אלישע שוב בסרט מלחמה

1. בהתחלה היה לו מאוד קל, לאלישע לוי. הוא פתח את העונה כשהציפיות מהקבוצה שלו הם להילחם על מקומות 3-4. אף אחד לא חשב שבית"ר ירושלים עם תקציב של 120 מיליון שקל ומכבי ת"א עם ה-60 מיליון שלה יתרסקו בצורה כל כך טוטאלית. ככל שהנפילות של בית"ר ומכבי התעצמו, כך נוספו המשקולות על הכתפיים של אלישע. פתאום מצפים ממנו לקחת אליפות. מה אליפות, אליפות בהליכה.

הגיע הסיבוב השני, המסע הפך כבד, הלחץ דיבר, ואיתם הצניחה הגדולה באחוזי ההצלחה של חיפה. מ-72% בסיבוב הראשון ל-50% בסיבוב השני. מצד אחד, אלישע כבר מזמן עבר את פאזת בית שאן ואת סרטי המלחמה. אבל מה לעשות שאלישע של השנים האחרונות עדיין מתעסק במאבקים על מקומות 3-4 עם קבוצות כמו סכנין, כפ"ס ואשדוד. אין לו עדיין את הניסיון והטירוף של מאמן שיודע שהקבוצה שלו רצה לאליפות. סימנים ראשונים אפשר היה לראות גם בשבוע שעבר. "הביקורות עליי חורגות מכל פרופורציות", הוא אמר. אם היה לאלישע בטחון של מאמני צמרת, הביקורות לא היו מזיזות לו.

2. אבל הסימנים העיקריים הגיעו הרבה לפני השבוע הקודם. אלישע ביצע כמה טעויות שהובילו להידרדרות. העיקרית שבהן היא בחדר ההלבשה, בו הוא מאבד אחיזה בכל שבוע שעובר. כבר אחרי ההפסד השני של חיפה העונה (למכבי פ"ת), התחוללה שם סערה. שחקני ההתקפה האשימו בעילום שם את שחקני ההגנה בהפסד; שחקני ההגנה טענו שהחלוצים לא פוגעים. אחרי ההפסד השלישי, בשבוע שעבר לנתניה, אמרו שחקנים כי "הזרים שאלישע הביא לא קשורים לכדורגל", והיום כבר מצוטטים אנשים במועדון שאומרים ש"אולי זה גדול עליו כל הסיפור הזה של מכבי חיפה".

גוטמן, מתיאוס ואפילו עטר לא איבדו עדיין את חדרי ההלבשה שלהם. וזה היתרון העיקרי שלהם כרגע על אלישע.

אגב, אלישע לוי לא לבד. התופעה של ציפיות גדולות ממאמן של קבוצות קטנות פעלה לא טוב גם על גיא לוזון ורן בן שמעון.

3. קצת קשה אמנם לחשוב על בעיות מקצועיות כשהקבוצה רצה כל כך טוב, אבל בכל זאת גם בתיקונים הקטנים בפגרה אלישע נפל. במקום לחזק את הקבוצה בשני שחקנים שאולי היו יכולים לעשות את ההבדל בין קבוצת צמרת לקבוצה שדורסת את הליגה, מכבי חיפה צירפה את ווסט וראנספורד. אולי הם עוד יהיו שחקנים נפלאים בעתיד, אבל בינתיים אי אפשר לבנות על שני ילדים בני 19 שיריצו אותך לאליפות. אתמול (שבת) בקרית שמונה הוא כבר הוציא אותם מההרכב. אבל הנזק כבר נעשה: בשורה התחתונה, למכבי חיפה יש רק שלושה זרים מתפקדים בסגל.

אגב, אם ווסט וראנספורד הם הנחתות שהנחיתו יעקב שחר ופיני זהבי על אלישע, כמו הטענות שנשמעות, הרי שמצבו רק מחמיר: אף מאמן עם טיפת יוקרה מקצועית לא היה מאפשר לילדים לעשות את הסטאז' שלהם בכדורגל על חשבון הקבוצה שלו.

4. משהו על וינסנט אניימה והפועל ת"א. מאז שורה אובארוב במכבי, לא היה שוער כל כך דומיננטי וכל כך משפיע על הקבוצה שלו כמו אניימה השנה. מבחינה סטטיסטית ההגנה של הפועל היא הכי טובה בליגה (ספגה רק 15 שערים), אבל זה לא בגלל היכולת של שחקני ההגנה כמו זו של אניימה. אתמול הוא שוב הציל בגופו כמה כדורים של שחקני סכנין שהלכו לרשת. אבל הוא זה שמביא להפועל נקודות בשני צדי המגרש. אמש הוא גם זה שכבש את הפנדל שניצח את המשחק. ומי שרוצה יכול להוסיף לזכותו גם את הבישול ההוא ליבואה בדרבי בגביע.

בפעם האחרונה שהפועל לקחה אליפות, השוער שלה, שביט אלימלך, זכה בתואר שחקן העונה. לא בטוח שהפועל תיקח את התואר השנה, אבל שני דברים ברורים כבר עכשיו: אם זה יקרה, הניגרי ייקח בקלילות את שחקן העונה; וכך או כך, לאוהדי הכדורגל בארץ נשאר ליהנות במחזורים הקרובים משחקן שגדול על הליגה הזאת בכמה מידות ולא יהיה פה בעונה הבאה.

5. המשחק בטדי מחר הוא כנראה המשחק שיקבע כמה קבוצות ירוצו כאן לתואר עד סוף העונה. הפסד של בית"ר ישאיר אותה בפער 8 נקודות מהמקום הראשון, כמעט בלתי סגיר כשנשארו 12 מחזורים לסוף העונה. ואז יהיה לנו קרב משולש.

הפסד של נתניה פותח כאן את הליגה לחלוטין, עם ארבע קבוצות שיכולות לרוץ עד הסוף.

מאבק אמיתי על אליפות, עד השנייה האחרונה של המחזור האחרון, לא היה בליגת העל מאז עונת 2002/03. אז אולי משחקים כאן בשלוליות ענק, והרמה לא ממש צ'מפיונס ליג. אבל לפחות הולך להיות כאן שמח ומותח בשלושת החודשים הקרובים. ומה יותר חשוב לספורט מקצת דפיקות לב?

רוצה לקבל בחינם לתיבת המייל שלך את כל הטורים והפרשנויות של גלובס על הכדורגל הישראלי? הירשם עכשיו לניוזלטר והתראות ספורט