בית קטן זה יפה

המגמה הכללית היא ללכת על קטן, אך יש כאלו שמקטינים את הדירה שלהם אפילו ל-500 רגל רבועה או פחות (כ-50 מ"ר). גרגורי פול ג'ונסון, ממייסדי "אגודת הבתים הקטנים", מתגורר באיווה סיטי במערב התיכון האמריקני. הקוטג' שלו הוא קרוואן נייד בשטח של 140 רגל רבועה (15 מ"ר) עם תקרה בגובה 1.90 מטר - בקלות בית משחקים של ילד. אבל הבית של ג'ונסון רחוק מלהיות כזה. ג'ונסון, שהוא גם מנהל אתר www.resourcesforlife.com, גר בקרוואן מאז שהוא בנה אותו ב-2003.

החלל הפנימי הוא למעשה חדר עם גומחה בצד אחד שמכילה מדפים, כיסא ושולחן עבודה, שתחתיו מאוחסן שולחן מתקפל לשני סועדים. המטבח בנוי ממדפים, מכיריים של שתי להבות ומכיור קטן. מלבד ארונות אחסון, החדר מכיל גם "עליית גג", כלומר מיטה כפולה שניתן להוריד מהתקרה אל הרצפה בגובה המותניים.

שירותים במיקור חוץ

האם הוא חולם לפעמים על בית גדול יותר? "לא. זה מושלם לאדם אחד ונוח גם לשני אנשים", אומר ג'ונסון. "יש לי את כל מה שאני צריך ואת מה שאין לי אני מקבל במיקור חוץ. אני עושה כושר ומתקלח באולם ספורט ממש יפה בימי השבוע. אני מתחלק בשירותי האמבטיה והכביסה עם אבא שלי, שמתגורר בבית שכן. אני אוכל בדרך כלל בחוץ. חיים כאלו משחררים לי הרבה מאוד זמן פנוי, שאני יכול לנצל כדי לעשות עוד כסף או להוציא על דברים שערכם עולה, כמו חוויות ויחסים עם אנשים אחרים".

לפי ג'ונסון, אם היינו מקישים בגוגל "בתים קטנים" לפני חמש שנים, זה היה כמו לבצע חיפוש של פילים או לווייתנים קטנים - "דבר והיפוכו". כיום יש כמות גדולה של אתרי אינטרנט, וערימות של ספרים ומומחים שמוקדשים לנושא הזה.

תנועת הבתים הקטנים פופולרית במיוחד בארה"ב, למרות שלפי נתוני התאחדות קבלנים הארצית בארה"ב, הגודל הממוצע של בתים חדשים עולה בהתמדה - מ-1,750 רגל רבועה (כ-180 מ"ר) ב-1978 ל-2,479 רגל רבועה (250 מ"ר) ב-2007. בשנה שעברה נרשמה ירידה רבעונית קלה בשטח הממוצע.

האדריכלית שרה סוזנקה, שהספר שכתבה, The Not So Big House, חוגג כעת מהדורה עשירית, נחשבת למי שהשיקה את התנועה הזו. הבתים המגודלים לראווה, היא אומרת, הם מקומות שבהם אנשים חשים שלא בנוח ובחלק מהחדרים מבקרת רק עוזרת הבית". בתים קטנים יותר משקפים "איך אנשים חיים באמת".

אי של צפיפות

התנועה התרחבה גם ליפן, אי מפורסם בצפיפותו, שבה "עושה רושם שכולם עולים על הגל הזה", לפי אזבי בראון, תושב טוקיו ומחבר הספרים The Very Small Home ו-Small Spaces ומנהל "מכון העיצוב העתידי", גוף חשיבה על טכנולוגיה ביתית חדשה. האירוניה היא שהיפנים נהגו לחלום על בתים בגודל אמריקני, למרות שהם הובילו את ההשראה לעיצוב קומפקטי בכל תחום - אלקטרוניקה, מכוניות, משטחי אחסון או בתים.

"כדי לחיות בבית קטן צריך להיפרד מהדברים שאפשר לחיות בלעדיהם, ולהחליט מה באמת מגדיר אותנו", מסביר בראון. "יש כאלה שאוהבים מיטה גדולה, כזו שהם למעשה חיים בה. יש לי חברים כאלה. הם אוכלים את רוב הארוחות שלהם במיטה, בודקים עליה את הדואר האלקטרוני שלהם, צופים בטלוויזיה - למרות שזה אומר שאין להם מקום לספה גדולה ולשישה כסאות בסלון".

