בשנים האחרונות אני שומע הרבה את המילים לפנק ופינוק. בדור שלי, שנולד לפני קום המדינה והתעצב בשנות החמישים והשישים, המילים המנחות היו הגשמה ושליחות. חשבנו במונחים של עבודה קשה וסיכון אישי, התנדבות ומסירות למען המדינה, וזה תמיד היה קשור במאמץ נפשי וגופני.

המילה פינוק ציינה אנשים אחרים, שהייתה להם גישה של הנאות החיים. אז נכון שמגיע לאדם גם לנוח וליהנות מדי פעם, והדור הנוכחי לימד אותנו את זה, אבל המילה פינוק כל כך נוגדת את האני מאמין שלי, שאני לא חי איתה בשלום.