במשרד התקשורת לא מוותרים להוט ולבזק, אבל כן מוותרים עלינו

הדבר הנכון היה למצוא דרך שבה פריסת סיבים אופטיים בפריפריה תשתלם לחברות • אבל במקום תפיסת עולם יסודית לגבי תפקידה של המדינה, לשר החדש יותר משתלם לגזור קופון כמקפצה לעתיד

פריסת סיבים אופטיים /  צילום: איל יצהר
פריסת סיבים אופטיים / צילום: איל יצהר

בשבוע שעבר נחשף שר התקשורת החדש יועז הנדל לביקורת בנושאים מקצועיים בפעם הראשונה, עת החליט להעלות על סדר היום את חובת הפריסה האוניברסלית (פריסה מלאה בכל הארץ) בשוק התקשורת. בוויתור להוט על חובת הפריסה האוניברסלית של סיבים אופטיים, הנדל הצית מחדש את אחת הסוגיות הנפיצות והרגישות בשוק, והביקורת כאמור לא איחרה לבוא.

ההחלטה לפטור את הוט מחובת הפריסה האוניברסלית קשורה קשר ישיר לפטור לבזק מהחובה. בשני המקרים מדובר בוויתור שטומן בחובו סטייה משמעותית מתפיסת עולם יסודית שהייתה נהוגה במשרד במשך שנים - העיקרון הכלכלי צריך לעתים לסגת מפני העיקרון החברתי של הדאגה לפריפריה. אם יש למדינה תפקיד, הרי שהוא צריך לבוא לידי ביטוי בדיוק כאן - בסופו של דבר זה לא כלכלי לפרוס סיבים בשומרה, כמו שזה לא כלכלי לפרוס סיבים בגרופית. אם המדינה לא תתערב ותדאג להסדיר זאת אז פשוט לא יהיו שם סיבים אופטיים.

עם בזק עוד ניסו, להוט פשוט ויתרו לגמרי

כדי לרצות את כולם ולרבע את המעגל הומצא מתווה פריסת סיבים, שבא לענות בראש ובראשונה על המצוקה של בזק - שטענה שאינה יכולה להניע פרויקט שכולל בחובו חובת אוניברסליות. המתווה, נסביר בקצרה, מאפשר לבזק להגדיר היכן היא לא רוצה לפרוס מפני שזה לא כלכלי, ובאותם יישובים יוצעו מכרזים לפריסה על ידי מפעילים, שיקבלו סובסידיה מקרן השקעות שאותה יממנו כלל המפעילים. כלומר, כל מפעיל יפריש חצי אחוז מהכנסותיו השנתיות לטובת הקרן שתממן את הפריסה עבור מי שירצה לפרוס במקומות שבזק לא פורסת.

וכך קרה שאחרי שוויתרו לבזק מוותרים להוט (נזכור שעדיין מדובר בשימוע בלבד) אבל במקרה שלה הלכו הכי רחוק שאפשר וויתרו לה באופן טוטאלי. הוט פשוט יכולה להחליט שהיא פורסת איפה שבא לה.

ערעור על עקרונות יסוד שהמשרד קבע

ניתן לשער שהנדל לא היה ממהר לאשר את המהלך, לו היה לצדו גורם שיכול לתאר בפניו את ההיסטוריה של חובת הפריסה האוניברסלית בהוט וגם בבזק, וכיצד הגענו לסיטואציה שבה המשרד מערער על עקרונות יסוד שהוא בעצמו קבע.

הנדל בא לעבוד ומבין שהוא ניצב בפני הזדמנות היסטורית לגזור קופון ממהלכים שהחלו עוד קודם לתקופתו. העבודה האינטנסיבית שלו ברשתות החברתיות ובתקשורת, מעידה שהוא מבין היטב שבתפקיד הראשון שלו כשר הוא חייב למנף את עצמו כקרש קפיצה לעתיד. לכן הסיטואציה היא מעולה עבורו, אבל לא בטוח שהיא טובה למשק. רגע לפני שהוא סוגר עם בזק מתווה סיבים, הוא צריך להיכנס עכשיו לוויכוח עקרוני האם המתווה טוב מספיק?

