרה לשגרה, אבל אחרת.

עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il