המוסד העליון במוזיקה הישראלית

שש שנים, שבע עונות, ביקורות קטלניות ורייטינג בשמים. אם תרצו, המשפט הזה יכול לסכם בקצרה את תולדות "כוכב נולד". אלא שיש כאן כמובן הרבה יותר מכך. הניצחון הגדול של טמירה ירדני, מפיקת "כוכב נולד" הוא לא בכמה עשיריות האחוזים שהפכו דווקא את העונה השביעית של תוכניתה לבעלת הרייטינג הגבוה בתולדותיה, אלא בהכרה בה כמוסד העליון של המוזיקה הישראלית.

תוכנית אנדרדוגית של שירה בציבור, "לא נפסיק לשיר", הפכה ללהיט ענק, לפצצת רייטינג שמתפוצצת לראשונה בקיץ 2003, פסטיבל הזמר הישן והטוב שנמשך על פני עונה שלמה, עם נינט טייב על במת הגמר בניצנים.

הפיכתה של נינט לסלבריטאית מספר אחת בישראל, סימנה את כוחה של ירדני ו"כוכב נולד" שלה להמליך מלכים. כל כוכבי הזמר העברי לדורותיו (מלבד שלום חנוך) שלחלקם הייתה בהתחלה ביקורת על תרבות הסמסים, כבר עלו אליה לרגל, גם כשהדבר היה לצנינים בעיניהם.

לכולם ברור: אם אתה לא שם - אתה לא קיים. ההשתקה של אייל גולן, שהעז למתוח ביקורת ונשלח לגלות, הייתה ההוכחה הסופית לעוצמתה של התוכנית. אפשר לאהוב את ירדני ותוכניתה המצליחה, אפשר לסלוד ממנה. מה שבטוח - אם אתם בעסקי המוזיקה - מוטב שתשתפו פעולה.