הזהרו מהבטחות של העירייה

השלטון המקומי בכל עיר הינו הגוף הסטטוטורי העליון הקרוב ביותר לאזרח מן השורה.זהו הגוף שאזרח מן השורה מסוגל ליצור מגע או נדרש ליצור מגע בלתי ישיר עם מנהלי העיר.מעטים מאתנו נאלצים לפנות לעיתים קרובות למשרדי ממשלה ולשר באופן ישיר לטיפול בענינים השוטפים של החיים ואילו עבור תושב העיר, העירייה והגופים השייכים לעירייה מהווים את עיקר הפעילות היומיומית.

הענין ניכר ביותר בתחומי תכנון ובניה. כאן מגיש הבקשה של תכנית כמו המתנגד לתכנית מוגשת, נמצא בקשר ישיר עם ראש הרשות, מהנדס העיר והאחראים במחלקת ההנדסה.

מכאן שגם הדינמיקה של הגשת בקשה או התנגדות לבקשה מסוימת מתחילה ונגמרת בדין ודברים והתכתשות ולעיתים במשא ומתן, מגעים והבטחות של אישים אלו מהרשות המקומית לתושב העיר וההיפך.

ולא פעם, במסגרת משא ומתן מסוג זה נקשרים וניתנים סיכומים והבטחות ואף מגיעים להסכמים, חלקם כתובים, חלקם ג'נטלמניים, חלקם מתוך כבוד ועוד סוגים רבים של סיכומים.

דא עקא, לא פעם, ההבטחות לא מתגשמות ואז האזרח מוצא עצמו מול מערכת שמתכחשת לעיקר ואנשים ופרסונות כמו ראש העיר ומהנדס עיר שבינתיים התחלפו והמחליף לא מוכן לבצע את מה שהקודם הבטיח.

לפני ימים אחדים בית משפט העליון פסק בסוגיה מעין זו עת דן בתביעת חברת קריסטל נגד עירית באר שבע. בסוף שונות ה-90, עירית באר שבע קידמה תכנית על מגרש של חברת קריסטל לבניית חניון ומבנה ציבור. חברת קריסטל הגישה התנגדות לתכנית. בכדי שהעניינים יקודמו, עירית באר שבע וחברת קריסטל הגיעו למסמך עקרונות שעל פיו חברת קריסטל תמשוך את ההתנגדות שלה לתכנית ומנגד העירייה תבנה חניון ויוקצו מקומות לחברת קריסטל. עוד נקבע כי מתפעול של החניון חברת קריסטל תזכה לנתח מהתפעול ועוד הסכמות והבנות בעניין זה .אשר ראש העיר דאז יעקב טרנר אימץ את הסיכומים ואשרר אותם והתחייב לבצעם. חרף כל ההבנות, הסכם מפורט לא נחתם וזאת כמתחייב מסעיף 203 לפקודת העיריות הדורש חתימת ראש עיר והגזבר על הסכם.יש להדגיש כי מועצת העיר אשרה את ההסכם אך כאמור הסכם כזה לא נחתם פורמאלית.

לימים הפרויקט הכולל חניון, אך העירייה החליטה שלא להפעילו באופן מסחרי. חברת קריסטל עתרה, לקיום החוזה לו טענה, ולחלופין פיצויי קיום בסך כשלושה מליון ₪.

בית המשפט העליון מפי כב' השופט יורם דנציגר מתח ביקורת קשה על התנהלות העיריה. חרף זאת בית משפט העליון קבע כי לאור סעיף 203, המתנה קיום התחייבות של עירייה כמותנה בחתימת ראש העיר והגזבר , אין לכפות על העירייה את ההסכם באשר, דרישת סעיף 203 הינה מהותית ובאין חתימה, של ראש העיר וגזבר שלו אין תוקף להסכם.

עוד נקבע כי זו פריבילגיה של הרשות המקומית לשנות דעתה ולהפוך חניון מסחרי לטובת הצבור, לכן לא ניתן לאכוף על העיריה הסכם שמלכתחילה לא עמד בתנאי סעיף 203 הנ"ל.

בית המשפט העליון קבע כי במקרה דנן עדיף לבצע "השבה בקרוב" על דרך תשלום כסף מהעירייה לחברת קריסטל מכאן שעל העיריה לפצות את החברה בהשבת מה שנגזל ממנה בסך של כחצי מליון ₪ בלבד.

פסק דין זה מחדד אחת הסוגיות הקשות ביותר ביחסים שבין רשות מקומית לבין אזרח תושב העיר. אין אלא להסיק מסקנה אחת ויחידה. לעולם אין לוותר לעירייה ולא לאפשר לעירייה להתקדם עם רצונותיה היא, אלא לאחר שמה שהובטח לאזרח חתום ע"י גוף רשמי של העיריה הכשיר לכך.

בפסקי דין רבים נמתחות חדשות לבקרים ביקורות על התנהלות עיריות מול אזרח אך בסופו של דבר, איכשהו העיריה יוצאת בזול תחת כסות של סעיפים בחקיקה המקנים לה פריבילגיה ואפשרות התחמקות, שסתם גוף פרטי לא היה מסוגל לחיות ולהסתתר מאחוריהם.

זה מצב לא רצוי שאזרח סומך על רשות, אך לא יכול לאכוף את הסתמכות בתום לב שלו על התנהלות לא תקינה של רשות.

מצב זה, יוצר חוסר אמון כלפי הרשויות. על המחוקק להתערב להסדיר סוגיה זו בחקיקה מסודרת כי גם ידי בית המשפט כבולות בבואו לפסוק לפי חקיקה קיימת. כך יוצא כי מלבד מתיחת ביקורת שלעיתים לא משאירה הרבה רושם, אצל הרשות, למעשה הרשות חסינה בשל המצב החוקי כפי שהוא.

ע"א 3005/11 קריסטל מוצרי צריכה בע"מ נ' עיריית באר שבע

האמור בחיבור זה אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי בנושא.