ההוצאה הלאומית לבריאות עלתה בשנת 2019 ב-3.9%

בשנה החולפת, 24% מההוצאה הלאומית לבריאות מומנו על ידי מס בריאות, ו-40% מומנו מתקציב המדינה, אך אחוז המימון הציבורי בישראל מההוצאה (64%) נמוך מממוצע ה-OECD שעומד על 74%

אחוז ההוצאה הלאומית השוטפת לבריאות מהתמ"ג היה נמוך מממוצע ההוצאה השוטפת לבריאות במדינות ה-OECD. למצולמים אין קשר לכתבה/ צילום: תמר מצפי
אחוז ההוצאה הלאומית השוטפת לבריאות מהתמ"ג היה נמוך מממוצע ההוצאה השוטפת לבריאות במדינות ה-OECD. למצולמים אין קשר לכתבה/ צילום: תמר מצפי

ההוצאה הלאומית לבריאות, במחירים קבועים, עלתה בשנת 2019 ב-3.9% לעומת שנת 2018. ההוצאה לנפש, במחירים קבועים, עלתה ב-2.0%. ההוצאה הלאומית לבריאות, במחירים שוטפים, הסתכמה בשנת 2019 ב-106.2 מיליארד שקל, 7.6% מהתמ"ג. כך לפי דוח הלמ"ס המתפרסם היום, ובודק את ההוצאות הממשלתיות על בריאות, טרום משבר הקורונה.

בשנה החולפת, 24% מההוצאה הלאומית לבריאות מומנו על ידי מס בריאות, ו-40% מומנו מתקציב המדינה, אך אחוז המימון הציבורי בישראל מההוצאה (64%) נמוך מממוצע ה-OECD שעומד על 74%. השוואה לארצות ה-OECD לשנת 2019 מראה כי אחוז ההוצאה הלאומית השוטפת (ללא השקעות) לבריאות מהתוצר המקומי הגולמי בישראל (7.3%) היה נמוך מממוצע ההוצאה השוטפת לבריאות במדינות ה-OECD, העומדת על 8.8% מהתמ"ג.

בשנת 2019 תשלומים ישירים של משקי הבית לתרופות ושירותים רפואיים מימנו 21% מההוצאה הלאומית לבריאות, וההוצאות לתרופות וציוד רפואי שנקנו על ידי משקי הבית נותרו ברמה של 4%, בדומה לשנים הקודמות. 13% נוספים היו הוצאות על ביטוחים פרטיים של משקי בית, הוצאות של מלכ"רים פרטיים, של בתי חולים כלליים ששייכים להם ותרומות מגורמים פרטיים שונים. סך כל המימון הפרטי הסתכם ב-34% מההוצאה בשנת 2019.

24% מההוצאה הלאומית לבריאות בשנת 2019 מומנו מגביית מס בריאות ו-40% מומנו מתקציב המדינה, אך יחד עם זאת, שיעור המימון הציבורי (תקציב המדינה ומס בריאות) והמימון הפרטי (ללא חו"ל) מהתמ"ג נותרו יציבים לאורך השנים בשיעורים של 4.7%-4.9 ו-2.5%-2.7%, בהתאמה. קופות החולים סיפקו בשנת 2019 33% משירותי הבריאות, ובתי חולים כלליים, רופאי שיניים ורופאים פרטיים אחרים, מרפאות פרטיות וכן יצרני תרופות ומכשירים רפואיים, סיפקו 56% מכלל ההוצאה הלאומית לבריאות בשנת 2019. החלק שסופק על ידי מוסדות ממשלתיים (כגון בתי חולים לחולי נפש ובתי חולים למחלות ממושכות, מרפאות ולשכות הבריאות) הסתכם ב-6% מההוצאה הלאומית לבריאות, בדומה לשנים 2018-2003, זאת למרות גידול האוכלוסייה. שירותי מלכרים, דוגמת מגן דוד אדום, סיפקו 5%.

לפי השוואת הלמ"ס, השוואה לארצות ה-OECD לשנת 2019 מראה כי אחוז ההוצאה הלאומית השוטפת (ללא השקעות) לבריאות מהתוצר המקומי הגולמי בישראל (7.3%) היה נמוך מממוצע ההוצאה לבריאות במדינות ה-OECD שעומד על 8.8%, ובמיוחד מארה"ב (17.0%). יחד עם זאת, אחוז ההוצאה הלאומית לבריאות כאחוז מהתמ"ג בישראל, היה גבוה יותר מב-11 מדינות אחרות ב-OECD. השיעור הנמוך ביותר היה בטורקיה, בלוקסמבורג ובמקסיקו (5%-4%).

בשנת 2019 ההוצאה השוטפת לבריאות לנפש בישראל הסתכמה ב-3,089 דולר בדומה להוצאה בסלובניה, ונמוכה מזו שבמרבית מדינות ה-OECD. בארה"ב הייתה ההוצאה השוטפת לנפש הגבוהה ביותר - 11,072 דולר. יחד עם זאת, בהשוואה הבין-לאומית אינם מובאים בחשבון הבדלים בגורמים שעשויים להשפיע על ההוצאה כמו הרכב הגילאים, מבנה מערכת הבריאות, מבנה התעסוקה וכד'. כשמחשבים הוצאה לבריאות משוקללת לפי גיל, מתקבלת הוצאה לאומית לנפש גבוהה יותר בישראל.

בשנים 2019-2000 אחוז ההוצאה הלאומית השוטפת לבריאות מהתמ"ג בישראל נשאר יציב יחסית (7.3%-6.9%), לעומת האחוז הממוצע במדינות ה-OECD אשר נע בין 7.2% ל-8.8%. בנורווגיה אחוז המימון הציבורי (הכולל הוצאות ממשלה וביטוחי בריאות חובה) הוא הגבוה ביותר - 85% מההוצאה השוטפת לבריאות. בישראל, אחוז המימון הציבורי דומה לזה שבשווייץ.

במדד מדינות ה-OECD, ההוצאה הלאומית השוטפת לנפש וכאחוז מהתמ"ג בישראל בשנת 2019 ממוקמת במקום ה-26 מבין המדינות, מתחת לממוצע, כשאחריה 11 מדינות ובהן ליטא, יוון, פולין, צ'ילה וטורקיה ועוד. במימון ציבורי כאחוז מההוצאה השוטפת לבריאות, ממוקמת ישראל כמעט בתחתית הטבלה, הרחק מהממוצע - כשאחריה רק דרום קוריאה, צ'ילה ומקסיקו.