אם להיות מפוטר, אז כמו מנכ"ל

עובדים מחבבים, כנראה, יו"ר ועד שהוא גם סחבק של ההנהלה, תראו למשל את ח' חשמל

ועד העובדים של חברת החשמל נתן השבוע את הסכמתו לפיצול החברה. ברוב של 13 מול תשעה אישרה המזכירות הארצית, עקרונית, להוציא מהחברה תחנות כוח לידי חברה שתהיה בשליטה פרטית. מדובר בשליש מההספק הכולל של תחנות הכוח בחברה. את ההצעה יזם וקידם יו"ר המזכירות הארצית מיקו צרפתי.

ההישג של צרפתי עבר בשקט יחסי, שאינו מפתיע לאור התנהלותו. בשנים האחרונות מנהל צרפתי את הוועד בדרך המתרחקת מהתדמית הכוחנית והאלימה שיש לו בציבור הרחב. צרפתי זהיר, דיסקרטי, ומתרחק באובססיביות מחשיפה תקשורתית. הוא לעולם לא יוריד את השאלטר, ואינו חולם אפילו לאיים בכך.

בשיחות פרטיות מודה צרפתי שהרפורמה היא הסיבה היחידה שמשאירה אותו בתפקיד. אין לו כוח להתעסקויות היומיומיות של "לדאוג לזה" ו"לסדר להוא". תנו לו להיות מנכ"ל. תנו לו לעשות מהלכים גדולים כמו יו"ר ההסתדרות עופר עיני, שאליו הוא נושא את עיניו.

אפשר להבין אותו. כל העולם מתייחס לצרפתי כאל בעל הבית היחיד בחברת החשמל. מנכ"ל הולך ומנכ"ל בא, שרים מתחלפים - ורק מיקו נשאר.

עם המנכ"ל הנוכחי עמוס לסקר הוא פיתח יחסי אמון מיוחדים, מה שאי-אפשר לומר על יחסיו עם חלק מעמיתיו לוועד. מה שמעניין במיוחד בסיפור הזה הוא הצלחתו של צרפתי לשמור על אמון העובדים, למרות שיתוף הפעולה ההדוק עם האוצר ולמרות הברית האסטרטגית עם ההנהלה.

העובדים אוהבים, כנראה, יו"ר ועד שהוא גם סחבק של המנכ"ל. הם חשים, אולי, שגם להם יש חלק בהנהלה. ואם זה ייגמר במכתב פיטורים - אז לפחות יצאו עם כבוד, כמו מנהלים.