אדם תבנית נוף מולדתו.

גדלתי במדבר, בערד. בעיניי המדבר הוא המקום השלם והשלו ביותר. יש יפים ממנו, אין יפים כמותו. אין בו הרבה, ויש בו הכול. מקום בראשיתי, המדבר אל המתבונן. שממה שממנה צומחת עשייה. הוואדי מתחת לבית.

ב"סיפור על אהבה וחושך" עמוס עוז, שכני לעיר, מספר: "כל בוקר, קצת לפני או קצת אחרי הזריחה, אני רגיל לצאת לבדוק מה חדש במדבר. המדבר מתחיל כאן בערד בקצה הרחוב שלנו". כחברה במועדון משכימי הקום, ועוד במדבר, תמיד הזדהיתי עם השורה הזאת (ותהיתי אם מחלק העיתונים על הטוסטוס מהספר, המברך אותו לשלום בחמש בבוקר, הוא אני?).