לא חייבים להמציא מחדש את הגלגל

אם לבזק אין כדאיות כלכלית לפרוס סיבים בערבה, ובטוח שגם לא להוט, השאלה צריכה להיות איך המדינה עוזרת להן שכן יהיה כלכלי לפרוס, מבלי לוותר על החובה לפרוס בעראבה ובטירה.

במאמר שפרסם ב"גלובס" רק לאחרונה דר’ אסף כהן, לשעבר סמנכ"ל כלכלה במשרד התקשורת, הוא הציע שהמדינה תכניס את היד לכיס ותסבסד השקעה בסיבים אופטיים בפריפריה. "דרך יעילה למימון תשתיות תקשורת מתקדמות על ידי הציבור היא הדרך הישירה - באמצעות תקציב המדינה. על המדינה לבחון תכניות תמרוץ השקעות, לרבות השתתפות חלקית בהשקעות החברות (מצ'ינג), רשת ביטחון, מענקים לפי אבני דרך. היקף התמריצים צריך להיות גדול, כך שיוסיף מקורות משמעותיים להשקעה בתשתיות, ולא יהיה משום משחק סכום אפס (למשל, בדרך של גביית כספים מחברות התקשורת, והשבתם לפי התקדמות ההשקעות)", כתב.

יש דרכים נוספות לעודד השקעות, מותר וצריך ללמוד ממה שקורה בעולם. למשל, סגירת הרשתות המסורתיות - לאפשר לבזק לחסל את רשת הנחושת שלה היכן שהיא פורסת סיבים. רוצה להשאיר, שתשאיר; רוצה להקטין עלויות ולהתייעל - שתשלוף את הנחושת מהאדמה ותפסיק לתחזק אותה אם זה כדאי לה. אותו דבר גם בהוט.

עוד דרך שחובה לבחון היא לחשוב מחדש על מושג השוק הסיטונאי על גבי רשתות הסיבים האופטיים. הניסיון מלמד שאין מהלך שדיכא השקעות בשוק התקשורת בישראל יותר מאשר מדיניות השוק הסיטונאי, שמחקה לסלקום ופרטנר מאות מיליונים על ספקיות האינטרנט שלהן, נטוויז'ן ו-012, והביאה לחיסכון בטל בששים ללקוחות. נדמה שלא צריך להכביר מלים ודי בנזק שהמהלך גרם לשוק התקשורת בהיבט ההשקעות, והעובדה שהמהלך רק חיזק עוד יותר את בזק, כדי להכתיר אותו ככישלון הגדול של העשור בשוק התקשורת. אין מדינה בעולם שמחייבת שוק סיטונאי על סיבים אופטיים. פשוט אין. אנחנו יודעים טוב יותר מהגויים איך לעשות תקשורת? הרי יש סיבה לכך. רוצים לעודד מפעילים להשקיע ולכן מסירים מעליהם את חובת השוק הסיטונאי.

החלטות דחופות במקום החלטות חשובות

לסיכום, אם להנדל ולמשרד התקשורת לא הייתה אצה הדרך, הדבר הכי נכון מבחינת השוק כרגע היה להקים ועדה שתחשוב מחדש על הרגולציה בשוק התקשורת מהיסוד. בכלים שיש היום במשרד, אין את היכולת והמשאבים הנדרשים להוביל שינויים מהפכניים וחשובים. למרבה הצער גם משרד האוצר לא במצב שיכולים בו לקבל החלטות כה מהותיות. האוצר מלקק את הפצעים ממשבר הקורונה ורוצה להניע תהליכים כמה שיותר מהר. רק ועדה חיצונית שכבר היו כמוה בעבר, שמורכבת ממומחים ובעלי ניסיון, יכולה להתוות דרך חדשה - מנכ"לים שבויים בידי דרג מקצועי, שלא מוכן לוותר על כוחו בהתוויית מדיניות.

ועדה כזו לא תקום, כי לשר התקשורת לא משתלם לקבל את ההחלטות החשובות אלא משתלם לו לקבל החלטות דחופות. הוא צריך את הכאן ועכשיו ולזוז לתפקיד הבא. ואת המחיר ישלם הציבור, כמו תמיד. 

גלובס טק:
רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא?
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988