‏אף אדם לא מסוגל לבחור היכן, מתי ואצל מי להיוולד, כל שכן לבחור לעצמו את צבע עורו.

לא בחרתי להיוולד בכפר סרמלה באתיופיה ולא בחרתי להישאר שם.

אבא שלי עשה עבורי את הבחירה.

בוקר אחד הוא הודיע לי להיערך לבריחה אל ארץ התנ"ך, שבירתה ירושלים הקדושה. עברנו תלאות וייסורים פיזיים ונפשיים ועמדנו במבחני הדרך. אולי כי בחרנו בחיים, ואולי כי המזל האיר לנו פנים.

אבא לקח אחריות על חייו ועל חיי. הודות לבחירה האמיצה שלו זכיתי להכיר חיים אחרים ולחיות בעולם מערבי-מודרני וחופשי, שונה לחלוטין מהחיים שציפו לי בכפר.

בגיל 10 הגעתי לארץ והתמודדתי עם הבחירות שעשו עבורי אנשים אחרים. הם אפילו בחרו לי שם חדש, שם ישראלי. אף שכולם רצו בטובתי, חיכיתי לרגע שבו תהיה לי הזכות לבחור בעצמי את דרכי, גם את שמי…

בבוא היום המיוחל למדתי שהבחירות שלי נובעות מצורך, סיבה או מטרה, אז גם גיליתי שחיבוטי נפש הם חלק בלתי נפרד מתהליך של בחירה. אבל משהחלטתי לבחור, הייתי שלמה עם עצמי ולקחתי אחריות מלאה על בחירותיי.

בחרתי לרכוש השכלה, להקים משפחה, בחרתי לפעול למען החברה בישראל, להיות חברת מפלגה ולהעמיד את עצמי לבחירה. בכל יום ויום אני בוחרת לבחור בחירות משמעותיות, הן בהיבט האישי והן בהיבט הציבורי. בבחירות שאני עושה אני רואה לנגד עיניי עולם חופשי, מגוון, מאפשר עתיד טוב יותר עבור ילדיי ועבור כל הילדים והילדות באשר הם. המטרות העומדות לנגד עיניי ברורות, מוחשיות ומעשיות, והן קרובות למימוש ולהגשמה.

בחירה יכולה לשנות גורל. לכן מתוך אלפי מילים שרחשו סביבי כדבורים בכוורת בחרתי במילה "בחירה".