דנציגר: לא שולל שיושבים בבתי הכלא בארץ חפים מפשע

"בית המשפט העליון לא אמור 'לשקף' את 'רצון העם'. בית המשפט העליון, כערכאה הבכירה ביותר במערכת המשפט, אמור להיות מורכב מהטובים שבשופטים. עם זאת, יש לברך על כך שהשופטים המצוינים המתמנים לבכירה שבערכאות 'ישקפו' את פניה המגוונים של החברה הישראלית". כך אומר שופט בית המשפט העליון בדימוס, פרופ' יורם דנציגר שפרש לאחרונה מכס השיפוט. דנציגר אמר את הדברים בראיון ראשון אחרי פרישתו שמתפרסם היום (ה') בכתב-העת "עורך הדין" של לשכת עורכי הדין.

עו"ד דנציגר מונה לשיפוט בבית המשפט העליון בנובמבר 2007. קודם לכן, הוא עמד במשך שנים בראש משרד עורכי הדין דנציגר, קלגסבלד, יחד עם שותפיו, בהם עו"ד אביגדור קלגסבלד, שעימו הקים את המשרד ב-1984.

כמה קווים מרכזיים אפיינו את דנציגר בכובעו כשופט מאז מונה לעליון - עבודתו במשך עשרות שנים כעורך דין פרטי, כך שבתפקידו כשופט הוא הכיר מקרוב את בעיותיהם ואת הסוגיות הקרובות לליבם של עורכי הדין; אפיון נוסף שלו הוא שבמשך שנים ארוכות עסק דנציגר במשפט מסחרי ובדיני חברות, דבר שהעניק לו מומחיות בתחומים אלה; וכן אופיו האנושי, העדין והרגיש, שבא לידי ביטוי בפסיקותיו.

"זדורוב - אחת לעשור יש תיק שמעורר סערה ציבורית"

דנציגר היה השופט היחיד בהרכב העליון שדן בערעור רומן זדורוב על הרשעתו ברצח הנערה תאיר ראדה, שסבר כי יש לזכות את זדורוב מחמת הספק. בראיון לביטאון הלשכה התייחס דנציגר ל"תיק זדורוב" ואמר, כי "זה אחד מהתיקים האלה שמעוררים עניין וסקרנות יותר מאחרים. אחת לעשור לערך יש תיק שמעורר סערה ציבורית".

לדברי דנציגר, פרשת זדורוב, אולי גם בגלל הנסיבות האיומות שבהן בוצע הרצח - רצח של ילדה קטנה, באמת 'פרח', במקום שאמור להיות הכי מוגן, בבית הספר, זה משהו שהוא מטלטל. אי אפשר להתעלם גם מכל התיאוריות שנזרקו לחלל האוויר ומכל החשדות באשר לזהות הרוצח, לרבות של בני המשפחה שנחלקו ביניהם לגבי האחריות של זדורוב.

"אמה של תאיר ראדה ז"ל סבורה עד היום שזדורוב לא ביצע את הרצח. אביה ז"ל חשב שכן. זוהי אכן פרשה יוצאת דופן מבחינת היקף ההתעסקות התקשורתית והציבורית, אבל אנחנו לא יכולים לעסוק בה לעומק, שכן זו אחת מאותן פרשות שתגענה אולי למשפט חוזר, ואני לא חושב שזה נכון שמי שצריך לקבל החלטה אם להורות על משפט חוזר בבוא היום יושפע באיזושהי דרך מדעתו של שופט שישב בהרכב".

דנציגר בחר להזכיר שפסק הדין שלו בעניין זדורוב מסתיים במילים שמדובר בזיכוי שפסע בינו לבין הרשעה. "לכן אני לא רוצה להרחיב בעניין זה", אמר.

לאחרונה מונה דנציגר על-ידי שרת המשפטים איילת שקד, ליו"ר הוועדה לבחינת הרשעות-שווא. דנציגר אומר בראיון ל"עורך הדין", כי הוא לא שולל אפשרות שיושבים בבתי הכלא בארץ אנשים חפים מפשע, כפי שהתגלה במקומות אחרים בעולם.

לדבריו, "באנגליה נמצאו בשני העשורים האחרונים כ-350 מקרים דומים שבהם בוטלו הרשעות לאחר תום המשפט. אם זה המצב בארצות-הברית ובאנגליה, האם אפשר לשלול את קיומן של הרשעות-שווא בישראל?"

"במדינה שבה שיעור ההרשעות נושק לכמעט 100%, והסדרי-הטיעון הם בבחינת קודש קודשים, האם יכול להתעורר ספק בדבר קיומן של הרשעות-שווא בישראל?"

"זה נכון שמערכת אכיפת החוק בישראל מבצעת מעצרים בכמויות שאולי הן בלתי סבירות, ובפרט בהתחשב בכך שברוב המקרים, למרות שעצרו את האנשים, לא מוגש נגדם כתב אישום. אפשר אולי ללמוד מכך, שהמשטרה והפרקליטות מפעילות מערכות של סינון ובדיקה פנימית באופן שבסופו של דבר מוגשים כתבי אישום רק נגד חלק מהאנשים שנעצרו, וזה אומר שהמערכת שלנו בריאה.

"מצד שני, אפשר לטעון כי אם ברוב המקרים לא מוגשים כתבי אישום נגד מי שנעצרו, הרי זה מעיד שיש מעצרים רבים שהם מיותרים".

דנציגר פרש משיפוט מוקדם מהצפוי, שש שנים לפני הגיעו לגיל הפרישה של שופטים, 70. בראיון לכתב-העת של לשכת עורכי הדין הוא נשאל - מה מביא שופט בבית המשפט העליון לומר: "איני יכול עוד"?

