פחדנים, צבועים וחסרי חוט שדרה

א. שמעתי הבוקר (ד') ברדיו את שר החינוך גדעון סער מונה שני אשמים עיקריים בפרשה: א) אנשים שמקדישים את עצמם לקריירה שלהם ולא רואים מה קורה מסביבם. ב) מחסור חמור בערכים, הגורם לכל הרעות החולות שנמצאות היום בכותרות.

סער דיבר אומנם על האשמה בפרשת האונס בבית-הספר בתל-אביב, ובצורה די מחוצפת בחר להאשים את ההורים - בעוד שברור כי מדובר בכשל מערכתי כולל. אבל באותה המידה יכול היה לדבר שר החינוך על שתיקתם המביכה, שלא לומר המגוחכת, של כל חברי הממשלה לנוכח הפרסומים החמורים החדשים על שר החוץ אביגדור ליברמן, כולל הוא עצמו. ולא רק הממשלה - גם גיבורת הנורמות הגבוהות והמשטר התקין, ראש האופוזיציה ציפי לבני, ממלאת את פיה מים.

ראו אותם, את כל הפוליטיקאים האלה שלנו, הם בדיוק כמו שתיאר גדעון סער: מתעסקים רק בקריירות שלהם ולא רואים מה קורה מסביבם, ויש להם - לכולם - מחסור חמור מאוד בערכים בסיסיים, כמו אמון והגינות. אחרת אין שום דרך להסביר את שתיקתם אתמול (ג') והבוקר אל מול ליברמן. כולל אלה שהיו גיבורים גדולים על אולמרט.

האמת שיש דרך אחת פשוטה וקלה להסביר את השתיקה: פחד. אבל אני מסרב להאמין שהפוליטיקאים שלנו מפחדים ממשהו; הם הרי ששים אלי קרב בכל חזית כמעט שאין דבר העומד בפניהם. כנראה שליברמן מפחיד אותם יותר מאחמדינג'אד, יותר מהחמאס, יותר מכולם.

את מי אני מאשים? לא את הפוליטיקאים. מהם כבר למדנו לא לצפות לדבר. אני מאשים, או יותר נכון מתאכזב, או יותר נכון מתאכזב שוב, מהעיתונים שלנו שפרסמו יפה מאוד את כל החשדות - אבל אפילו לא טרחו לבקש תגובה מחברי הממשלה, ואם טרחו וקיבלו "אין תגובה", הרי שגם את זה לא פרסמו. למעט אטילה שומפלבי ב-ynet, שגם הוא קיבל "אין תגובה", אבל לפחות כתב את זה.

"שתיקתם הצינית של הפוליטיקאים שמעדיפים שוב להמתין ולראות לאן מנשבת הרוח הציבורית מעוררת תחושה קשה. אז מה הפלא שהפשרות המביכות של היום הופכות לנורמות הפסולות של מחר?", כך שומפלבי. מילים בסלע.

ב. יש עוד אפשרות להסביר את שתיקת הפוליטיקאים, והיא לא יותר מעודדת מהאפשרות הקודמת שהוצעה. אולי הם לא פוחדים מליברמן, הם פוחדים על עצמם. אולי גם הם מינו אנשים מקורבים חסרי כל כישרון או התאמה לתפקידים רגישים וחשובים.

אפילו גדעון סער, זה מהסעיף הקודם עם הקריירה והערכים, הבריק באחרונה עם המינוי המזהיר של המדען הראשי במשרד החינוך. מה הוא צריך עכשיו להתלונן על מינויים של אחרים? רק זה חסר לו. וכמוהו, אני בטוח, רוב חבריו.

ג. טוב, אם כך, שיש את פרשת האונס בתל-אביב להזדעזע ממנה בקול גדול. טוב, אם כך, שיש את האיום האיראני להזהיר מפניו באומץ ובנחישות. טוב, אם כך, שהתקשורת מספקת לפוליטיקאים שלנו אופציות התחמקות על בסיס יומיומי, אופציות שבהן הם יכולים להצטייר כמו שהם רואים את עצמם - חזקים, אמינים, חדורי אידיאולוגיה, ולא כפי שהם באמת - פחדנים, צבועים וחסרי חוט שדרה.