ישראל 2017: רמת המחירים נחשבת מהגבוהות במדינות ה-OECD

הדוח השנתי של מרכז טאוב: אף שרמת החיים עלתה, והאבטלה הצטמקה, ניצבים בפני המדינה לא מעט אתגרים כלכליים וחברתיים ■ האוכלוסיות בדירוג סוציו-אקונומי נמוך סובלות מחוסר השוויון בתקצוב בתחומי החינוך, הבריאות והרווחה

נשים חרדיות מועסקות בהיי־טק/ צילום: תמר מצפי
נשים חרדיות מועסקות בהיי־טק/ צילום: תמר מצפי

כשמסתכלים על פרמטרים כלכליים שונים, ניתן להתרשם ששנת 2017 הייתה שנה טובה יחסית בישראל. השכר הריאלי עלה וכך גם שיעור התעסוקה, והאבטלה הצטמקה לכדי שפל שלא זכור כמותו. בשל כך, רמת החיים עלתה והדבר מתבטא גם בעלייה מרשימה בצריכה.

עם זאת, לא כדאי להתיישב על זרי הדפנה: מחירי הדירות ממשיכים לטפס, ובכלל רמת המחירים בארץ נחשבת לבין הגבוהות במדינות ה-OECD. לא מעט קבוצות אוכלוסייה מרוויחות שכר נמוך ומתאפיינות בפריון נמוך. גם העתיד לא ממש מבטיח, בשל אתגרים דמוגרפיים שניצבים בפני המדינה - דוגמת עלייה בהיקף אוכלוסיות ששיעורי התעסוקה שלהן נמוכים - ואשר עלולים להוריד את קצב הצמיחה.

הדברים שלעיל ונתונים נוספים עולים מהדוח השנתי של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל, המתפרסם היום (ד'). הדוח, שמרכז עשרה מחקרים חדשים במגוון תחומים, מתעסוקה, דרך חינוך ועד בריאות, מציג תמונת מצב חברתית-כלכלית של מדינת ישראל בשלהי שנת 2017.

מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל הוא מוסד מחקר עצמאי העוסק בנושאי כלכלה וחברה. המרכז מספק לקובעי המדיניות ולציבור מחקרים ונתונים בסוגיות החשובות ביותר שהמדינה מתמודדת עמן בתחומי חינוך, בריאות, רווחה, שוק העבודה והמדיניות הכלכלית, כדי להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות. את הדוח ערך פרופ' אבי וייס, מנכ"ל מרכז טאוב ופרופ' לכלכלה באוניברסיטת בר-אילן.

החרדים: הצעירים משתלבים בשוק התעסוקה

מילים רבות נכתבו על חלקם של החרדים בשוק העבודה המקומי. אחד המחקרים שנערכו במכון טאוב, ובחן את דפוסי ההשתלבות של החרדים בשוק העבודה, מציג גידול משמעותי בשיעור התעסוקה של החרדים. בין היתר נמצא, כי בשנים 2013-2008 עלה שיעור התעסוקה של חרדים, נשים וגברים, בגילאי 30-23 ב-9 נקודות האחוז, נתון המהווה את העלייה הגדולה מקרב כל המגזרים. 73% מהנשים החרדיות ו-36% מהגברים החרדים בגילאים הללו השתלבו בשוק העבודה.

אחד הנתונים המעניינים שעלו ממחקר זה הוא כי שיערי התעסוקה של חרדים המתגוררים בערים מעורבות גדול משמעותית משעור התעסוקה של חרדים המתגוררים בערים חרדיות הומוגניות.

בנוסף, אחוז התעסוקה של סטודנטים חרדים דומה לאחוז התעסוקה של חרדים בעלי תואר אקדמי. ב-2013 כ-76% מהגברים החרדים בני 35-25 בעלי תואר אקדמי וכ-67% מהסטודנטים החרדים היו מועסקים, לעומת 37% בלבד מחרדים שלא פנו להשכלה גבוהה.

הערבים: עדיין סובלים מפערי שכר

השכלה ותעסוקה נבחנו גם במגזר הערבי. מאחד המחקרים שנערכו במכון עולה כי הרקע הכלכלי-חברתי החלש יותר של אוכלוסייה הערבית עומד בבסיסם של פערים ההשכלה בין הערבים ליהודים. עוד עולה, כי מצבן של הנשים הערביות טוב יותר משל הגברים מהמגזר. שיעור הפנייה ללימודים אקדמיים עלה בקרב הנשים הערביות, בעיקר הבדואיות והדרוזיות, בשנים 2013-2008. בקרב הגברים גם נרשמה עלייה, אולם מתונה יותר.

נשים ערביות רבות לומדות הוראה, בעוד גברים ערבים רבים לומדים לימודים גבוהים בתחום הבריאות. בקרב הגברים הערבים נרשמה עלייה גם במספר הפונים ללימודי מחשבים והנדסה. ואולם, פערי השכר בין יהודים לערים גבוהים בקרב מי שלמדו מחשבים, הנדסה או מינהל עסקים. זאת, בעוד בקרב בעלי תארים בחינוך או בבריאות נרשמו פערי שכר נמוכים בין המגזרים.

חינוך: עניים מוחרמים יותר

האי-שוויון ניכר גם בתחום החינוך. ההוצאה לתלמיד גדלה בשנים האחרונות, אך באה לידי ביטוי בעיקר בחמישוני הטיפוח העליונים. פחות משליש מהתוספת הגיעה לתלמידים הממוקמים בשני החמישונים התחתונים.

