העונש של ברק כהן, מוביל מחאת "באים לבנקאים": מאסר על-תנאי וצו הרחקה מרוסק-עמינח

מאסר על-תנאי של שישה חודשים, קנס בגובה 20 אלף שקל וצו הרחקה מרקפת רוסק-עמינח, מנכ"לית בנק לאומי לשעבר, ומבני משפחתה - זה העונש שגזר הבוקר (א') השופט שמואל מלמד מבית משפט השלום בתל-אביב על מי שהוביל את מחאת "באים לבנקאים", עו"ד ברק כהן.

גזר הדין של כהן מהווה את אקורד הסיום של הפרשה שהחלה ברעש גדול והסתיימה לבסוף בקול ענות חלושה, לאחר שבמאי השנה הגיעו כהן וחבריו לתנועת "באים לבנקאים" להסדר טיעון מקל עם פרקליטות מחוז תל-אביב (פלילי).

במסגרת הסדר הטיעון שעל בסיסו הורשעו, נמחקו כל העבירות החמורות יותר שיוחסו מלכתחילה לכהן ופעילי מחאה נוספים. כך, בעוד שבכתב האישום המקורי הואשמו כהן ופעילי "באים לבנקאים" בעבירות של סחיטה באיומים, הטרדה, תקיפת שוטר, העלבת עובד ציבור וקשירת קשר לביצוע פשע - בכתב האישום המתוקן שעל בסיסו הורשע כהן הוא הודה בביצוע עבירה של פגיעה בפרטיות בלבד. זאת, לאור מספר מעשים שהודה כי ביצע, ובהם תליית שלטים מחוץ לבית ספרה של בתה של רוסק-עמינח, עליהם כתב כי מי שכיהנה באותה תקופה כמנכ"לית בנק לאומי היא פושעת; שיחות טלפון שבצע לרוסק-עמינח, אמה וגיסה; וחשיפתו ברבים של קוד הגישה שבו היא השתמשה לצורך סינון שיחות.

בנוסף גזר השופט מלמד הבוקר גם את עונשו של פעיל מחאה נוסף, איליה מרשק, שהורשע בביצוע אותם מעשים שיוחסו לכהן. על מרשק נגזרו חמישה חודשי מאסר על-תנאי, קנס בגובה 2000 שקל וצו הרחקה למשך חצי שנה מרוסק-עמינח ומבני משפחתה. 

"חופש הביטוי הוא לא לומר הכול" 

למרות שבסופו של יום הורשעו כהן ופעילי "באים לבנקאים" בעבירות קלות, בייחוד ביחס לנטען נגדם בכתב האישום הבומבסטי שהוגש נגדם במקור, השופט מלמד ניצל את גזר הדין כדי להעביר מסר ברור, לפיו המעשים שביצעה קבוצת המחאה בראשותו של כהן ובגינם הורשעו, חורגים מגבולות חופש הביטוי.

"לא מדובר בעיניי בהתנהגות מחאה, אלא בהתנהגות שאין לה מקום", כתב השופט מלמד בגזר הדין. "מציאות חיינו עברה מכיכר השוק לכיכר המרשתת. יכולת העברת המידע ברשת היא מפותחת יותר ואפקטיבית יותר. בצער רב ניתן לומר כי בשימוש ברשת לא אחת מתועלת המטרה של המחאה לביוש. אין בין ביוש לבין מחאה דבר. כהן דיבר במסגרת טיעוניו לעונש רבות על הזכות למחות ולהעצים את הזכות להפגין, אך אין שום קשר בין הזכות לחופש הביטוי לפרסום טלפון של אדם ואת הקוד הסודי המאפשר גישה לטלפון. זכותו של אדם לשמור על פרטיותו על-ידי שימוש בקוד לטלפון. פרסום הקוד ברבים לא מחאה הוא - כי אם מטרתו האחת ויחידה היא לפגוע בפרטיות הנפגע", הוסיף.

עוד התייחס השופט בגזר הדין לשיחה שערך כהן עם אמה המבוגרת של רוסק-עמינח וכן לשלטים שנתלו ליד בית הספר של בתה, וביקר את טענתו של כהן כאילו מדובר היה בפעולת מחאה לגיטימית: "חופש הביטוי הוא בנשמת אפה של המדינה דמוקרטית, אך התנהלות מול גורמים שאינם קשורים למחאה היא התנהגות פסולה. איני רואה כאן מודל מחאה חדש, אלא סוג של ביוש וביזוי של אדם שאינו קשור למחאה, שהוא פסול לחלוטין".

השופט הוסיף בהקשר זה: "אין שום קשר בין הזכות למחאה פוליטית כדברי כהן והתקשרות לאישה מבוגרת הסובלת ממחלות שונות, ובהמשך פרסום שיחה כזו ברשתות החברתיות. מעבר לביוש, אין שום ערך לשיחה זו. לא ירדתי לסוף דעתו של כהן כיצד שיחת טלפון שמטרתה לבייש את אמה של רוסק-עמינח משיגה את תכלית המחאה. ההפך הוא הנכון - שימוש בביוש יוצר סלידה מהמחאה".

בשולי החלטתו ציין מלמד: "חופש הביטוי הוא לא לומר הכול, אלא הוא לומר כל דבר שרלוונטי לעניין בגינו מוחאים. הכנסה של נושאים לא רלוונטיים, שמטרתם היא אחת - לבייש ולבזות את מי שמוחים נגדו בלי קשר לנושא עליו מוחים - גורמת לזילות של חופש הביטוי. חופש הביטוי הוא עיקרון-על שהדבר האחרון שנכון לעשות לו זה להביא לזילות שלו. הציבור הרחב, שמטרת המוחא היא לסחוף אותו למחאה, מבין את הזילות שנעשית לעיקרון חופש הביטוי, והוא יימנע מהצטרפות למחאה כזו. בית המשפט, לנוכח הדיונים הרבים ששמע בתיק, מבין כי כהן לא התכוון בפועל להביא לזילות של חופש הביטוי, אף שבמסגרת העבירות שביצע כאמור בכתב האישום, הוא עשה כן". 

כהן: "היה שווה - הבנקאים הורתעו" 

בעקבות גזר הדין מסר כהן: "לשואלים 'האם היה שווה לך', אני משיב - בוודאי. במאבק עממי נטול אמצעים מול הכוח הכלכלי האימתני ביותר - מאזן הכוחות השתנה.

"הניסיון לכתוש אותנו באמצעות הליך פלילי עלה בתוהו. מצד שני, דווקא הבנקאים הורתעו, וסביר שלא יעזו להתאכזר במסגרת הליכי הגבייה. ואם יעזו, אנחנו עדיין כאן, מומחים ונכונים לטפל בבריונות הכלכלית הזאת".