אריאב ופלבר לא בוחלים בפוליטיקה

"זו הייתה חוצפה ועזות מצח לכתוב מכתב כמו שכתב אבשלום פלבר, לשעבר משנה לראש אגף התקציבים, שקרא לתמוך באבי גבאי לראשות המחנה הציוני. ירום אריאב, שהכין את רשימת עשרות בכירי יוצאי האוצר שהמכתב יועד להם, הודה באחד הראיונות שהוא איש תנועת מרצ. כלומר, הוא איש פוליטי.

"יותר מזה, זה חוסר תבונה של חלק מהאנשים האלה שהחזיקו בידיהם כוח עצום בהיותם פקידים באוצר, כשהממשלה והציבוריות הישראלית סמכו עליהם - והנה כשיצאו מהאוצר הם הפכו, חלקם לפחות, לקבוצה פוליטית. חמורה עוד יותר העובדה שכמעט אף אחד מהם לא הקים עסק, לא תרם לצמיחת המשק הלאומי, לא הוסיף שום מקום עבודה חדש. הם השתלבו במערכות הקיימות, ששנה-שנתיים קודם לכן הם פיקחו עליהן, וכך הפכו לחלק בלתי נפרד של משרתי ההון הגדול".

(שמוליק סלבין, לשעבר מנכ"ל האוצר, בראיון ל"גלובס" בסוף השבוע)

1.

לפני כשבועיים כתבתי על המכתב שחשפה סטלה קורין ליבר, שממחיש עד כמה אגף התקציבים באוצר ובכירי משרד האוצר לשעבר, שמשווקים עצמם כאגפים נקיים מפוליטיקה ומקצועיים נטו, רחוקים מהתדמית שיצרו לעצמם. הם אולי מקצועיים נטו, אבל בתחפושת. הם בהחלט פוליטיים ברוטו.

תזכורת: המסמך שנחשף נכתב בינואר השנה על ידי אבשלום פלבר, היום מנכ"ל הנדסה התפלה, שעם בעלי מניותיה הגדולים נמנית דלק שבשליטת יצחק תשובה. פלבר הוא יוצא אגף התקציבים באוצר. הוא הגיע עד תפקיד סגן הממונה באגף. המייל שלו, שכותרתו "אבי גבאי לראשות ממשלה", נשלח ל-80 איש, רובם יוצאי משרד האוצר, במיוחד יוצאי אגף התקציבים. הרשימה, כך הוא כותב, הוכנה בעזרת עידית סרגוסטי, מזכירה ותיקה באגף התקציבים, של ירום אריאב, לשעבר מנכ"ל האוצר, ודוד ברוך, לשעבר מנכ"ל אקסלנס שהתחיל את דרכו באגף התקציבים.

עוד תזכורת: פלבר מפציר בכל המכותבים להתפקד למפלגת העבודה ולתמוך בגבאי. הוא מודה שהוא חברו של גבאי. הוא מכנה את המציאות שבה אנו חיים "מזעזעת", כותב שגבאי הוא אחד "מאיתנו", עם "אותם ערכים". הוא מוסיף שהם "נגעלים" מההתנהלות של פוליטיקאים ויש סיכוי "לראות את המדינה חוזרת למסלול של שפיות".

פלבר מודה שאיננו מחזיק בעמדות של מפלגת העבודה - לא בתחום המדיני ולא בתחום הכלכלי, ומעולם לא הצביע לה. הוא מודה, למעשה, שגבאי בחר בה משום שהיא סוג של פלטפורמה נוחה ובת השגה. הוא מהלל את חברו "מעורר ההשראה", את יושרתו ואת הצלחתו המרשימה ללא כל קומבינות (הוא שכח שניהול בזק הוא סוג של קומבינה).

הוא יוצא מגדרו לשבח את השינוי שהוביל גבאי במשרד להגנת הסביבה בעוד שגבאי לא הוביל שום שינוי. הוא עוד הולך ומקצין במילותיו: הוא מגדיר את הממשלה "הסהרורית, ההזויה והמושחתת ביותר שכיהנה פה אי פעם" (עובדתית זה פשוט לא נכון. שלטון מפא"י היה מושחת בהרבה). הוא שב ומבקש להתפקד לעבודה כדי להצביע לגבאי אף שהוא כותב עליה שהיא "קן צרעות מפורסם ומדופלם".

כתבתי אז שברשימת הטלפונים של המכותבים היו גם ארבעה סגנים מכהנים באגף התקציבים: שירה גרינברג, יעל מבורך, יאיר פינס וערן ניצן (שהספיק לפרוש מאז) וגם יואל נווה, הכלכלן הראשי באוצר. הפנייה לפקידי ציבור היא חמורה ולא מתקבלת על הדעת. הניסיון של פלבר לגייס פקידי ציבור למטרה פוליטית טהורה איננה יכולה להתיישב עם מינהל תקין. לחברה שמנהל פלבר, אגב, יש כמה וכמה עניינים רגולטוריים עם החברים שהוא פנה אליהם.

