חשבתם שהיפני והתאילנדי החליפו את המטבח הסיני? חכו רגע

המטבח הסיני אמור היה לצאת מזמן מהאופנה, לטובת היפני והתאילנדי • והנה, צ'יינה קלאב, סינית חדשה, שהפודיז עומדים בשבילה בתור

צ'יינה קלאב /  צילום: איל יצהר
צ'יינה קלאב / צילום: איל יצהר

שנת 2018 לוותה בגל סגירת מסעדות שהוגדר כחסר תקדים. איני יודע אם סטטיסטית זה אכן נכון. במדינה שבה אורך החיים הממוצע של מסעדה הוא כשמונה-תשעה חודשים, לא בטוח שאכן היה זה גל חסר תקדים. מה שבטוח, הוא לווה ביללות חסרות תקדים, בין היתר משום שהפודיז התל אביבים נאלצו להיפרד מכמה מהמסעדות החביבות עליהם ביותר. מקומות כמו חלוצים 3, גאריג, שיראטויה, פיר 23, ואחרות, ואפילו מוסדות של ממש כמו ננוצ'קה, אורנה ואלה, בליני, ועוד. סגירות מעציבות התרחשו כמובן גם מחוץ לתל אביב. כך למשל נסגרה גם מסעדת עד העצם הוותיקה בהרצליה, סבידה העכואית ועוד.

אחד המקומות הכי חביבים על חובבי האוכל התל אביביים בשנים האחרונות היה מאורת הלחמניות האסיאתיות המאודות (והמרקים, ועוד) דה באן של האחים קיצ'ס בכניסה לשוק הכרמל. במשך לא פחות משבע שנים, זמן נצח במונחים תל אביביים, כיכבו כאן אייל ושי קיצ'ס והציגו אוכל רחוב אסיאתי שנדד אל בין ארבעה כתלים, מהלך נפוץ מאוד בתל אביב של המאה ה-21. כשסגרו, הצהירו האחים החביבים שהם בעצם לא סוגרים אלא רק יוצאים להתרעננות קצרה, שאחריה ישובו בכוחות מחודשים עם מקום חדש ושונה. רבים וטובים, ואני ביניהם, לא ממש האמינו. והנה, בראשית 2019, קיימו האחים את הבטחתם. בתחילת החודש שעבר הם פתחו את צ'יינה קלאב, מסעדה סינית בפרשנות אישית.

שנות דור חלפו מאז כיכב כאן המטבח הסיני עם מסעדות כמו הסינית האדומה (שגם היא נסגרה השנה) יין יאנג של אהרוני והסינית הצהובה ברמלה. הייתה תקופה שבה לא היה כאן אוכל אהוב יותר על הסועד הישראלי. השנים שחלפו הפכו אותו לכמעט מוקצה מחמת מיאוס. לפחות את זה שכיכב כאן פעם עם האגרולים השמנוניים ולצידם הרוטב האדום הזרחני, מרק הוון-טון ושאר הלהיטים. אני מודה שאני קצת מתגעגע אליהם. אפשר אומנם לפגוש את חלקם במוסדות ותיקים כמו סינג לונג ולונג סנג ועוד כמה, אבל זה כבר לא מעניין אף אחד. חבל. והנה, מסעדה סינית חדשה, שהפודיז עומדים בתור בשבילה. יצאנו לפצח, כמו שאומרים.

החלל הקטן והצר לא השתנה הרבה. קירותיו נצבעו מחדש והוא עדיין מורכב מבר ארוך, קצת שולחנות גבוהים, בר וכמה שולחנות באקווריום שבחוץ. התיישבנו על הבר וקיווינו לטוב. התחלנו ב... איך לא, ראמן עוף, מה שהפך בשנים האחרונות למרק העוף החדש של ישראל. כן, ראמן הוא במקור מרק סיני, לא יפני. הוא היה טוב אומנם, אבל לא כזה שיכול לתת פייט לזה של מן טן טן שבמקום החדש שלה אבקר בקרוב כנראה.

מרק ראמן/  צילום: אנטולי מיכאלו
 מרק ראמן/ צילום: אנטולי מיכאלו


עכשיו הגיעה, לבקשתנו, סוללת מנות ראשונות. חצילים מאודים עם שום פריך, שומשום, כוסברה ויין שאוסינג*. זו הייתה אחת משתי המנות (חוץ מהמרק) שהזכירו לי מנות שאני מכיר כבר, והיא הייתה מצוינת. פלפלים חריפים קלויים ואז ממולאים בעוף טחון, שאוסינג וג'ינג'ר הייתה מנה משונה במקצת, אבל לא בלתי טעימה.

