הנקראות ביותר

אין לעניים מפלגה, וגם לא מחזרים אחר הקולות שלהם

הפוליטיקאים מעדיפים לדבר על "מעמד הביניים", ביטחון ושחיתות

עוני, חסר בית / שאטרסטוק
עוני, חסר בית / שאטרסטוק

אם כל העניים בעלי זכות הצבעה היו מקימים את "מפלגת העניים", המפלגה הזו הייתה שווה לפחות 20 מנדטים. הנה החישוב: בבחירות הקודמות שיעור ההצבעה עמד על 72.3% ומנדט היה שווה 33,511 קולות. לפי המוסד לביטוח לאומי חיו אז בישראל 1.8 מיליון נפשות עניות, מתוכן 964 אלף בגירים בעלי זכות הצבעה. אם שיעור דומה מהעניים היה מרכז את הצבעתו למפלגה אחת, גם אם אף אחד אחר לא היה מצביע למפלגה זו, היו לה 20-22 מנדטים. קל.

אם עושים את אותו חישוב על מספר הנפשות העניות לפי המדד הרב-ממדי של לתת, שבודק את מידת המחסור ביחס לצרכים חיוניים הדרושים לקיום בכבוד, הרי שמפלגת העוני הייתה מקבלת 32-34 מנדטים, מה שהיה מקבל את הביטוי העכשווי "מפלגת שלטון". ועוד אגב אחד, לפני שממשיכים - מספר הקולות הכשרים שקיבלו הליכוד והעבודה יחד בבחירות ההן, עמד על 1,777,721 - נמוך במקצת מכלל הנפשות העניות באותה עת.

אבל הנה הספוילר - אין מפלגת עניים.

אין גם מפלגה ששמה את העוני והעניים כיעד לאומי או שמוכנה אפילו להגיד שאוכלוסיית היעד שלה הן השכבות המוחלשות. רוב המפלגות חוששות לשים את זה בפרונט, או שלא מאמינות בכך, מטעמים אידיאולוגיים או משיקולי אסטרטגיית בחירות, שמכתיבים אנשי ה"מחקר" והסקרים.

כולם מדברים על הביטחון - ברור. אחר כך באים הנושאים הכלכליים ומעמד הביניים - קונצנזוס. רוב הציבור הישראלי נחשב מעמד הביניים. אבל, בלי לשים לב הוא הולך ונשחק בעשור האחרון. העוני התרחב וחבריו החדשים הם עניים עובדים, שצונחים מהמעמד הבינוני.

נחזור לסדר היום של הבחירות. עוד על הפרק - יושרה, מנהיגות, שחיתות ציבורית, שיח מתלהם, גזענות. האם נגיע לעניים מתישהו?

אפשר לדבר קצת גם על נושאים חברתיים - דיור, חינוך, חולים במסדרון. אבל מי מוכן להתחייב על תוכנית לאומית לצמצום העוני ולהשקעה של 7.6 מיליארד שקל, בהתאם להמלצות הוועדה למלחמה בעוני.

לעניים אין באמת כוח פוליטי. הם מגיעים מכל המגזרים בחברה הישראלית, יהודים ולא יהודים, חילונים, דתיים וחרדים, ותיקים ועולים, ילדים וקשישים, משפחות חד-הוריות ומרובות ילדים. ימין, מרכז ושמאל, ציונים ולא ציונים. נשים וגברים. יש עוני בכל מקום. ועל אף שהעוני והמצוקות הכלכליות והנפשיות הנלוות לו הם הדבר הנוכח ביותר בחיי המשפחות שמתמודדות עם מלחמת ההישרדות היומיומית הזו, בסוף העניים מחלקים את הקול שלהם בין כל המפלגות.

לעניים אין איגוד או מפלגה והם לא מהווים קבוצת לחץ, כי על אף שהעוני מהווה מכנה משותף עבורם, יש ביניהם גם שונות תרבותית גבוהה. העניים גם לא הולכים להפגנות בדרך כלל ולא שובתים רעב, חוץ מזה שהם רעבים, כי רבים מהם סובלים מאי ביטחון תזונתי חמור.

העוני לא כל כך "סקסי" עבור פוליטיקאים. צריך בשביל זה הרבה כסף ואי אפשר לחתוך על זה קופון, כי התוצאות יהיו רק בעתיד. לעומת זאת, F-35 או צוללת, מחלפים או רכבת קלה - אותם אפשר לראות, וגם לעשות טקס ולגזור סרט.

אז בבחירות האלה "מפלגת העניים" כבר לא תקום. אבל המשבצת הזו נותרת פנויה, כך שלמפלגות השונות שמתמודדות לכנסת ה-21 יש אפשרות לזכות ב-1.8 מיליון קולות פוטנציאליים, שמחכים לשינוי ואולי יהיו מוכנים לתת את הקול שלהם למי שיבטיח לא לדחוק אותם "ימינה" או "שמאלה" - אלא לשים אותם במרכז.

הכותב הוא מנכ"ל ארגון לתת

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות