ניתוח: 2017 היא שנת המפץ הגדול בשוק הטלוויזיה בישראל

אין רגע דל בתחום הטלוויזיה - שחקניות חדשות, גופי תוכן זרים וציפייה להורדת מחירים ■ מי ירוויח ומי יפסיד?

שנת 2017 מסתמנת כשנה דרמטית בעולם הטלוויזיה הרב-ערוצית בפרט ובשוק התקשורת בישראל בכלל. את מקומם של המאבקים על ההתפתחויות הרגולטוריות והטכנולוגיות, למשל מהותה של רפורמת השוק הסיטונאי, הולכת ותופסת התחרות בטלוויזיה כדבר הבא שיכול לשנות מהותית את המציאות התקשורתית בישראל.

זה קורה כי ב-30 השנה האחרונות השינויים קרו פה ובעולם בקצבים של פעם ב-10 שנים. מי זוכר שחברות הכבלים עלו לשידור בשנות ה-90, לאחריהן עלתה yes באיחור גדול, ומאז השינוי היחידי שקרה בטלוויזיה הגיע כאשר סלקום TV עלתה לאוויר בדצמבר 2014.

שימו לב מה קורה ב-2017 - רצף אירועים של התפתחויות בשנה אחת שעדיין לא נגמרה. פרטנר TV תיכנס בתוך כמה שבועות לשוק הטלוויזיה, חברת טריפל סי של רמי נחום נכנסה לשוק לפני חודש, חברת yes צפויה להשיק פתרון רזה וקומפקטי לטלוויזיה חדשה בסוף השנה ועובדת על כך במרץ, וחברת הוט השיקה את המותג נקסט ושוקלת לקדם אותו מעבר לפתרון VOD על גבי מסכים ניידים ולצרף אליו ערוצים ליניאריים.

במקביל, חברת נטפליקס דאגה לעצמה לדריסת רגל בשוק. היא מעברתת את הממשק שלה ומתרגמת כמויות אדירות של תכנים לעברית. יש דיבורים על כניסה של אמזון לשוק המקומי וגם של יוטיוב רד.

בקיצור, הדרמה שמתחוללת בשוק הטלוויזיה השנה היא אמיתית וטומנת בחובה אתגרים גדולים לשחקנים הקיימים, כי השוק לא יוכל להתחלק בנתחי השוק שלו כפי שהיה עד היום, והשחקנים הוותיקים כמו yes והוט יצטרכו לעבור מטמורפוזה. לא פחות.

הוצאה בעיתוי גרוע

למה זה קורה? יש לכך סיבות מקומיות וסיבות בינלאומיות. ברמה המקומית, התוכנית של משרד התקשורת של בניית 4 קבוצות תקשורת חייבת להתממש דרך הטלוויזיה, כי לא יכולה להיות קבוצת תקשורת שלא יהיה לה מוצר טלוויזיוני כשלמתחרותיה יש.

זה מסביר את הכניסה של פרטנר לשוק הטלוויזיה כי היא יודעת שני דברים. א. היא חייבת להיות שם אם היא חפצת חיים. ב. היא יודעת שכסף היא לא תראה, ושזו הוצאה שבאה מבחינתה בעיתוי הכי גרוע, אבל אין לה ברירה, כי מתחרותיה מציעות חבילות תקשורת, והיא במשחק הזה נכה בלי טלוויזיה.

ההישג הגדול של סלקום הוא בזה שהיא נערכה לכך מבעוד מועד ואת ההשקעות והמוכנות ביצעה כשמצבה בסלולר היה טוב בעשרות מונים. היום לפרטנר הרבה יותר קשה, אבל כאמור אין לה ברירה.

אגב, ישנה טעות רווחת בשוק לגבי מוכנותה של פרטנר לשוק הטלוויזיה. נזכיר כי פרטנר, עוד בתקופתו של חיים רומנו כמנכ"ל ב-2015, רצתה להיכנס לשוק הטלוויזיה עם פתרון של חברת נטג'ם הצרפתית. אלא שדירקטוריון החברה החליט אז שלא להחליט. לאחר מכן התגלגלה ההחלטה לאיציק בנבנישתי, שהחליף את רומנו, והוא החל את התהליך מחדש, עם פתרון טכנולוגי חדש לגמרי שאותו מוביל המשנה למנכ"ל יובל קינן.

האם העיכוב הזיק לפרטנר או לא? ימים יגידו. בסופו של דבר אנליסטים ששוחחו עם אנשי סלקום מדווחים שהם שומעים ממנה שהכניסה של פרטנר דווקא עשויה לעשות לה טוב, כי היא תחדד ותעצים את כוחם של השחקנים החדשים שבאים עם הטלוויזיה האינטרנטית החדשה. הם נתפסים כשחקנים שקוראים תיגר על הוותיקים, כאשר הם באים עם הצעת ערך שכבר אי-אפשר להתעלם ממנה.

