כל חיי צרובים בתחושה של ערגה. אל דבר לא ידוע. לזיכרון בנשמה שלא אדע לכנותו בשם. כנראה שמקורו בחיים קודמים. אלו הם אותם כיסופים, געגועים אל דבר שנפשי משתוקקת אליו ואינה יודעת מהו. עיתים היא כמהה אליו, עיתים מיוסרת ממנו, אך לרוב עומדת מולו חסרת אונים. זוהי ערגה אל דבר שמיימי, בלתי מושג, אשר קורא לי אליו וחומק ממני בהושיטי לו יד. זהו חלק חבוי ממני, ובו בזמן בלתי נפרד הוא מחיי.
