החיים הסודיים של הדולפינים

"האישה שידעה יותר מדי", ה' 21:45, ערוץ 1

מדובר בסיפור שאפשר להמר שיהפוך, במוקדם או במאוחר, לתסריט הוליוודי. אלא שאולי אין צורך בכך, שכן גם הסרט התיעודי "היבש" לכאורה, הוא מרתק דיו בכדי לסחוף את הצופה לתכניו, כאילו היה צופה בסרט מתח מתוסרט ומבוים. סיפורה של ג'ני מיי, קיבל כבר חשיפה בתקשורת הישראלית, ובכל זאת, הנה חלק מהפרטים המרכזיים בעלילה.

ב-1994, נמצאה מיי, תיירת מארצות-הברית, ללא רוח חיים, תלויה באחד מתאי השירותים בחוף תל-אביב. המשטרה קבעה כי התאבדה, ולכאורה לא הייתה לה סיבה לחשוב אחרת. אלא שעברה של מיי, מומחית באמנויות לחימה, טכניקות הרג, ומעל לכול, מאמנת דולפינים בפרויקט סודי של ממשלת ארצות-הברית, העלה חשד שנרצחה. בהמשך התברר כי היא קיימה קשרים עם ארגוני ביון שונים, בכללם גם המוסד והשב"כ.

גם זירת המוות לא נחה, כאשר התברר כי מישהו הגיע לגופה טרם גילויה בידי המשטרה ונמלט, חוקר פרטי החל לנהל חקירה סביב המוות כשהוא מתחזה לשוטר, ואפילו בתה של מיי, החיה בארצות-הברית, מתבררת כיעד מודיעיני. יעד של מי? שאלה טובה. את השאלה הזאת ושאלות אחרות, שואל, על פני שלושה פרקים, ירין קימור, מוותיקי מחלקת התעודה של ערוץ 1. עכשיו כבר מותר להשתמש בקלישאה לפיה המציאות עולה על כל דימיון?

כולם מתו, חוץ מהאגדה

"טיטאניק", ו' 22:00, "יס 1"

לומר ש"טיטאניק" הוא סרט מרשים, יהיה קצת בנאלי: כמו לקבוע שאנג'לינה ג'ולי סקסית, שמסי הוא כדורגלן נהדר או שפיתה עם סביח היא מנה מנצחת כשרעבים ביום חורף קר. ובכל זאת, בנאלי, קיטשי, דביק, פשטני - יו ניים איט, אבל "טיטאניק" הוא אחלה סרט. מה עוד אפשר לומר על הסרט שגילה לעולם את ליאונרדו דה קפריו כ-15 שנים לפני בר רפאלי? על הסרט שהפך את קייט וינסלט לכוכבת שצמחה למשהו שהוליווד לא הכירה מאז ימי מריל סטריפ? על הסרט שקיבע סופית את מעמדו של ג'יימס קמרון בליגה של מפיקי העל, האלכימאים של הוליווד שהופכים כמעט כל מה שהם נוגעים בו לזהב טהור.

אז נכון, מדובר בסופו של דבר במלודרמה סוחטת דמעות שפועלת בעיקר על הצופות, אבל הי, אפילו בכך היה בזמנו חידוש, שכן בעיניי לפחות, סימל הסרט הזה את המעבר המוחלט של הוליווד (ובעקבותיה של הפריים-טיים בטלוויזיה) לפנייה שממוקדת בקהל הנשי. את הסיפור על אוניית הפאר, שיא השכלול ההנדסי והטכנולוגי, שיצאה למסעה הראשון והאחרון לפני מאה שנים בדיוק, ושקעה במצולות כשעליה חלק ניכר מאצולת הממון של העולם הישן... אם תרצו, אפילו בסיפור האמיתי יש משהו סימבולי - ערב מלחמת העולם הראשונה, שעתם היפה האחרונה של בעלי הדם הכחול. מה שכן, צריך סבלנות: מדובר ביותר משלוש שעות של צפייה.

זמן שאול

"אפילוג", ש' 21:30, ערוץ 8

אין מתנה טובה לגבר שחצה כבר את גיל ה-40, מאשר חודש של סרטי תעודה על זקנה ומוות. ואכן צפיתי בעניין בסרטים ששודרו, מדי מוצ"ש, בערוץ 8.

עתה הגענו לסוף החודש, אל הסרט האחרון בסדרה "אפילוג" (של מיכל קפרא) שהוא למעשה מעין מסכת רצופה ב-13 מונולוגים של אנשים מוכרים מתחום התרבות, שחולקים עם המצלמה ועם הצופים, מחשבות על זקנה ומוות, גם זה האישי שממתין לכל אחד מהם (ומאיתנו כמובן) וגם על מוות בהקשר חברתי-תרבותי רחב יותר.

בדרך-כלל, איני אוהב לצטט מתוך תקצירים לעיתונות, אבל הפעם אחרוג ממנהגי, כי הציטוט הבא, מתוך זיכרונותיו של אדריאנוס אוגוסטוס, הוא כה נפלא בעיני, עד שראוי לחזור עליו: "...עדיין שוכב אני לישון בכל לילה, ובלבי תקווה שאראה את הבוקר. עם זאת, הגעתי לגיל שבו החיים הם תבוסה שמשלימים עמה. אין כל משמעות לאמירה שימיי ספורים. כך היה תמיד, זו אמת יפה לכולנו...". מי שאהב, כמוני, את הציטוט האחרון, ימצא בסרט הזה לא מעט מחשבות דומות, נוגות ומעוררות כאחת.