התקווה לפרק חדש התבדתה: חלום הביעותים של רוברט מוגאבה

במשך 37 שנה רדה המנהיג העליון של זימבבואה, שמת בסוף השבוע, בארץ שנועדה להיות "סיפור הצלחה אפריקאי" • הוא הוריד אותה מנכסיה, העשיר חוג קטן של אנשי שלומו וטבח את מתנגדיו רק פעם אחת אזרחי זימבבואה השליכו פרחים על נגמ"שי הצבא: בנובמבר 2017, ביום שבו הגנרלים הפילו את מוגאבה • אבל פרק חדש לא נפתח

צעירים זימבבואים על רקע דיוקנו של מוגאבה לאחר היוודע הידיעות על מותו / צילום: רויטרס, PHILIMON BULAWAYO
צעירים זימבבואים על רקע דיוקנו של מוגאבה לאחר היוודע הידיעות על מותו / צילום: רויטרס, PHILIMON BULAWAYO

כאשר רוברט מוגאבה היה ילד, הוא וחבריו לכיתה הוזמנו ללגום תה בביתו של הכומר הקתולי, אשר ניהל את בית ספרם. התה נלגם, העוגיות נאכלו, הידיים נלחצו והילדים פנו לצאת. לפני צאתו, רוברט הקטן הסב את ראשו להתבונן בחדר האורחים המתרוקן. הוא ראה נזירה מרססת את מושביהם של הילדים בחומר חיטוי.

זה קרה בערך לפני 85 שנה, ומוגאבה יתאר לימים את הסצינה ההיא כ"מאורע מכונן" בחייו: הרגע שבו הבין גזענות על רגל אחת - וגמר אומר לבער אותה. תעבור חצי מאה לפני שתינתן לו ההזדמנות. יעברו 70 שנה לפני הוא יתחיל לרדוף לבנים בחמת זעם רצחנית. הרבה קודם הוא יתחיל לטבוח שחורים שאינם מאנשי שלומו.

מוגאבה מת בסוף השבוע שעבר בגיל 95. עד לפני שנתיים ופחות, במשך 37 שנה, הוא היה המנהיג העליון של זימבבואה, באפריקה הדרומית. בשנים הראשונות של שלטונו הוא היה אורח רצוי ונערץ כמעט בכל טרקלין פוליטי וכמעט בכל עיר בירה בעולם. שמו התחרז עם אומץ לב ועם שחרור לאומי. בשנות שלטונו האחרונות הוא היה שם נרדף לזדון, לאכזריות, לשחיתות ולכישלון מבעית. הוא האיש שלחובתו נזקפת התמוטטותה של ארץ שנועדה להיות "סיפור הצלחה אפריקאי".

בחצי המאה של פעילותו הפוליטית הוא ייצג תחילה את התקווה הגדולה של עצמאות היבשת ולבסוף את האכזבה ואת הייאוש.

רבע מיליון לבנים רצו הכול

כאשר מוגאבה נולד, האימפריה הבריטית עדיין עמדה על מכונה, מהודו ועד מאלאיה, משערי אנטרקטיקה עד קו המשווה. מוגאבה היה בן עם השונה (Shona), הקבוצה האתנית הגדולה ביותר בארץ שמתיישביה הלבנים קראו לה "דרום רודזיה" (על שם ססיל רודס, המתיישב הבריטי המפורסם ביותר באפריקה). את השם "זימבבואה" היא שאלה מממלכה אפריקאית עתיקה ומסתורית, שהריסות בנייניה התגלו בג'ונגל בסוף המאה ה-19.

בניגוד כמעט לכל המושבות הבריטיות האחרות, לדרום רודזיה היה "שלטון עצמי". אבל עצמיותו נשמרה ללבנים בלבד. הם בחרו והם שלטו. בשיאם, הלבנים של דרום רודזיה מנו קצת יותר מרבע מיליון, בשעה שהשחורים מנו כמעט שבעה מיליון.

ב-1965, הלבנים של רודזיה הכריזו עצמאות חד צדדית מבריטניה, כדי למנוע מהבריטים מלהעניק עצמאות מוסדרת לממשלה של הרוב השחור. ממשלות רוב שחורות נטלו את השלטון מידי הפקידים הקולוניאלים בכל רחבי אפריקה. הראשונה הייתה גאנה, ב-1957. הלבנים של רודזיה וכמובן של דרום אפריקה, יחד עם המשטר הימני בפורטוגל, ניסו לסכל את פירוקן הבלתי נמנע של האימפריות האירופיות.

הלבנים של רודזיה לא חשבו את עצמם לגזענים. בניגוד לדרום אפריקאים, הם לא התנגדו לשלטון שחור "בתור שכזה". הם רק חשבו שהשחורים צריכים הכנה ארוכה לפני שיוכשרו לקבל את השלטון לידיהם. למספר קטן של שחורים הייתה זכות הצבעה, ובפרלמנט ישבו קומץ של אפריקאים. מנהיג המיעוט הלבן, אייאן סמית׳, לשעבר טייס קרב בחיל האוויר הבריטי, הכריז: "שלטון רוב - אף לא בעוד אלף שנה".

כמו סטאלין, מאו והקמר רוז'

שלטון הרוב בא הרבה לפני תאריך היעד של סמית'. מלחמת גרילה נגד הלבנים נכנסה להילוך גבוה ב-1973. סנקציות בינלאומיות הוטלו עליהם. לבסוף, דרום אפריקה נטשה אותם מפני שהאמינה, בטעות, כי העולם החיצון יניח לה אם היא תפגין רצון טוב ברודזיה. מוגאבה נחל ניצחון מוחץ בבחירות שעליהן פיקחו הבריטים ב-1980. זו הייתה הפעם האחרונה שתושבי זימבבואה הורשו להצביע באופן חופשי.

