"רכישת ישראייר גרמה לאי.די.בי נזק של 360-480 מיליון שקל"

בעל מניות מיעוט באי.די.בי טוען בבקשה לתביעה נגזרת כי לא הייתה הצדקה לרכישת גנדן תיירות המחזיקה בישראייר, שכן מדובר בחברה מפסידה באופן עקבי

נוחי דנקנר וקבוצת אי.די.בי שבשליטתו לא יורדים מהכותרות בשבועיים האחרונים, וגם הפעם שלא בטובתם: הבוקר (ד') הוגשה למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בקשה להגיש תביעה נגזרת כנגד דנקנר, אי.די.בי אחזקות, אי.די.בי פיתוח ובעלי המניות המרכזיים בחברה הפרטית גנדן הולדינגס, המחזיקה במניות אי.די.בי.

זאת, בטענה כי עסקת רכישת חברת גנדן תיירות על-ידי אי.די.בי פיתוח ב-2009 חשפה את אי.די.בי לסיכונים משמעותיים וגרמה לחברה נזקים המוערכים בהיקף של 360-480 מיליון שקל.

מדובר בתביעה נגזרת שנייה המוגשת בתוך כשבועיים נגד נוחי דנקנר וקבוצת אי.די.בי שבבעלותו. כפי שפורסם ב"גלובס", בראשית החודש הוגשה למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בקשה להגיש תביעה נגזרת כנגד חברת דיסקונט השקעות (דסק"ש), היו"ר דנקנר וחברי הדירקטוריון של החברה ונושאי משרה בה, בטענה כי עסקת הרכישה וההשקעה ב"מעריב" גרמה לחברה נזק בהיקף של כ-370 מיליון שקל.

הפעם עוסקת הנגזרת בהשקעה אחרת של אי.די.בי, בחברת גנדן תיירות, המחזיקה בחברת התעופה ישראייר. בעת העסקה היו בעלי השליטה בגנדן תיירות דנקנר (47%, בין היתר באמצעות חברת גנדן הולדינגס), אבי פישר (33%), משפחת שימל (15%) וצורי דבוש (5%). גנדן הולדינגס החזיקה במועדים הרלבנטיים לעסקת רכישת גנדן תיירות, בכ-55.26% מהון המניות ומזכויות ההצבעה באי.די.בי אחזקות.

בעלי המניות המרכזיים בחברת גנדן הולדינגס היו נוחי דנקנר (כ-57%), אחותו שלי ברגמן (כ-12.5%), אבי פישר (9.23%), רפי ביסקר (כ-3%) וליאור חנס (אשר החזיק באופציות). דנקנר, ביסקר ושמול כיהנו ומכהנים כדירקטורים בחברות בקבוצת אי.די.בי. הם, ובעלי עניין נוספים בקבוצת גנדן, צורפו כנתבעים לתביעה.

העברת סיכונים

לטענת המבקש, רו"ח ישראל בן-יורם, מבעלי מניות המיעוט בחברת אי.די.בי החזקות, במסגרת עסקת גנדן השתחררו בעלי השליטה בחברה מערבויות בסכום של כ-43 מיליון דולר (עם חשיפה ל-2 מיליון דולר נוספים), שניתנו על-ידם להבטחת חובות חברת גנדן, ואלה הועברו אל אי.די.בי אחזקות. בעלי השליטה, נטען, שוחררו למעשה מהצורך להמשיך ולממן את פעילות גנדן תיירות על-ידי הלוואות בעלים נוספות שהיו נדרשות לצורך המשך פעילותה.

בהקשר זה צוין בתביעה כי "עסקת רכישת גנדן תיירות נערכה כעסקת בעל עניין בחברה ציבורית, שלה מאפיינים חריגים מבחינת הפסול הבוטה שבה, וזו שימשה את בעלי העניין באותה חברה להעברת התחייבויות שחלו עליהם והסיכונים להם היו חשופים, אל כתפיהן של החברות הציבוריות (אי.די.בי אחזקות ואי.די.בי פיתוח)".

מהתביעה עולה כי במסגרת עסקת רכישת גנדן, היה לחברת גנדן תיירות גירעון בהון העצמי בסך של כ-32.4 מיליון דולר, בהנחת המרה של מלוא הלוואות הבעלים במסגרת השלמת העסקה. במסגרת העסקה נקבע כי החברה תפעל על מנת שהמוכרים - דנקנר, פישר ואחרים - ישוחררו מהערבויות שהעמידו לטובת הבנקים בשל חובות החברה.

עוד נטען כי מצבה של חברת גנדן תיירות טרם העסקה היה עגום ולא יכול היה להצדיק את עריכת העסקה. "מדובר בחברה מפסידה באופן עקבי, בעלת קשיים פיננסיים וחוסר יכולת לעמוד באמות מידה הפיננסיות שהוסכמו עם הבנקים..., בעלת גירעונות אדירים, ובכלל זה גירעון בהון החוזר בסכום של למעלה מ-90 מיליון דולר נכון ל-31.3.2009. חברה אשר קיומה תלוי בהזרמת כספים מצד בעלי מניותיה ואשר מכל הבחינות... מייצגת סיכונים משמעותיים".

ניגוד עניינים

לטענת רו"ח ישראל בן-יורם, לנוחי דנקנר, אבי פישר, רפי ביסקר, שלי ברגן, זהבה דנקנר (אמם של דנקנר וברגמן) ודירקטורים אחרים בחברת אי.די.בי אחזקות ופיתוח, היה עניין אישי וניגוד עניינים בעסקת גנדן תיירות.

עוד נטען כי גם למשרד רו"ח פרופ' סוארי, אשר נתן הערכת שווי לפיה נקבע מחיר העסקה, היה אינטרס לקדם את העסקה, היות ובין קבוצת גנדן לבין קרן סקיי, שהוקמה על-ידי פרופ' סוארי, התנהלו קשרים עסקיים ענפים ומהותיים.

יצוין כי במועד כריתת ההסכם לרכישת גנדן תיירות, נחשפה ב"גלובס" המלצת חברת פועלים סהר בנוגע לעסקה, במסגרתה נאמר כי "נראה כי עיתוי עסקת גנדן תיירות-אי.די.בי הינו בעייתי, לאור מצבה הנוכחי של גנדן ומצב ענף התיירות, הסובל מפגיעה קשה ברווחיות עקב תחרות והמצב הכלכלי העולמי".

עם זאת, האנליסטים של פועלים סהר הוסיפו כי "חשיפת הקבוצה לפעילות גנדן אינה מהותית, והמהלך המוצע טומן בחובו אפסייד לא מבוטל לאי.די.בי".

על כך כותב התובע כי גם גוף ממליץ זה, השייך לבנק הפועלים, מצוי בסבך של קשרים וניגוד עניינים בקשר לעסקה, בין היתר בשל הלוואות שנתן בנק הפועלים לישראייר, החברה-הבת של גנדן תיירות, וכן בשל קשריו של דנקנר עם יו"ר בנק הפועלים דאז, דני דנקנר, בן-דודו.

"תוצאותיה של אותה עסקה אומללה, אשר היטיבה אך ורק עם בעלי השליטה ששוחררו מערבויותיהם ומהסיכונים שחלו עליהם, ואשר הרעה את מצב החברה הציבורית, ניכרות היום בספרי החברה הציבורית - מדובר בנזקים שמוערכים ב-360-480 מיליון שקל", נכתב בתביעה.