החשוד הלא מיידי

בהחלטה חדשה נדרשה תשתית ראייתית מבוססת יותר כדי לפרסם שם חשוד

בכל פעם שנחשפת פרשה שבה מעורבים ידוענים, מתעורר הפולמוס הציבורי בשאלת איסור פרסום שמות חשודים. לפי המצב המשפטי כיום, נקודת האיזון בין פומביות הדיון לבין כבוד האדם ושמו הטוב היא שבהתקיים "חשד סביר" נגד החשוד - שמו יפורסם.

עו"ד עופר אלמוג, סניגורם של מספר חשודים שנעצרו בפרשת "העוקץ הניגרי", נחשד בגניבת כספים מביתו של אחד מהם. אלמוג הכחיש וביקש לאסור את פרסום שמו בטענה כי הפרסום יפגע אנושות בפרנסתו. השופט התורן בני שגיא, יוצא הפרקליטות הפלילית, העדיף לתת לחקירה להתפתח במשך מספר ימים כדי לקבל תמונת מצב טובה יותר באשר לראיות, ולכן דחה את החלטתו במספר ימים.

בשבוע שעבר פירסם שגיא את החלטתו, בה שינה משמעותית את נקודת האיזון: במקרים רבים וכשמדובר בפרסום בעל השלכות חמורות, קבע, אין עוד מקום להסתפק בדרישת "החשד הסביר", ויש לדרוש תשתית ראייתית איכותית ומבוססת יותר. ככל שהנזק העלול להיגרם לחשוד חמור יותר, ולמרות שאנו רק בשלב החקירה - שגיא סבור כי במקרים רבים יידרשו כמעט "ראיות לכאורה", ברמה המספיקה לעצור חשוד עד תום ההליכים אחרי שהוגש נגדו כתב אישום.

"לעיתים פרסום שמו של חשוד בהקשר לחשד מסוים עלול להיות בעל משמעות חמורה יותר אף בהשוואה להחזקתו במעצר לצורכי חקירה למספר ימים", נימק שגיא את מסקנתו. "פעמים רבות, לפרסום השלכות דרמטיות על מצבו החברתי, משפחתי או תעסוקתי של החשוד. הפרסום עלול להוות אות קין שלא ניתן יהיה למחות, אף אם מספר ימים לאחר הפרסום יובילו ממצאי החקירה למסקנה כי לא נפל כל פסול במעשיו".

לכן, לדעתו, במקרים רבים אין להסתפק במידע מודיעיני בלבד המבסס את החשד, למרות שאותו מידע מספיק כדי להשאיר את החשוד במעצר לצורכי חקירה.

שגיא התחשב בכך שבעידן האינטרנט לא ניתן לומר עוד כי הפרסום תקף ליום הפרסום בלבד, אלא הוא זוכה ל"חיי נצח" ברשת.

באופן חריג פירט שגיא את הראיות שבידי המשטרה נגד אלמוג, וקבע כי מדובר ביותר מ"חשד סביר", ולפיכך התיר לפרסם את שמו.

המנגנון שיצר שגיא, שבו השופט ממתין מספר ימים להתפתחות החקירה כדי לעמוד על טיב הראיות ורק אז להחליט בנוגע לאיסור הפרסום, הוא הגיוני וסביר. זכות הציבור לדעת יכולה להתממש גם כעבור מספר ימים - אבל בתנאי ששופטי המעצרים אכן יפעילו את המנגנון האמור בצורה הגונה וסבירה.

לא לפרוטוקול

הצד השני של המראה מתבטא בכך שאחת לשבועיים לערך מעניקה התקשורת פתחון-פה נרחב לאדם שהיה חשוד בפלילים והתיק נגדו נסגר, והוא מציג עצמו כקורבן רדיפה ועלילת שווא (והכל בחסות עורכי דינו, כמובן). אותם חשודים לשעבר "שוכחים" לציין כי התיק נסגר מחוסר ראיות מספיקות, מה שלרוב מעיד על-כך שלא מדובר בצדיקי הדור.