לעשות הכל ביחד

הרעיון הגדול מאחורי ביתו של האדריכל טקהארו טזוקה בטוקיו, שנקרא to Catch the Sky ונבנה בשנה שעברה, הוא אופן-ספייס שטוף שמש, רחב ומושך, שבו משפחה של ארבע נפשות עושה הכל ביחד - בישול, אכילה ומשחק. החדר מחולק למחיצות קלות. קיר ארוך של ארונות מהרצפה לתקרה מאחורי מלבן משטח אוכל אמצעי עם מגירות המהווה את המטבח ואת שטח האחסון; ספה ושולחן סלוני מגדירים את הסלון, ששטחו הגדול יחסית, 5 על 8 מטר, מבליט את הקומפקטיות של יתר הדירה, ששטחה הכולל כ-60 מ"ר בשתי קומות. תקרה משופעת מוסיפה נפח וחלונות ארוכים מציפים את הקומה העליונה באור שמש. חלונות קטנים יותר משקיפים על הרחוב. הקומה התחתונה הצנועה יותר היא זו המשמשת ללינה, עם שני חדרי השינה ואמבטיה.

הטרנד של המגורים הקטנים יצר שפע של סגנונות. בברצלונה, דירת "בית במזוודה" בשטח 30 מ"ר של האדריכלים אווה פראטס וריקרדו פלורס, שואבת את השראתה מהמזוודות היוקרתיות של לואי ויטון. הבעלים יכולים לאחסן את הריהוט שלהם בשתי "מזוודות" (כמו של ארגז נסיעות) ולהוציא אותו לפי הצורך. המזוודות מופרדות במחיצה היורדת מן התקרה. "מזוודה" אחת כוללת מיטה כפולה, מראה ושתי שידות, כל אחת עם מנורת קריאה. השנייה כוללת את המטבח עם שולחן, מזווה וספה.

קיימות גם דירות קטנות בשוק הכללי. דירות "מרחבי המחייה החכם" של אביטו בשולי מנצ'סטר וסלפורד קווייז מתחילות במחיר של 90,000 ליש"ט. שטח כל דירה הוא כ-40 מ"ר, והיא מכילה תא מרכזי שמורכב ממטבח, מחדר שינה ומשטח אחסון. התא הזה מפריד בין חדר השינה, שמצויד במיטה כפולה מתקפלת לקיר, ובין הסלון.

בארה"ב אפשר לקנות בית בשטח שמתחיל ב-32 מ"ר במריאן קסאטו קתרינה קוטג'ז, במקור שכונה של בתים טרומיים שהוקמו כמגורי חירום אחרי סופת ההוריקן קתרינה. הבית נמכר כערכת הרכבה בחנויות עשה זאת בעצמך של רשת Lowe ברחבי ארה"ב.

אפשרות יוקרתית יותר היא הבית הטרומי של מיקרו קומפקט הום (M-CH), שנמכר בכ-42,000 דולר. בית זה עוצב על-ידי ריצ'רד הורדן מחברת האדריכלים הבריטית הורדן שרי לי בשיתוף המכון הטכנולוגי של מינכן. רוחב הבית כ-3 מטר בלבד ואורכו 2.5 מטר, והוא מתוכנן בעיקר לשהיות קצרות. באב הטיפוס של היחידה הזו שנבנה ב-2005 כמגורים לסטודנטים עדיין מתגוררים שלושת הדיירים המקוריים, ויש עוד דוגמאות רבות לדיירים שנשארו שנה ויותר.

אפשר להבין מדוע. התפיסה של M-CH, ששואבת את השראתה מתעשיית התעופה, דוחסת בהצלחה את כל צרכי הבית ללא תחושת הצפיפות. חלונות גדולים משקיפים החוצה. ריהוט לכמה פונקציות מצמצם את הצורך בריהוט עמוס מדי, והטכנולוגיה החדישה מוסיפה נופך של יוקרה ומסלקת כל תחושה של עוני.

שינוי דרך חיים

בתים קטנטנים שימשו לאורך ההיסטוריה כמקומות של השראה. הסופר הנרי דייויד תורו התגורר בצריף בוולדן פונד. הצייר פול גוגן עבד בצריף בפולינזיה הצרפתית. הפילוסוף הגרמני מרטין היידגר כתב רבות מעבודותיו בצריף. בימינו, הדירות הקטנטנות מעודדות אנשים לשנות את דרך חייהם, לכיוון פשוט ושוחר טבע. בתים קטנים צורכים פחות אדמה, פחות חומרי בנייה וריהוט, פחות חשמל ומים.