המעשה של פלבר הוא מעשה של מי שחושב שאגף התקציבים באוצר הוא סוג של חונטה, וגרוע מכול - זו חונטה פוליטית שיש לה "ערכים" נעלים, המשקפים בעיקר סגירות ויהירות מחשבתית.

אבל לפלבר היה שותף פעיל מאוד למסמך שחיבר ולערכיו: ירום אריאב. אריאב קנה לו תדמית של איש ללא משוא פנים, ישר וערכי. את זמנו, כך עושה רושם, הוא מבלה בוועדות שמקים האוצר מעת לעת. זה ג'וב לא רע, להמשיך להסתובב במסדרונות האוצר בלי לשאת תפקיד רשמי. אבל מרגע שאריאב הכניס או ניסה להכניס פוליטיקה למסדרונות האוצר, אסור לו להיות שם.

אריאב עתיד להיות חבר בוועדת קוצ'יק לשינוי מבנה הסמכויות במשרד האוצר והוא גם מייעץ לוועדת נווה בעניין תום הזיכיון של כיל. האיש שהכניס ודחף את הפוליטיקה איננו יכול להשתתף בוועדה שתבחן את המבנה של משרד האוצר, כי החונטה שלו, החונטה הפוליטית של אגף התקציבים, מנסה לטרפד בכוח כל שינוי כזה, שמא יפגעו במעמדה ה"מקצועי" (כלומר, הפוליטי).

אסור לו גם להשתתף בוועדה בנושא כיל, אסור לו להסתובב במסדרונות האוצר, ומוטב שהוא יחליט על כך, כדי להצדיק לפחות את התדמית הישרה שהוא שיווק לעצמו. בזמנו הפנוי הוא יוכל לעשות נפשות למען בחירתו של אבי גבאי לראשות ממשלה - זה עניין פרטי שלו, לא של משרד האוצר ואגף התקציבים.

2.

אבשלום פלבר וירום אריאב "נגעלים", כך עולה מהמכתב, מההתנהגות של פוליטיקאים וממה שקורה במדינה. זכותם, זו דעתם, וזו כמובן דעה לגיטימית. פלבר, כך פורסם, עומד להיות שחקן מפתח במכירת 50% ממניות מחברת ההתפלה IDE שמוחזקות על ידי כימיקלים לישראל. הוא יהיה בעל מניות בקבוצה שתרכוש את המניות ואמור לשמש יו"ר פעיל של החברה. אני מעריך שפלבר יהפוך לאיש אמיד, במיוחד יחסית ליוצא אגף התקציבים שהיה שכיר כל חייו. אם החברה תונפק, ואני מעריך שהיא תונפק מתישהו, הונו ייחשף - משהו כמו מיליוני דולרים. לא רע לשכיר שהתחיל את דרכו באגף במשרד האוצר.

עיני איננה צרה בפלבר, שיהיה לו לבריאות. הצליח, מגיע לו. אבל צריך לזכור איך הוא הצליח - בשיטת הדלתות המסתובבות של אגף התקציבים: מפיקוח ורגולציה על חברות מסוגן של בזק ו-IDE, להשתלבות בהן, תוך חיכוך כזה או אחר עם אתה רגולציה. אני לא יודע מה איתכם, הקוראים, אבל אותי זה די "מגעיל", בלשונם של פלבר וירום אריאב.

3.

אבי גבאי מינה בשבוע שעבר את תומר לוטן לראש מטהו החדש. לוטן כיהן כמנכ"ל המרכז הישראלי להעצמת האזרח, ארגון הפועל לקידום ממשל יעיל ושיפור ביצועי המגזר הציבורי - מטרה חשובה, לגיטימית וראויה בהחלט, ואף משתלבת היטב בתפיסת העולם של גבאי (תלוי כמובן איך מבצעים אותה ובתנאי שלא מפריטים כל דבר ציבורי שזז).

אבל יש פרט אחד שנשכח: מייסד הארגון הוא המיליארדר יצחק נזריאן, איש עסקים ישראלי-אמריקאי שהונו מוערך בכ-2 מיליארד דולר ויש למשפחתו החזקות בפרויקט נדל"ן בישראל. גבאי, שהשתלט על מפלגה סוציאל-דמוקרטית ומכריז על עצמו ככזה, רחוק מאוד מהדימוי שהוא מנסה לשווק לעצמו. בעברו, כמנכ"ל בזק, הוא שירת היטב את האינטרסים של המיליארדרים חיים סבן, מורי ארקין וקרן אייפקס. אחר כך היטיב לשרת את האינטרסים של שאול אלוביץ'. הוא משרתו של ההון הגדול בלשונו של סלבין, בתחפושת של סוציאל דמוקרט.

eli@globes.co.il