פרדוקס ושמו "יישובי העולים"

זו דוגמא לניסיון, לא תמיד מוצלח במיוחד, לעשיית צדק עם ישובי הפריפריה החלשים: עלויות הארנונה של משרדי הממשלה בערים באר שבע וכרמיאל גבוהות פי 2 מהעלות בתל אביב ופי 3 מהעלות בחיפה.

כיצד זה קרה? עד שנת 1995 המדינה היתה פטורה מתשלום ארנונה על משרדי הממשלה, למעט "יישובי עולים", בהם המדינה שילמה ארנונה מלאה בהתאם לשימוש שהתבצע . לדוגמא: משרד ממשלתי בבאר שבע חויב בהתאם לתעריף "משרד" בצו הארנונה של עיריית באר שבע.

"יישובי עולים" היא קבוצה סגורה של 40 רשויות מקומיות בהם המדינה שילמה 100% ארנונה בהתאם לשימוש, מתוך רצון של המדינה לסייע לערי העולים הללו. רק שבפועל, לא מדובר רק ביישובים שבאמת הגיע להם. ברשימת יישובי העולים יש עיוותים אדירים, כמו לדוגמא העובדה שרמת השרון מוגדרת כיישוב עולים, בעוד מעלות וחדרה (יישובים בהם מעל 30% עולים) לא מוגדרות כיישובי עולים.

בשנת 1995 תוקנה הפקודה והמדינה החלה לשלם ארנונה עבור שימוש במשרדים, אולם המדינה "השיגה" לעצמה הנחה גבוהה ביותר, בשיעור של 45% מהתעריף הקבוע בצו הארנונה, למעט "ערי עולים" בהם נשאר התעריף קבוע.

הטבלה המוצגת של עלויות הארנונה (לאחר השוואת בסיסי החיובים של הארנונה) משווה בין הערים המרכזיות בארץ. ניתן לראות את הפערים האדירים בין עלות הארנונה למשרדי ממשלה בערים הללו.

עלות הארנונה השנתית בבאר שבע גבוהה ב-28% מעלות הארנונה השנתית בירושלים, וזאת אף שירושלים מוגדרת ברמה חברתית כלכלית נמוכה יותר מבאר שבע ובכרמיאל, היינו קיים לכאורה רצון לחזק את ירושלים בשיעור גבוה יותר בבאר שבע , אולם לא כך הם פני הדברים.

קרית שמונה, המוגדרת אף היא כ"יישוב עולים", גובה ארנונה נמוכה ב-55% מבאר שבע, אף ששתיהן מוגדרות באותה רמה חברתית כלכלית.

הכותב הוא מנכ"ל חברת ערך - מיסוי עירוני וניהול נדל"ן