הרבה דברים בחיים תלויים בקו דק אחד. הרגע שמפריד בין יום הזיכרון ליום העצמאות, זמן כניסת השבת, הרגע שמבדיל בין חיים ומוות. כולם מובחנים בקו דק שמבדיל בין עצב ושמחה, רעש ושקט, סוף והתחלה.

בדיוק כזה הוא האופק. הקו הדק, הרחוק, שמפריד בין שמיים וארץ. לא סתם המילה אופק מתקשרת לנו אוטומטית עם תקווה לעתיד טוב יותר. האופק לא רק טומן בחובו את הרצון להגיע אליו, אלא גם מסמל את המקום שמאחד בין קודש לחול, בין חלום למציאות. עד כמה אנחנו זקוקים לו דווקא כעת – עתיד טוב, מאחד ומחבר, מיטבי ונכון.

פעמים רבות אנו מוצאים את עצמנו עומדים בהווה מורכב ומאתגר ולא מבינים איך להגיע לאותו עתיד טוב יותר. הכול נראה ערפילי ואין לנו את היכולת לדמיין איך ממשיכים מכאן. דווקא בנקודת הזמן הזו, אם רק נתעלה על הקושי ונביט אל קו האופק, הכול פתאום ייראה אחרת.

פתגם בלגי עתיק אומר "זה חסר תועלת לחכות לספינה, אם לא שלחת אחת אל האופק". לפעמים, על אף שהאופק מרגיש בלתי מושג - עלינו להבין ולהרגיש מה יש מעבר לו, מהו אותו מקום עתידי טוב יותר, ולהתחיל בצעד אחד קטן לשם. אל קו האופק עצמו לא ניתן להגיע, אבל אל מה שהוא מסמל עבור כל אחד מאיתנו, כנראה שאם מספיק נרצה - נגיע. מה שנגלה כשנרגיש שהגענו, רגע אחרי שנשמח בהצלחתנו, זה שהרווחנו קו אופק מרגש חדש.

העתיד רחב כמו האופק ומלא באפשרויות. אם רק נתעלה על מה שמעכב אותנו ונדמיין את מה שמעבר לו, את היכולת שלנו לחבר ארץ ושמיים, נוכל לייחל לעתיד טוב יותר, ונצליח לצעוד קדימה - כל הדרך אל האופק.