יקבים מתחת לחוק בהרי ירושלים

עם בוא האביב עולה צריכת היין בישראל באופן ניכר. זה קורה בגלל החגים - פורים ופסח, ובאחרונה גם בזכות מנהג "טיולי הנושא" המתפשט והולך, ובהם טיולי-יין בכרמים וביקבים שבגולן, בגליל, במורדות הכרמל ובשפלת יהודה, בואך הרי ירושלים.

לצורך בחינת ההבדלים בין חיובי היקבים בארנונה, נטלנו יקב במבנה בשטח 5,000 מ"ר, הנחנו שבתוכו מתבצעות פעילויות ייצור היין, האחסון והמכירה; ולצדו חניה פתוחה מוסדרת, בשטח 5,000 מ"ר.

יש רשויות שהקצו ליקבים סיווג ארנונה ייעודי, ביניהן עיריית ראשון לציון והמועצה האזורית מטה יהודה. ברשויות שבהן לא נקבע סיווג כזה, הנחנו שהארנונה מיקבים נגבית לפי תעריף "תעשייה". במועצות האזוריות חושב התשלום ללא מס לוועד המקומי, גם אם נגבה כזה.

כצפוי, ראשון לציון, עיר היין, מעניקה ליקבים תעריף מיוחד הזול בשיעור ניכר מהתעריף שגובה העירייה מעסקי תעשייה. מפתיע לפיכך שזיכרון יעקב, המתחרה עם ראשל"צ על בכורת תעשיית היין בארץ, לא נקטה באותה דרך והטבלה מציגה את הפער הגדול בין שתי הטוענות לכתר.

מועצה אזורית גולן, שבתחומה ניצבים יקבי רמת הגולן, גובה ארנונה זניחה על קרקע הצמודה ליקב, ואולם היא עדיין בטווח מחיר המינימום לפי החוק. במטה יהודה הלכו צעד אחד קדימה - והתעריף ליקב בשטחה (11.29 שקל למ"ר) נמוך מכמחצית מכפי שנקבע בהוראת משרד הפנים לתעריפי מינימום לארנונה לעסק מסוג זה (21.49 שקל למ"ר).

יקב בשטחה של רשות מקומית, במיוחד באזורים כפריים, הוא אטרקציה לכשעצמו ועשויה להיות לו תרומה גדולה בפעילות תרבותית, מסחרית ותיירותית נוספת המתפתחת סביבו. כדאי ורצוי שהרשויות המקומיות יעודדו את הדבר, אך לא באמצעות תעריפי ארנונה נמוכים ממה שנקבע בחקיקה.

הכותב הוא מנכ"ל חברת ערך - מיסוי עירוני וניהול נדל"ן