קוקטייל קטלני

"פצועים בראש", יום ד' 22:15, "הוט 3"

יותר משבועיים חיכיתי כדי לכתוב על הסדרה המעניינת האת, ולמרות ההמתנה, אני לא משוכנע לגמרי שיש לי שורה תחתונה. ראשית עליי להודות שהיכרותי עם פועלם הטלוויזיוני של גיא עמיר וחנן סביון היא מעט מצומצמת: את "עספור" המדוברת שלהם כמעט שלא ראיתי, ובזכות ילדיי נחשפתי מעט לפעילות שלהם בתוכניות הילדים. הרושם שלי היה שמדובר באנשי השעה: שילוב בין משהו מצחיק אבל לא עמוק במיוחד, עם הבלחות טובות מאוד ובעיקר זיהוי נכון של מה מצחיק אנשים צעירים מאוד.

ב"פצועים בראש" הם לקחו את כל התובנות מימי "הדאחקה על השאכטה" ב"עספור", אל הכיוון הבוגר והאפל יותר, והנה גם כאן נשמעים רעשי מעבד המזון שמערבל את כל החומרים. רעיון מרכזי לא מקורי במיוחד של צדק שגובר על החוק: מרובין הוד דרך הארי המזוהם ועד בכלל (תולדות הקולנוע והטלוויזיה מלאים בסיפורים שכאלה), ריב שמפריד בין שני חברים, לכאורה בגלל אישה, וממקם את האחד כשומר החוק ואת השני כמי שלוקח אותו לידיים. אם זה נשמע לכם כמו עירוב של כמה מרכיבים מוכרים (ועוד לא אמרנו כלום על עברם הצבאי המשותף של הגיבורים), זה לא במקרה: הכוח כאן הוא במיקס.

מכאן זה כמו לשתות קוקטייל טוב: העובדה שאני מעדיף לשתות וודקה לחוד ומרטיני לחוד, לא אומרת שאני לא יכול ליהנות מדי פעם מוודקה מרטיני, במיוחד כשמי שמכין אותו דואג שמהאחד ועוד אחד ייצא שלוש. למה קוקטייל טוב? כי המוצר הסופי, למרות סדקים בעלילה (לפעמים היא קצת לא הגיונית ולפעמים היא צפויה מדי), הוא טוב וראוי לצפייה. הוא אסתטי, מותח ומושך לדעת מה יקרה בפרק הבא. אם נמשיך את הדימוי האלכוהולי, אז אגם רודברג שהייתה אמורה להיות השמשייה הקטנה הזאת שבשולי הכוס, הפכה לזית העסיסי שבתחתיתה: מילדת פלא או נערת זוהר, היא הצליחה להתבגר יפה אל תוך תפקיד של פאם-פטאל, תוך הפגנת יכולות משחק מרשימות.

בסופו של עניין, "פצועים בראש" היא דרמת אקשן מהסוג שפעם יכולנו רק לחלום עליו. היא כיפית, מהנה ובעיקר מעוררת רצון לכלוא את שני יוצריה על אי בודד במשך עשר שנים כשהם מרוחקים מהשפעות סביבתיות. הייתי ממשכן את ביתי מחדש כדי להיות שותף במה שייצא להם בתום התקופה.

על כדורים

ערב של סרטי כדורגל, יום ד' מ-20:15, "יס דוקו"

טוב שיש מי שחושב גם על אוהדי הכדורגל בחודש הקשה ביותר שלהם בשנה, זה שבו הם מוכנים גם לצפות בילדים משחקים כדורגל בגינה - ורק להעביר את הזמן עד שמישהו יחזיר להם כבר את הדבר האמיתי. מפאת קוצר המקום, נתעלם מ"חולה על מסי" ומ"יש לי קבוצה להציל" ששודרו כבר בעבר ונתמקד ב"שער האירו" (21:00), סרט מרתק על שני נערים שנושאים על גבם מטען אדיר של ציפיות. התחושה היא שכבר היינו בסרט הזה, ובכל זאת הוא מוצלח מאוד.