בדיאגרמות מצבנו עלא-כיפאק

נתניהו נכנס לעונת הגזירות בעיניים פקוחות. בבחירות 2006 הליכוד התרסק

שרתי ה-FTP של לשכת ראש הממשלה התמלאו בשבוע שעבר כמעט מדי ערב. אלה השרתים שבאמצעותם מפיצה לשכת נתניהו קובצי וידיאו לאמצעי התקשורת השונים. בעבר, כשראש ממשלה ביקש להעביר מסר לציבור הוא היה מכנס מסיבת עיתונאים, מעניק ריאיון מיוחד או סתם משיב לשאלות כתבים בכנסת או בכל מקום אחר שאליו הזדמן. היום, בעידן ה-FTP, המסר היומי מלשכת ראש הממשלה מוגש לעיתונאים ערוך ומבושל, מוכן לאכילה. רק לפתוח את הקובץ, ובתיאבון.

כעת, בימי קיצוצים וגזירות אלה, לבנימין נתניהו יש שלל מסרים שהוא מעוניין להעביר לציבור. לכן, מזמנים את הצלם הרשמי לחדר ישיבות הקבינט, ראש הממשלה יושב מול העדשה, שר האוצר ניצב כתמיד לימינו, ואז מתחיל נתניהו לירות את המסרים שישודרו מפיו בערב במהדורות החדשות בטלוויזיה: "אין ארוחות חינם", אומר ראש הממשלה למצלמה, "ניהול כלכלה הוא כמו ניהול משק-בית".

מעניין אם גם בפגישות החיזור הארוכות שקיים בשבוע שעבר עם אבי דואן, אריה ביבי, ויתר הפולישוקים מקדימה, טרח נתניהו להזכיר להם שאין ארוחות חינם. ואם כן, כיצד זה מסתדר עם שלל ארוחות החינם שביקש להרעיף עליהם, עם המשרות, הלשכות ורכבי השרד.

נותר מתמודד יחיד

רק אתמול הוא עוד היה "ביבי יש לי". ממש באחרונה הגדילה הממשלה בראשותו את יעד הגירעון, הפחיתה מיסי קנייה ומכסים על מוצרים שונים, וחתמה הסכמי שכר נדיבים עם כל מי ששבת. מי זוכר עכשיו, שלפני פחות משבועיים התחרו שר האוצר ושר החינוך מי יעביר לאוניברסיטה החדשה באריאל יותר כסף ומשאבים בפחות זמן. עכשיו הסתבר לחברים בממשלה ש"אין ארוחות חינם" (וגם לא בירות או סיגריות).

נתניהו נכנס לעונת הגזירות הזו בעיניים פקוחות ובמודעות מלאה. הוא מודע למחיר שמדיניות כזו עלולה לגבות ממנו בדעת הקהל. למעשה, הוא כבר שילם את המחיר הזה לאחר כהונתו באוצר במחצית העשור הקודם. אז, כששימש שר בממשלת שרון, זנח לשנתיים-שלוש את הפוליטיקה ועשה את מה שנראה לו נכון מקצועית. הוא קיצץ בתקציב, חתך קצבאות, גזר גזירות והטיל היטלים, מבלי להתחשב בנזק שנגרם לו בציבור. את המחיר שילם בהתרסקות הליכוד בראשותו בבחירות 2006.

כעת עליו להחליט אם יביא לאישור הממשלה והכנסת את תקציב 2013, שעד כה הממשלה עוד לא החלה לדון בו. אם יביא תקציב, משמע שבחר בכלכלה על-פני הפוליטיקה וכנראה ינסה להותיר גם את הבחירות במועדן הרחוק. שאם לא כך ופניו לבחירות, מה הטעם בתקציב גזירות לא פופולרי בזמן הפציעות של הקדנציה, רגע לפני שגורלו מוכרע בקלפי.

מהלך הקיצוצים האחרון מרמז שהוא בחר בכלכלה (או שהמצב עד כדי כך גרוע שפשוט אין ברירה). מבלי להיכנס לתועלת הכלכלית, המדיניות המחודשת של הידוק החגורה היא הימור לא פשוט בעבור ראש הממשלה. הציבור שיבקש להתחשבן איתו אם הבחירות יהיו מחר, יוכל לעשות את זה גם אם הן תהיינה מחרתיים. שוב זועק לשמיים היעדר האלטרנטיבה. בזירת האגרוף במשקל כבד, נתניהו נותר מתמודד יחיד. לו מישהו היה מאיים באמת על מעמדו, ספק אם היינו חוזים בהעלאות המסים האחרונות.

ראש הממשלה שמתייצב לדיון הכלכלי המתחמם של קיץ 2012, שונה לחלוטין מהאיש שהתייצב שם בקיץ 2011. האפולוגטיקה נעלמה. בזמן המחאה הקודמת מצא עצמו פה ושם מתנצל על המצב, מביע אמפתיה למצוקתם של המוחים ומבטיח שיהיה שינוי, כעת הוא נכון להשיב מלחמה שערה ולהגן בעוז על אמונותיו משכבר. הוא יעלה מסים ויקצץ תקציבים, ובאותו הזמן גם יסביר לכם למה הוא עושה את זה. בלי התנצלויות ובלי התקפלויות.

מי שתבחין בשינוי גישה זה היא יו"ר מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ'. נתניהו מייעד לה כעת את אותו התפקיד שמילאו פקחי הטיסה השובתים בעבור רייגן וכורי הפחם המוחים בעבור תאצ'ר. יחימוביץ', יזכיר נתניהו, זה יוניון, דגל אדום, ממשלה גדולה. יחימוביץ' היא יוון וספרד גם יחד. אז נכון, יגיד ודאי ראש הממשלה (ויחרה יחזיק אחריו שר האוצר כשידלג בין האולפנים), המסים עולים ומעמד הביניים שוב נשחק, אבל היי, בדיאגרמות של ה-OECD מצבנו עלא-כיפאק.

*** הכותב הוא הכתב הפוליטי של ערוץ 10

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988