מה רצו נאמני אי.די.בי לטעון הרחק מעיני הציבור והתקשורת?

נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב, השופט איתן אורנשטיין, "דילג" היום (א') באלגנטיות מעל מכשולים משפטיים מסוימים שהציבו בפניו הצדדים המתדיינים, בדרכו לאשר את הסדר הפשרה ב"פרשת חלוקת הדיבידנדים האסורה" לדירקטורים לשעבר של חברת אי.די.בי אחזקות. דיבידנדים שחולקו על-ידי החברה לבעל השליטה בה לשעבר, נוחי דנקנר, ולדירקטורים נוספים בתקופה שקדמה לקריסת קונצרן אי.די.בי.

בדרכו לאישור הפשרה, אורנשטיין קיבל למעשה את בקשת "גלובס" שלא לקיים דיון חסוי בנימוקי הנאמנים, עו"ד חגי אולמן ורו"ח אייל גבאי. "אין לי צורך בדיון סגור", פסק אורנשטיין.

אחרי שעה קלה התברר כי אורנשטיין פשוט לא נזקק לנימוקים נוספים וחסויים וכבר מנוי וגמור עמו לאשר את ההסדר. אגב, טרם ההחלטה של השופט רמז בא-כוח הנאמנים, עו"ד אופיר נאור, כי הנושאים שהנאמנים רצו להרחיב עליהם בדיון חסוי נגעו ל"סיכויי הגבייה" של הכספים שהושגו בפשרה מהנתבעים וכן "סיכויי ההליך לגופו".

עוד קודם לכן, בפתח הדיון, קיבל הנשיא אורנשטיין בקשה נוספת שהגיש "גלובס", באמצעות עורכי הדין יורם מושקט ואוריין אשכולי, לפרסם במלואה את עדותה של עו"ד ענבל ציון ז"ל, מזכירת אי.די.בי לשעבר, שהלכה לעולמה יום לפני שאמורה הייתה למסור עדות במשפט הדיבידנדים. נזכיר כי חלק מהעדות כבר פורסם בעיתון "כלכליסט". כאשר השופט תהה מהיכן הגיעה העדות ל"כלכליסט", ציין עו"ד נאור כי העדות הועברה לכל הנתבעים ובאי-כוחם. עם זאת, נאור הוסיף כי פרקליטיו של נוחי דנקנר פנו אליו לאחרונה וביקשו אותה פעם נוספת.

לאחר שהשופט איתן אורנשטיין נמנע מלקיים דיון חסוי בנימוקי הנאמנים בתיק חלוקת הדיבידנדים באי.די.בי והחליט היום לאשר להם להתקשר בפשרה ללא צורך בדיון חסוי, נותרה השאלה המסקרנת, מה רצו הנאמנים לטעון הרחק מעיני הציבור והתקשורת?

ממידע שהגיע היום לידי "גלובס" עולה כי הדיון החסוי אמור היה להתמקד בשני נושאים מרכזיים שהנאמנים ראו בהם סיכון משפטי להצלחת התביעה אבל לא רצו שהנתבעים יהיו חשופים לחשש הזה: האחד - חשש של הנאמנים כי עלולות להיות להם בעיות גבייה של מלוא הכספים הנתבעים מהדירקטורים; השני - הסיכון הכלכלי המסוים שצפו הנאמנים מהמשך ניהול התביעה.

לגבי סיכויי הגבייה, הנאמנים רצו להציג לשופט בדיון החסוי טענות מטענות שונות של חברות הביטוח נגד תשלום הסכומים הנתבעים בגין התנהלות הדירקטורים ובראשם דנקנר. הנאמנים ראו בחוסר הרצון של חברות הביטוח לשלם את מלוא הסכומים שנתבעו, ונזכיר כי התביעה במקור עמדה על כ-650 מיליון שקל, כסיכון משפטי להמשך ניהול התביעה. ואולם, הם לא רצו שהנתבעים יחשפו לכך שהם רואים בכך סיכון.

באופן דומה, הנאמנים לא רצו שהנתבעים יהיו חשופים לכך שיש להם חשש מסוים מכך שהתביעה לא תתקבל, או תתקבל בחלקה, בשל חוות-דעת כלכליות שיציגו הנתבעים לבית המשפט בדבר חוסנה הכלכלי של אי.די.בי בתקופה שבה חולקו הדיבידנדים. הנאמנים ידעו כי בחוות-הדעת הללו יטענו הנתבעים שחלוקות הדיבידנדים לנוחי דנקנר וחברי הדירקטוריון האחרים, נשוא התביעה, בוצעו בשנים 2009 ו-2010, בזמן שמצבה של אי.די.בי רק החל להידרדר, והיא עדיין לא הייתה במצב מובהק של חדלות פירעון.

אגב, הנאמנים, עו"ד חגי אולמן ורו"ח אייל גבאי, יקבלו 13 מיליון שקל כשכר-טרחה במסגרת הסדר הפשרה. משרדם של עורכי הדין אופיר נאור ורנן גרשט, באי-כוח הנאמנים, יקבל שכר-טרחה זהה של 13 מיליון שקל בזכות הפשרה עם דנקנר וחבריו.