דנציגר השיב: "לא אמרתי אף פעם 'איני יכול עוד', הייתי יכול להמשיך עד גיל הפרישה המנדטורי, כלומר, 70, ולהמשיך עוד 20 שנה. חשבתי שנכון מבחינתי ומבחינת משפחתי שאצא לעוד 'מסע בחיים'. אני אומר את זה בצורה הכי כנה, אני חושב שקצת מעל עשר שנים של כהונה כשופט בבית המשפט העליון, זו תקופה מאוד-מאוד ממושכת, בעיקר בגלל האינטנסיביות של העבודה.

"אני יודע שזה יישמע קצת מוזר, אבל הרגשתי שאני עדיין צעיר מספיק כדי לעשות עוד דבר בחיים. וה'עוד דבר בחיים' זה לעשות שילובים של דברים שאתה לא יכול לעשות כשופט - להתמסר יותר לאקדמיה, לעשות פעילויות ציבוריות שאינן שיפוט, למשל, לעמוד בראש הוועדה שתבדוק את הסוגיה של הרשעות-שווא בישראל, וגם לחזור ולעשות משהו שכבר עשיתי אותו בעבר, כעורך דין, שזה בוררויות וגישורים.

"וחשוב מכל שלושת הדברים האלה, זה להקדיש יותר למשפחה. אז זה לא שקמתי בבוקר ואמרתי 'אינני יכול יותר', אלא זו הייתה מחשבה מאוד שקולה, ובעיניי הגיונית, שאחרי עשר שנים אני צריך לעשות דברים נוספים אחרים".

"חשוב שידעו שהעליון הוא המגן על זכויות האזרח"

באשר לצעדה החריג לאחרונה של נשיאת העליון, אסתר חיות - דנציגר יוצא להגנתה בהחלטתה לשכור לראשונה את שירותיו של יועץ תקשורת במשרת אמון.

"אני חושב שזו החלטה נכונה שהייתה צריכה להתקבל לפני שנים, שהרי עולם התקשורת השתנה. היום כל בן-אדם יכול להיות איש תקשורת ועיתונאי, כל בן-אדם כותב מה שהוא רוצה, איך שהוא רוצה, ויש לזה גם במה.

"נוסף על כך, השתנו כללי המשחק ביחסים בין הפוליטיקאים לבין בית המשפט. פוליטיקאים עושים חדשות לבקרים מה שבעבר לא היה עולה על דעתו של פוליטיקאי לעשות: לרדת לא על פסק דין של בית המשפט העליון, אלא לרדת לגופו של שופט".

דנציגר הוסיף ואמר, כי "לפעמים עלול להתקבל הרושם המאוד-מאוד מוטעה שמה שעושים שופטי בית המשפט העליון זה לנגוס בלי הרף בסמכויות הרשויות האחרות, לבטל חוקים של הכנסת חדשות לבקרים, ולהצר את צעדיה של הרשות המבצעת. זה בפירוש לא המצב. חשוב שאזרחי מדינת ישראל ידעו מה בית המשפט העליון עושה הלכה למעשה. חשוב שידעו כי בית המשפט הוא המגן על זכויותיהם.

"חשוב שידעו גם שבית המשפט העליון הישראלי הוא אחד מבתי המשפט היותר שמרנים בעולם המערבי, מבחינת כמות ביטול חוקים של בית המחוקקים. חשוב שידעו, שכל החלטה מתקבלת בבית המשפט לאחר שיקול דעת מעמיק. היעזרות נשיאת בית המשפט העליון באיש יחסי-ציבור, היא רעיון מצוין. טוב שזה קרה עכשיו, וייתכן שהדבר היה צריך לקרות לפני כמה שנים".

שופט כלכלי בולט ורב פעלים

פרופ' יורם דנציגר מונה לשיפוט בבית המשפט העליון בנובמבר 2007 ומיצב את עצמו מאז כשופט כלכלי בולט. קודם לכן, עמד משך שנים בראש משרד עורכי הדין דנציגר, קלגסבלד ושות' יחד עם שותפיו, בהם עו"ד אביגדור קלגסבלד, עמו הקים את המשרד ב-1984.

דנציגר סיים בהצטיינות לימודי תואר ראשון במשפטים באוניברסיטת תל-אביב ב-1980. כעבור שנה הוא סיים בהצטיינות יתרה לימודי תואר שני במשפטים באותה אוניברסיטה. הוא זכה בפרס האגודה הישראלית לבעיות הפרלמנטריזם על עבודת מחקר בנושא "חיזוק החלטות הכנסת". עיקרי המחקר פורסמו במאמר בין שני חלקים שפורסם ב"הפרקליט". ב-1983 קיבל דנציגר תואר דוקטור במשפטים של אוניברסיטת לונדון ומאותה שנה הוא שימש כמרצה בקורסים שונים בדיני החברות באוניברסיטת תל-אביב.

דנציגר רב-הפעלים היה גם חבר הנהלת האגודה לזכויות האזרח בישראל במשך שנתיים, בסוף שנות השבעים, מייסד, חבר בוועדה לבדיקת המבנה ודרכי הפעולה של אגף האפוטרופוס הכללי וכונס הנכסים הרשמי, אותה מינה שר המשפטים לשעבר, דן מרידור, וממייסדי המכון להשתלמות עורכי דין של לשכת עורכי הדין בישראל. הוא חיבר מאמרים וספרים רבים בהם את הספר "הזכות למידע אודות החברה". במרץ 2017 הודיע דנציגר במפתיע, שש שנים לפני הגיעו לגיל פרישה של שופטים, על החלטתו לפרוש משיפוט בסוף חודש פברואר 2018.