מאחורי הקלעים של הדרמה הפוליטית: מה משותף ללבני וליעלון, והאם מפלגת העבודה עדיין סוציאל-דמוקרטית?

רגע אחרי הפיצול שנכפה על ציפי לבני מהמחנה הציוני, מיהרו אנשיה של לבני בכנסת - ח"כ יואל חסון, ח"כ איל בן ראובן וח"כ יעל כהן-פארן (חברת כנסת נוספת, קסניה סבטלובה, נמצאת בחופשת לידה) - להתייצב לצידה. אך לא ברור עם מי מהם תמשיך לבני ולאן הם ימשיכו.

אחד הדברים המעניינים בנוגע ללבני במהלך השנים האחרונות, מאז שפרשה ממפלגת קדימה (אחרי ההפסד לשאול מופז ב-2011), היה תוצאותיה בסקרים ובדעת הקהל. ברוב הסקרים לבני גרפה תמיכה נמוכה במיוחד, כמעט אפסית, כאשר היא ניצבה בסקרים לבד. בסופו של דבר היא נכנסה לכנסת ה-19, בשנת 2013, עם 6 חברי כנסת והייתה הראשונה לסגור הסכם קואליציוני עם ראש הממשלה בנימין נתניהו.

מנגד, הצירוף של לבני לגופים אחרים, ככל שזה נבדק בסקרים, הקפיץ את הגופים למספרים נאים. כך היה בקמפיין 2015, כאשר החיבור שלה עם מפלגת העבודה הקפיץ מיידית את הגוף המשותף, המחנה הציוני, למעל ל-20 מנדטים בסקרים, ובסופו של דבר בקלפיות הם זכו ב-24 מנדטים, שהיו יותר מסכום המנדטים של שתי הסיעות בנפרד (בכנסת ה-19).

אולם השינוי המשמעותי שחל בינתיים הוא העלאת אחוז החסימה, וכך בבחירות 2019, אם לבני תבקש להתמודד לבד בראשות רשימה משלה, היא עשויה שלא לעבור את אחוז החסימה. זו בעיה המטרידה לא רק אותה, אלא גם את משה כחלון, אביגדור ליברמן ואורלי לוי.

המצב הזה מזכיר במשהו את זה של משה (בוגי) יעלון: גם הוא מתקשה לגרוף מנדטים לבד, אבל חיבור אפשרי שלו למשל למפלגת חוסן של בני גנץ - הוא משמעותי יותר מבחינת מנדטים.

ח"כ שלי יחימוביץ' הייתה בין ראשוני המברכים מתוך מפלגת העבודה. יחימוביץ', לשעבר יו"ר המפלגה, טענה כי כעת המפלגה הגרעינית חוזרת לתקופה שבה היה לה קו אידאולוגי ברור. מהו הקו הברור הזה? והאם הסוציאל-דמוקרט של אבי גבאי זהה לשל לבני? זה לא ברור בכלל, וגם לא ברור כיצד תמצב את עצמה מפלגת העבודה - בנבדל מ"יש עתיד", "חוסן לאומי" של בני גנץ, "גשר" של אורלי לוי ו"התנועה" של לבני.

אבי גבאי אולי מביא עמו ניסיון עסקי מימיו כמנכ"ל בזק והתנגדות מוכחת למתווה הגז, כמו גם עמדות עקרוניות בנושא יוקר המחיה, אבל הקו שלו - לפחות על פניו - קפיטליסטי בהרבה מזה של יחימוביץ'. ללבני, בניגוד לגבאי, היה סדר יום ברור להציג בנושאים מדיניים, כך שבשורה התחתונה, לפחות בשלב הזה רב הנסתר על הגלוי ביחס לקו של מפלגת העבודה - גם בצד הכלכלי וגם בצד המדיני.