היתרון הנוסף הוא העלות. עם המיתון הכלכלי העולמי ומחירי הנדל"ן שעדיין גבוהים יחסית, בייחוד במרכזי הערים, בית קטנטן יכול לספק לבעליו נקודות כניסה לשוק המקומי במחיר צנוע. ג'ונסון, מייסד אגודת הבתים הקטנים, למשל, בנה את הבית שלו בהוצאה של 15,000 דולר בסך הכל.

עוד כמה דברים מאפשרים לרדת בגודל. שקיעת המשפחה המורחבת אומרת שאנחנו זקוקים לפחות מרחב מחיה (לפי נתוני יורומוניטור אינטרנשיונל, משק בית ממוצע בארה"ב ובמערב אירופה כולל כעת 2.6 נפשות, לעומת 3 נפשות ב-1980). בנוסף לכך, אנחנו שוהים כיום הרבה יותר מחוץ לבית, בעבודה או בבילוי. סגנון החיים שלנו מרגיל אותנו למקומות דחוסים כמו מכוניות, מטוסים, רכבות וחדרי מלון.

יחד עם המזעור, החידושים הטכנולוגיים המדהימים מאפשרים לנו מגורים חכמים. מיטות הופכות לספות, ארונות מכילים שולחנות, מיקרוגלים הופכים לכיריים. "עד לא מכבר, אי אפשר היה לחיות בקטן בלי להקריב הרבה. היום אנחנו כבר לא זקוקים ל-300 מ"ר כדי לחיות בנוח", אומר ג'ונסון.

מגורים מינימליים מסביב לעולם

מהאוהלים העגולים של הנוודים המונגולים עד בתי המחסה של ימי הביניים, לעולם יש היסטוריה ארוכה של "בתי מיקרו" - אך בגרמניה בשנות ה-20 הרעיון של מגורים מינימליים הפך לראשונה לשוק מודרני המוני. משפחות שוכנו בדירות שני חדרים בשטח 60-70 מ"ר, שהיו בכל זאת מוצפות אור ומאווררות עם מרפסות או גינות ומטבחי וחדרי אמבטיה משוכללים.

בבריטניה, הקונספט של "מגורים מינימליים" הושאר למגזר הפרטי, מה שהניב בלונדון בשנות ה-30 את "דירות אייסוקון" הקומפקטיות אך מתוכננות היטב, עם שטחי אחסון ושירותי מטבח וכביסה ב"מיקור חוץ".

בסופו של דבר היתה זו יפן שהעלתה את בתי המיקרו לליגה חדשה, מאחר שהעדר השטחים, בייחוד בטוקיו, הוא אבי ההמצאה. תא המגורים הטרומי הפך לכלי אדריכלי, נוצרו המיטות המתקפלות, והטכנולוגיה עברה מזעור מעולה.

כיום אנחנו מקדים בברכה גל חדש של דיור מוקטן. מלבד הבתים של CH-M ו"דירות ארגז המטען לנסיעות" שמוזכרים בכתבה, הנה כמה מהפרויקטים האהובים עלי:

Bauart's The Mobile 2000 - יחידת דיור טרומית של 65 מ"ר בשתי קומות, מצופת עץ, ביחד עם תנור, קירות אטומים ועיצוב פנימי מקורי שמספק מרחבים שונים.

Andreas Henrikson's The Black Box - מיני בית בשטח 35 מ"ר שכולל גלריית שינה קטנה עם מערכת של חלקים נפתחים כמו "גשר" ביציאה מהבית ומחיצת עץ שניתן להעלות למעלה כדי ליצור מיטת אפיריון.

Heidi and Peter Wenger's - בתי נופש של 40 מ"ר באלפים השווייצריים, שנראית כמו אוהל סיירים מוגדל, כלומר גג משופע ללא קירות. ניתן להרים את אחד מצידי הגג כדי ליצור מרחב פתוח עם גינה.

Bearth and Deplazes' Maienss Cabin - יחידה מעוצבת של 70 מ"ר עם רחבה חיצונית וציפויי עץ אורן בפנים.

Stephen Atkinson's - בית חכם בשטח 50 מ"ר שנבנה בשביל זוג בגמלאות מלואיזיאנה מיריעת מתכת מקופלת, מסגרת עץ ומתקן ברבקיו נפרד מלבנים.

Oskar Kaufmann and Johannes Norlander - מערכת מודולרית בשטח בסיסי של 18 מ"ר שבנויה מקוביות שניתן לפתוח כלפי חוץ כדי להגדילה במידת הצורך.

Holz Box Tirol's Minibox - יחידה אולטרה קטנה של 7 מ"ר עם תחושה של תא באוניה, שמתבססת על תנור וחדר לשלושה אנשים, שפותחה במקור כמגורים להומלסים.