באשר לשעות ההוראה - מגידול במספר השעות נהנו החמישונים התחתונים במגזר הערבי יותר מהחמישונים התחתונים במגזר היהודי. תוצאות רפורמת הכיתה הקטנה שהנהיג שר החינוך באו לידי ביטוי בעיקר במגזר הערבי שבו היו כיתות בעלות מספר רב מאוד של תלמידים. במגזר העברי חלק שינוי קטן בעקבות הרפורמה, ומי שנהנו ממנו היו בעיקר התלמידים המשתייכים לחמישונים הגבוהים.

בתחום אחר במערכת החינוך, נחקרה תופעת החרם והבריונות בבתי הספר. הממצאים: נכון ל-2015, ביותר מ-60% מהכיתות יש ילד מוחרם אחד לפחות. בנות יהודיות מדווחות על חרם יותר מהבנים. במגזר הערבי הבנים עלולים להיות קורבנות של חרם יותר מהבנות. 11% מהתלמידים בבתי ספר ערביים דיווחו על חרם לעומת 3.4% בלבד מהתלמידים היהודים. תלמידים מרקע סוציו-אקונומי נמוך היו קורבנות לחרם יותר מאשר תלמידים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה.

בריאות: טיפל סיעודי ברמה נמוכה

מימון שירותי הבריאות בישראל על ידי הממשלה נמוך ב-15 נקודות האחוז מהממוצע במדינות ה-OECD. כנגזרת מכך, קיימת עלייה בהוצאה הפרטית על בריאות, בעיקר בשל רכישת ביטוחים פרטיים.

הפערים בנגישות שירותי הרפואה גדלו בין קבוצות האוכלוסייה השונות, בין היתר בשל צמצום כוח האדם ברפואה הציבורית והתלות הגוברת במימון הפרטי.

בעקבות העלייה בתוחלת החיים הממשלה פעלה במטרה לשפר את השירות הרפואי לקשישים, אולם הטיפול הסיעודי בישראל עדיין מתאפיין ברמה נמוכה לעומת המקובל במדינות המפותחות.

העלייה בתוחלת החיים התבטאה פחות במגזר הערבי, והיא עומדת על גיל 79 לעומת גיל 82.7 במגזר היהודי. הפערים מתבטאים גם בתמותת תינוקות: שיעור התמותה בקרב תינוקות יהודים עומד על כ-2.7 לאלף לידות לעומת כ-7.5 לאלף לידות במגזר הערבי.

במחוזות שבהם קיים ריכוז גבוה של אוכלוסייה ערבית, דוגמת ירושלים או הצפון, קיים גם מחסור ברופאים, בכוח אדם ובציוד רפואי. בנוסף, המרחק הממוצע מבית חולים ליישובים ערביים הוא כ-22 ק"מ לעומת כ-14 ק"מ מישובים ערביים.

רווחה: הפער מתחיל בתקצוב

האי-שוויון והעוני עדיין "מככבים" בישראל, ומדיניות הרווחה נותרה כמעט כשהייתה. ההוצאה על רווחה, בריאות וחינוך עמדה בשנת 2016 על 206 מיליארד שקל, סכום המהווה 57% מההוצאה הממשלתית. כמחצית מסכום זה הייתה ההוצאה על רווחה בלבד. יישום המלצות ועדת אלאלוף למלחמה בעוני בשנת 2017 צפוי להסתכם בשיעור דומה. אולם באשר ליישום המלצות בתחום הבריאות או כאלה נוגעות לחיזוק מעמדים של עובדים עניים, המדינה מתקדמת באטיות.

באשר לתקצוב הרווחה ברשויות המקומיות - שירותי הרווחה מתוקצבים לפי שיטת המימון התואם. 75% מתקציב הרווחה מגיע מהמדינה, ואת 25% הנותרים מממנת הרשות המקומית. בתחום זה, קיים פער בין רשויות עשירות לרשויות עניות, והוא מתחיל כבר במשרד העבודה והרווחה. המשרד מתקצב כל מטופל מהרשויות שבדירוג סוציו-אקונומי נמוך ב-3,170 שקל, לעומת כ-5,400 שקל ברשויות אחרות.

פער זה מוסבר בכך שברשויות העניות משתמשים פחות במסגרות טיפול שעלותן גבוהה יותר. סיבה אחרת לפער היא שיטת המימון התואם: רשויות עשירות יכולות להקצות משאבים רבים יותר לתחומי הרווחה, ולפיכך הן מקבלות מימון גבוה יותר ממשרד העבודה והרווחה.

ומה קורה בגזרת הפילנתרופיה המקומית הפועלת לטובת הנזקקים? בין 1999 ל-2011 זינק היקף התרומות המדווחות לרשויות המס כמעט פי ארבעה - מ-153 מיליון שקל ל-606 מיליון שקל בשנה.

המחקר מציג קווים לדמותם של הפילנתרופים הישראליים: אלו שעלו לארץ תורמים יותר מילידי הארץ - וגם נדיבים יותר. עולים חדשים נדיבים יותר מעולים ותיקים, משקי בית שבראשם עומדות נשים נדיבים יותר - אך משקי בית שבראשם גברים תורמים יותר כסף. התורמים הנדיבים ביותר עובדים בהייטק, בבנקאות, פיננסים ותעשייה, ואולם רק מיעוט מקרב עובדי ההייטק תורמים. לצדקה. רק אחוז אחד מהפילנתרופים הם ערבים. רשויות עשירות כמו סביון וכפר שמריהו, ורשויות בדירוג סוציו-אקונומי נמוך כמו מודיעין עילית או טבריה, חולקות יחדיו את תואר היישובים הנדיבים ביותר.

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988