המילה שבחרתי היא "מילה". ראשית, בגלל המצלול המלטף שלה; שתי הברות פתוחות ונעימות, שני תווים מוזיקליים (מי, לה), מילה שהולחנה מעצם היותה. כל מילה היא גם צורה וגם תוכן, ואולי משם נובעת ההיקסמות שלי.

מילים נבראות ומשתנות כל הזמן, ובו בזמן בוראות ומשנות את המציאות. הן מעצבות את מנעד הרגשות שלנו, את הזיכרון שלנו ואת ההבנה שלנו את עצמנו ואת העולם.

מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי מרותקת מהכוח שיש למילים - להרגיע ומנגד להלחיץ, לפייס ולפגוע, לבנות ולהרוס. ואולי יותר מכול, מילים הן גם חופש יצירה בלתי מוגבל ולא מתפשר. הן חומר זמין ובלתי נלאה, הן מה שנותר כשנדמה שלא נותר דבר.