פלפלים חריפים קלויים וממולאים בעוף טחון/  צילום: איל יצהר
 פלפלים חריפים קלויים וממולאים בעוף טחון/ צילום: איל יצהר

רבעי עגבניות מגי קלופות ברוטב של וינגרט חומץ שחור, שמן כוסברה, שום פריך ובצל ירוק חרוך היוו את אחד מסלטי העגבניות המוזרים והמדליקים ביותר שיצא לי לטעום. מנה נהדרת ממש.

 עגבניות מגי ברוטב וינגרט חומץ שחור/  צילום: איל יצהר
  עגבניות מגי ברוטב וינגרט חומץ שחור/ צילום: איל יצהר

סלט תפוחי אדמה עם מיונז סיני, בצל סגול, מלפפונים, צ'יפס מקליפות תפוחי אדמה ושמן שום שחור היו… הפירה הכי מוזר שטעמתי מימיי. פירה קר! הפולני שבי לא ממש התחבר, אבל גם לא הצליח להפסיק לנשנש את זה. נתחי דג פרידה נאים עם עור דג פריך, כוסברה, בצל ירוק וציר ארומטי קר סיימו את מקצה הראשונות בקרשצ'נדו ראוי ויפה.

עכשיו הגיעו העיקריות. גרסה מקומית פרטית לברווז פקין, או בייג'ינג כמו שמכנים כיום את בירת סין, הייתה הפתעה נחמדה. אל כרע הברווז הצלוי עד פריכות צורפו קום איל פו בצל ירוק, מלפפונים, פלפלים אדומים חריפים, עלי כוסברה, רוטב שזיפים ו… רבעי פיתה. פקין פוגשת את שוק הכרמל, אם תרצו. הפיתות היו אותן פיתות שמנמנות ונפלאות המשמשות את דוכן כרמל הצמוד. זו הייתה יריית הפתיחה ליחסים המורכבים שסין מנהלת כאן עם שוק הכרמל, המנה אפילו נקראת כרמל דאק, והיא הייתה פשוט נפלאה.

גרסה מקומית לברווז פקין, עם ירקות ורבעי פיתה /  צילום: אנטולי מיכאלו
 גרסה מקומית לברווז פקין, עם ירקות ורבעי פיתה / צילום: אנטולי מיכאלו

עכשיו הגיעו נתחים קטנים של פאלדה טלה ובקר, נתח פחות נחשב של החיה, המשמש גם הוא במזללה הצמודה באחת המנות. זה תובל בתועפות כמון. מערב סין, הסביר אחד האחים. מזרח תיכון, חשבתי אני. לאלו צורפו אטריות אורז, בצל סגול, כוסברה, ליים וצ'ילי. אייל שני היה בטח דוחף את כל זה לפיתה. מזל שכאן לא. זו מנה נהדרת ממש.

קינחנו בקרם קרמל מתובל במיסו, שהיה מוזר, מפתיע וטעים בדרכו הבלתי צפויה. צ'יינה קלאב היא מסעדה נעימה להפליא בדרכה הבלתי מתיימרת. אולי אינה מחוללת מהפכה בסצנת האוכל הסיני המקומית, אם יש כזו, אבל היא עושה עבודה נהדרת בחיבורים שלה למקומנו ובהשראה הסינית, אותנטית או לא. יופי של מקום.

כדאי להכיר

יין שאוסינג. יין השאוסינג או שאושינג הוא יין אורז מאזור שאוסינג במזרח סין המשמש בבישול הסיני למגוון מרינדות, רטבים, מרקים ותבשילים. הוא מיוצר על-ידי התססת אורז כבר מאות שנים בסין. יכול להזכיר קצת יין שרי ספרדי בטעמו. גרסאות שונות משמשות לבישול או לשתייה.

צ'יינה קלאב | פרטים: הלל הזקן 18, ת"א, 03-6044725. | א'-ה' 18:00- 23:00, ו' 12:00- 16:00. | מחירים: ראמן עוף - 62 שקל, עגבניות מגי - 8, חצילים - 24, פלפלים חריפים ממולאים - 36, סלט תפוחי אדמה - 26, דג נא - 46, ברווז - 89, פאלדה עם איטריות - 62, קרם קרמל מיסו - 26 שקל

השורה התחתונה: יקר אבל שווה