כמעט כל המושבות המשתחררות באפריקה ויתרו על מראיות עין דמוקרטיות זמן קצר לאחר עצמאותן. רודנויות חד מפלגתיות, ואחר כך רודנויות צבאיות, תפסו את מקומן. היו ביניהן רודנויות רכות, היו קשות, והיו מוטרפות. בשנות ה-70 של המאה ה-20, העולם למד לזהות את אפריקה עם אידי אמין ועם "הקיסר" בוקאסה. מוגאבה היה תחילה הפתעה נעימה. על אף הרקורד שלו כלוחם גרילה קשוח והזיהוי האידיאולוגי העצמי שלו כמרקסיסט, הוא השמיע דברי פיוסים וניסה לשכך חששות מפני כיוון רדיקלי.

העמדות הפנים לא האריכו ימים. בשנה השלישית של שלטונו הוא השתמש בשירותיה של צפון קוריאה כדי לדכא את מקור האופוזיציה העיקרי למונופול שלו: שבט המאטבילי (Matebele). אלפים רבים נרצחו באקט שעשר שנים אחר כך היה מביא את מבצעיו אל בית הדין הבינלאומי לפשעי מלחמה בהאג.

מוגאבה לא היה אידי אמין. הוא היה מלוטש, רהוט, מרשים. לא היה אפשר לייחס את אכזריותו למוקיונות. היא הייתה ממין אכזריותם של סטאלין, של מאו ושל הקמר רוז' בקמבודיה. נמזגו בו יוהרתו של מהפכן טוטליטרי ודרגה מחרידה של עקרות רגשית (שמראייניו במרוצת השנים עמדו עליה).

500 מיליארד אחוז

מלחמתו בחוואים הלבנים, מ-2001 ואילך, קיצצה בחצי את יצוא המזון מזימבבואה. הפקעת אדמותיהם הייתה מעוגנת בהסבר סביר: הצורך ליישב עליהן חקלאים שחורים חסרי קרקע. אבל חקירה עיתונאית הראתה ב-2010 כי 40% מן החוות המופקעות נמסרו לידי מוגאבה ובעלי בריתו. הוא ואשתו לבדם החזיקו ב-14 חוות.

ההתמוטטות הכלכלית בשנים הבאות הפכה את זימבבואה למשל ולשנינה. ויכוח תדיר התנהל על השיעור המדויק של האינפלציה בה. הערכה אחת של קרן המטבע הבינלאומית העמידה אותה בשלב מסוים על 500 מיליארד אחוז, אם יש בכלל דבר כזה.

ב-2008, מוגאבה הובס בסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות. בין שני הסיבובים, המשטר פתח מערכת טרור ורצח נגד יריביו. ערב הסיבוב השני, מועמד האופוזיציה החליט לפרוש. הוא חשש, בצדק גמור, שהוא ותומכיו יוטבעו בדם.

זימבבואה מוסיפה להיות לא-מאושרת

בשנים הבאות, זיקנתו המופלגת ומחלותיו הרחיקו את מוגאבה יותר ויותר מן המציאות. הוא היה מוקף בבני משפחה קרובים ובאומרי-הן. אשתו השנייה, גרייס, העפילה במעלה ההיררכיה של מפלגת השלטון עד שהתעורר הרושם כי מוגאבה מתכוון להוריש לה את הנשיאות. תאבונה של גרייס גדל מאוד, והיא ניסתה להיפטר, אולי גם לעצור ולכלוא, את האיש מס' 2, אמרסון מנאנגאגווה. זה האחרון הצליח להימלט לחו"ל בעור שיניו.

הגנרלים שצייתו ל"חבר מוגאבה" לא היו מוכנים לקבל את גרייס. הם חוללו הפיכה ללא שפיכות דם בנובמבר 2017. הצבא מעולם לא היה פופולרי יותר מאשר ביום הפלתו של מוגאבה. זימבבואים כירכרו ופיזזו ברחובות עריהם והשליכו פרחים על הנגמ"שים. הם מעולם לא עשו כן מקודם, והם לא יעשו כן אחר כך.

התקווה לפתיחת פרק חדש התבדתה. זימבבואה מוסיפה להיות לא-חופשית ולא-מאושרת. היא ענייה מרודה. התוצר המקומי הגולמי שלה מעמיד אותה במקום ה-203 בעולם. 72% מתושביה חיים מתחת לקו העוני.

בעשור השביעי של עצמאות אפריקה, דמוקרטיה מוסיפה להיות נדירה. אנשים חזקים שולטים, או מושכים בחוטים, ברוב הארצות. מספר ניכר של ארצות הן רפובליקות רק לכאורה, עם מלכים או קיסרים לכל דבר.

מוגאבה לא היה הסיבה למצב העניינים הזה, אבל הוא סיפק הרבה מן התירוצים. ההספדים בארצו ובשכנותיה עמדו בסימן האדרת תרומתו. נעדר מהם דיון כן בנזק העצום שהוא הסב. אל נכון, עוד מעט יעטוף אותו ענן של מיתוס, וייעשה ניסיון להגן על שמו הטוב מפני הרקורד המוכח שלו. לרוע מזלה של אפריקה, האליטות הפוליטיות שלה יוסיפו להשתמט מפני האמת. 

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/karny-globes

ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא גלובלי ושוקי עולם?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988