לעבוד עם רגל אחת בחוץ

מה לעשות כשרוצים לעזוב, אך המצב בשוק לא מאפשר זאת?

אישה רצתה לעזוב את העבודה שלה. זמן מה שהיא גוררת עמה תחושה שמיצתה. כבר לא ממש טוב לה שם, משעמם לה, מעצבן לה, ועד כמה שניסתה, לא הצליחה לחבב את הבוס שלה. וגם לא להתחבב עליו, לתחושתה.

אולם כולם מדברים על האטה בשוק ועל פיטורים, וחברות סביב כבר מקצצות. זהו ללא ספק לא הזמן הנכון לעזוב, ורציונלית, היא יודעת את זה. אף אחד לא מבטיח לה שיקבלו אותה בזרועות פתוחות בחוץ, וכלל לא ודאִי שתצליח בימים כאלה לשפר את מצבה אם תתחיל התחלה חדשה.

מבוי סתום

כרגע היא חייבת להישאר, ובפועל היא אכן נשארת, אך בתחושה, בדמיון, בפנטזיה - היא כבר במקום אחר. היא נמצאת-לא נמצאת בעבודה. וברגעים שבהם הפנטזיה מנצחת, היא מתחילה להרשות לעצמה להתנהג כאילו היא כבר לא עובדת שם, ולא חייבת לאף אחד כלום: הבוס מקשה - והיא לא חושבת פעמיים ומתעלמת או מתנגדת.

היא חושבת לעצמה, "לא אכפת לי, גם ככה אני לא כאן כדי להישאר. אם אני כבר פה בלי לרצות, לפחות לא אהיה פראיירית ולא אעשה מה שאיני אמורה לעשות".

וזה מבוי סתום. דווקא בימים דחוקים אלה עובדים רבים נאלצים ומצוּפּים לקבל על עצמם משימות נוספות (לעתים של חבריהם שפוטרו), ולקבל בפנים חתומות כל הנחתה אקסטרה. דווקא בימים אלה יש לה פחות לגיטימציה להתנגד למצבים כאלה.

תבחרי - או שאת פה או שלא

אי אפשר לעבוד ככה, בטח שלא לשרוד עונת פיטורים. כניסה למוֹד "רגל אחת בחוץ" מסכן את העובדים בעזיבה מהר מכפי שציפו. בין אם בהתפטרות עצמית מתוך גחמה של הרגע - מה שסביר להוביל לתחושות חרטה קשות מנשוא, ובין אם בפיטורים בגלל תפקוד לקוי או קונפליקט שלוּבּה יתר על המידה - מה שפוגע בביטחון העצמי שלהם, בתדמית ובהצגה העצמית שלהם בראיונות העתידיים, בסיכוייהם לקבל המלצה טובה, ולפיכך, בסיכוייהם להצליח ולהתקדם.

כך בדיוק קרה לאותה עובדת, שמצאה עצמה בחוץ מוקדם משציפתה, אפופת כעס ועלבון וממש לא מוכנה לבאות. זה משום ש"רגל אחת בחוץ" הוא מצב שבו עובדים מוותרים על השליטה שלהם במצב, ומאפשרים למצבם הרגשי לשלוט בו במקומם. וזה לא מתאים - לא לתקופה שבה עובד מחליט שהוא עומד בפני שינוי וחושב על עזיבה, וודאי שלא בתקופה שבה המצב הכלכלי בארגון גרוע, והמצאי התעסוקתי ירוד.

חושבים על עזיבה? בדקו את העיתוי ותכננו כראוי

  • הפתיל שלכם קצר יותר כעת: אדם שלא טוב לו בעבודתו, ושמנקרות במוחות מחשבות על עזיבה בשל כך, צריך לזכור שאלה ימים רגישים מבחינתו. מצבים שהפריעו לו בעבודה רק מעט, עלולים להצטייר כנוראים וכבלתי נסבלים כעת, ומצבים שבהם היה מסוגל להתאפק ולקבל על עצמו מרות גם כשזו קשה או לא הוגנת, עלולים להיות בלתי מתקבלים על הדעת לפתע. כדאי להכיר בכך, כדי להתנהל ולקבל החלטות בתבונה, ולא מתוך גחמות רגעיות וחסרות שליטה.
  • בדקו עם עצמכם למה: לפני שעובד מחליט לעזוב, עליו לשאול את עצמו כמה שאלות קריטיות, והראשונה היא - למה? למה אני רוצה לעזוב, והאם אני בטוח בכך? לפעמים כשמעמיקים בסיבות מגלים שהן לא ממשיות אלא בגדר תחושות, וחבל שכך. למשל, אם הסיבה היא תחושה של העובד שלעולם לא יקבל תגמולים כאלה ואחרים, אך מעולם לא בדק זאת, רגע לפני העזיבה הוא הרגע המתאים לבדוק אם תחושתו נכונה או שמא עתידו בארגון עשוי להיות ורוד יותר משציפה.
  • לא על רקע קונפליקטים: מה שלא יהיה, אסור להחליט להתפטר על רקע סערת רגשות בגלל קונפליקט, על אחת כמה וכמה בתקופה בעייתית בשוק. יש לתכנן לטווח הרחוק, ולזכור שמילים שנאמרות ברגע - נזכרות לכל החיים. עזיבה בגלל קונפליקט היא לא פתרון לקונפליקט, וודאי שלא תוביל לשינוי אצל המנהל. להיפך, התקפה או בריחה רק תגרום למנהל להתבצר עוד יותר בעמדתו, והמנהל - גם כמנהל לשעבר - נחוץ לעובד. חבל לשרוף גשרים בגלל כבוד.
  • רצוי לצאת עם ציפור אחת ביד: לא תמיד אפשרי לעזוב רק אחרי שמתקבלים לעבודה חדשה, במיוחד כשכלו כל הקצים בעבודה הנוכחית. אולם המצב האידיאלי הוא לעזוב כשיש אלטרנטיבות ביד, ורצוי שתהיינה ממשיות ולא בגדר פנטזיה. וגם אז, כשהחלופה ריאלית ואכן עומדת להתממש, רגע לפני ההחלטה הסופית כדאי לעובד לבדוק שהיא אכן זו שמובילה אותו לשיפור המיוחל בשכר, בתנאים, בשעות העבודה, ברמת העניין, בקרבה לבית, ובכל פרמטר שחשוב לו ושבגללו החליט על שינוי.
  • בדקו חסמים ומעכבים: את הודעת הפיטורים יש למסור לממונים רק לאחר שבטוחים שאין שום סעיף מעכב בחוזה העבודה. למשל, יתכן שהעובד חתום על הסכם תקופת צינון, ותכנן להתפטר משום שהתקבל לחברה מתחרה. ברגע של חוסר תשומת לב, הוא עלול למצוא את עצמו קירח מכאן וכאן. יתכן גם שבעבודה החלופית שהתקבל אליה מצפים לו באופן מידי, אך הוא מחויב לחודש של הודעה מראש, ואף אחד מהצדדים לא מוכן להתפשר על כך.
  • רק לא לנקום: לעזוב מתוך נקמה זה גרוע בדיוק כמו לנקום בעקבות הודעת פיטורים. מעבר להיעדר האתיות ולשריפת הגשרים, זה גם כלל לא מועיל. עזיבה מתוך תחושת נקמה משמעה עזיבה בלא התכוונות והתכוננות, ובהכרח בלי שהקרקע מוכנה להמשך.
  • זכרו את הנוסחה: כשהכאב הכרוך בהישארות בעבודה גדולה מהכאב הכרוך בעזיבה - זה הזמן לשינוי. כשאומללים בעבודה, וכשהדבר בא לידי ביטוי גם בהיבטים אחרים בחיים, זה כנראה יהיה בלתי אפשרי להתאפק ולהישאר רק בגלל שהמצב בשוק גרוע. במקודם או במאוחר הר הגעש יתפוצץ, ובמקרים קיצוניים כדאי להקדים אותו.

יעל מהודר היא יועצת ארגונית. מאמריה מבוססים על הידע והניסיון שרכשה בתהליכי ייעוץ ופיתוח מנהלים בארגוני הייטק ותעשייה, ולאנשים פרטיים. המאמרים מיועדים להעשרה, אינם תחליף לייעוץ מקצועי המתאים למידותיו של כל אדם ואדם, ואין להתייחס אליהם ככאלה. פרטי הסיפורים האישיים טושטשו לשמירת פרטיות מושאיהם. פניות ליעל מהודר אפשר לשלוח לדוא"ל yaelmehoudar@gmail.com, ואפשר לפנות אליה גם בפייסבוק.

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988