בסופו של דבר התמורה בעד המוצרים של השחקנים החדשים היא כבר לא מבוטלת. לקבל טלוויזיה במחיר של פחות מ-100 שקל עם יכולות וטכנולוגיה מתקדמת, זה לא דבר שהציבור יכול להישאר אדיש אליו.

פרטנר תיכנס לשוק עם שלט שבו ישנם לחצנים מובנים לנטפליקס וליוטיוב.

זה מזכיר קצת את הכניסה של הוט מובייל וגולן טלקום לשוק הסלולר. בסוף השחקנים החדשים באו עם אותו המוצר בפחות כסף. זה לא היה אותו המוצר מבחינת שירות אבל השירות התברר כגורם שניתן לגשר אליו בעולם האינטרנט. פרטנר וסלקום עושות את אותו הדבר - הן באות עם מוצר מתקדם מאוד אבל בלי הפקות מקור. האם הצרכן הישראלי יהיה מוכן להמשיך לאורך זמן לשלם 100 שקל בחודש פרמיה רק עבור הפקות המקור? זו שאלה לא פשוטה.

למה זה קורה? סקרים מהעולם מראים שחל מעבר דרמטי בשנה האחרונה בצריכת תוכן על גבי מסכים. זה משנה את האופן שבו חברות גדולות צריכות לנהוג אל מול הלקוחות שלהם. פתאום חברה כמו הוט עם 800 אלף לקוחות ו-yes עם 600 אלף לקוחות, מבינות שהממירים שלהם הופכים להיות פחות רלוונטיים בעולם של טלוויזיות חכמות ואפליקטיביות.

זה לא שלפרטנר ולסלקום לא יהיו ממירים בכלל, אבל ברור שעם הזמן תפקידם של הממירים ילך ויקטן, או שהשחקנים יצטרכו להחליף את הממירים לממירים תומכי אינטרנט. זה לא פשוט בכלל, כי לשני השחקנים הגדולים יש מיליוני ממירים, ולהחליף אותם זו הוצאה גדולה ותהליך מורכב מאוד והדרגתי שייפרס לאורך שנים.

נתונים מסקר אחרון של חברת BI Intelligence מראים, בניגוד להספדים שרווחו בשנים האחרונות על הצפייה הליניארית, כי רוב הצופים עדיין צופים בערוצים הליניאריים. לאחר מכן מגיעה הצפייה בתוכניות מוקלטות, ולאחר מכן רואים את הצפייה ב-VOD. הצעירים צופים פחות בטלוויזיה המסורתית, אבל לא צופים פחות מבחינת שעות. הם מעבירים יותר זמן צפייה במחשבים וטאבלטים. אחד הנתונים המדהימים בסקר הוא שרוב הסטודנטים בארה"ב, 92% - היו מחוברים לנטפליקס או הולו.

מהומה בביצה המקומית

הכניסה של נטפליקס לשוק הישראלי חוללה וכנראה תחולל מהומה בביצה המקומית. זה התחיל עם ההודעה של פרטנר על שיתוף-פעולה עימה באמצע שבוע שעבר, והמשיך עם ההודעה של אלטיס, החברה-האם של הוט, שחתמה נטפליקס על הסכם שיתוף-פעולה שיושק בקרוב בצרפת ובהמשך גם בהוט ישראל.

נטפליקס לא מעניקה בלעדיות לאף שחקן, אבל היא כן מעניקה לשותף המוביל שלה במדינה מסוימת את הזכות לצעוד איתה יד ביד בשוק המקומי לתקופה קצובה. פרטנר רוכבת על ההזדמנות וממנפת את זה בכל הכוח. היא יודעת שרגעים קסומים ונדירים צריך לדעת לנצל מיד מאחר שנטפליקס, שמסתמנת כאחד משחקני התוכן המובילים בעולם, לא תשדר את התכנים שלה רק דרכה בסופו של דבר.

מי שצפוי להרוויח מהתחרות הוא הצרכן הישראלי הולך. סקר שנערך בארה"ב מוכיח כי הציבור לא מוכן לשלם יותר מ-72 דולר בחודש עבור שירות הטלוויזיה שלו. לא ברור מהו הנתון המקביל בישראל, אבל אנחנו צפויים לראות לחץ להורדת מחירים. השאלה מי מקבוצות התקשורת תשרוד את המאבק הזה.

הצמיחה המטאורית של נטפליקס
 הצמיחה המטאורית של נטפליקס