"רק בישראל אנשים צריכים להוכיח שהם לא רמאים. מספיק"

גם מעמדת שר הכלכלה, עמיר פרץ לא מצליח לשכנע את האוצר כי מדיניות החל"ת כשלה • לשיטתו, זה הזמן לאמץ מודל העסקה גמישה בדומה למודל הגרמני, שיאפשר למפעלים לחזור לייצור, ידאג לזכויות הסוציאליות ואף ניתן ליישום מיידי • תקועים בחל"ת, פרויקט מיוחד

עמיר פרץ / צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת
עמיר פרץ / צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת

אם שואלים את שר הכלכלה והתעשייה, ח"כ עמיר פרץ, מה הפתרון לבעיית האבטלה במשק ומהי הדרך המהירה ביותר להחזיר את העובדים לעבודה ולהניע את הכלכלה מחדש, התשובה שלו חדה וברורה: "המודל הגרמני". מנקודת מבטו, מדיניות החל"ת כשלה וחייבים "להחליף תקליט", ולעבור למודל העסקה גמישה - במסגרתו "דמי האבטלה" של העובד משולמים על ידי המדינה דרך המעסיק שמחזיר את עובדיו לעבודה במשרה חלקית או מלאה בהתאם לצורכי העסק.

"ביום הראשון שלי בממשלה, שלושת המשפטים הראשונים שאמרתי היו: 'מודל גרמני', 'דמי אבטלה לעצמאים' ו'העדפת כחול לבן'", אומר פרץ. "אלה שלושת הדברים שהצגתי כחלק מהתפיסה שלי של הכלכלה האנושית, והיום אני בטוח ביתר שאת, הרבה יותר מהסיבוב הראשון של המשבר, שאין בכלל שאלה שהדרך שלנו להורדת האבטלה ולכך שהמשק יהיה מוכן לכניסה מחודשת לפעילות מלאה - זה המודל הגרמני".

עוד בסדרהלכל הכתבות

הצג עוד

"המודל הגרמני" הוא מודל "עוקף אבטלה", שנועד להגן על שוק העבודה בזמן משבר חריף. "המשימה הלאומית הגדולה שלנו היא שחס וחלילה 'מגפת האבטלה' לא תהפוך ל'תרבות של אבטלה'. אם המגפה של האבטלה תימשך והאבטלה תלך ותעמיק ואנחנו נתרגל לחיות בתרבות של אבטלה, אז יהיה קשה מאוד להחזיר את העובדים במשק לתעסוקה מלאה. אנחנו חייבים להימנע מהמצב הזה בכל מחיר", אומר פרץ.

וזה בדיוק מה שעומד בלב המודל הגרמני - שימור הקשר בין המעסיק לעובדיו, באמצעות העברת כספים למימון העובדים למעסיק ולא לעובד ישירות. המודל מאפשר למעסיק להעסיק את העובדים במשרה חלקית. המעסיק נושא באחוז מסוים משכר העובד והמדינה משפה אותו על האחוזים הנותרים. המודל הזה מוכיח את עצמו בחודשים האחרונים בגרמניה, שהפכה לאחת המדינות שנפגעו הכי פחות במשבר הכלכלי.

"אני חושב שזה הפתרון הראוי גם בישראל", אומר פרץ. "אם מחר בבוקר נותנים הנחיה לכל מקבלי החל"ת 'נא לחזור לעבודה שלכם' וכל מעסיק יודע שהוא יכול להעסיק את העובד שלו ב-50% משרה ואת יתר ה-50% הוא יקבל מימון מהמדינה - המשק חוזר לתנועה. צריך לתת למעסיקים את האפשרות לחזור לפעילות באמצעות השתתפות בשכר העובדים ועם הזמן, ככל שהעסק חוזר לתפעול מלא, להקטין את החלק של המדינה במימון השכר".

היתרונות של המודל ברורים. פרץ: "לכאורה זה נראה כל כך פשוט. המודל הגרמני מאפשר חל"ת גמיש, מוריד את רמת האבטלה, מחזיר ומשמר את יחסי העובד-מעביד וגם מאפשר למעסיקים לחזור לשלם תנאים סוציאליים, שהם התנאי לכך שהמדינה תוכל לשלם את תשלומי החל"ת לתקופות נוספות אם ידרשו, כי הרי זכויות העובדים הולכות ומסתיימות. אבל יותר חשוב זה שמעסיק שרוצה להגדיל את היקף הפעילות שלו או רוצה לחזור לתעסוקה מלאה יכול לעשות זאת".

לדברי פרץ, את המודל הזה ניתן ליישם כבר מחר בבוקר, בעוד שהמודל הקיים - מדיניות החל"ת - מעיב על חזרת המשק לפעילות. "אם למשל מחר בבוקר נתעורר ונגלה שהקורונה חוסלה ובין לילה כל המעסיקים צריכים להחזיר את העובדים לתעסוקה מלאה, במציאות של החל"ת היום רבים מהם לא ימצאו את העובדים שלהם בכלל. הם יגלו שהעובדים שלהם פרשו כנפיים, מצאו עבודה אחרת או שלא יהיו מעוניינים לחזור בכלל. עם המודל של ההעסקה הגמישה אנחנו שומרים לאורך כל המשבר על היכולת שלהם להיכנס לפול-ייצור, לפעילות בקצב טורבו בצורה מהירה ויעילה, ולהניע מהר את הפעילות בעסק".

נשמע פשוט, אלא שבישראל שום דבר לא כזה פשוט. למודל קמו מתנגדים שיושבים על "השלטר" של חלוקת כספי הסיוע למשק במהלך המשבר - גורמים במשרד האוצר. שם אומרים כי העלות של התוכנית גבוהה יותר מעלות דמי האבטלה, אך הארכת תקופת תשלומי דמי האבטלה לאחרונה מעלה סימן שאלה האם זה אכן כך. טענה מרכזית נוספת נגד התכנית היא החשש מפני רמאות - חשש שהמעסיקים ינצלו לרעה את הנדיבות הממשלתית. הדיונים על החלת המודל הזה בישראל נמשכים ונמשכים והמתנגדים ליישומו לא זזים מעמדתם.

"המתנגד העיקרי הוא אגף התקציבים. לא שמעתי את זה ישירות מראש אגף התקציבים לשעבר, שאול מרידור, אז אני לא יודע אם זו הייתה עמדתו אבל שמעתי את ההתנגדות למודל הזה מכל הסגנים שלו, ושר האוצר הפך את ההתנגדות הזאת למדיניות. שוחחתי איתו כמה פעמים וניסיתי לשנות את עמדתו", אומר פרץ.

תפסיקו להסתכל על כולם כרמאים

באשר לחשש מתרמיות, פרץ סבור שהמדינה חייבת להפסיק להתייחס לאזרחיה בחשדנות מראש. "התשובה שלי לחשש מתרמיות זה 'תפסיקו להסתכל על כולם כרמאים'. בכל מקום יש תפוחים רקובים אבל הם לא הכלל, הם החריגים. תפסיקו להסתכל על כולם בחשדנות. הגיע הזמן שנשנה את המשוואה. ברוב העולם הממשלות מאמינות לאזרחים ואם הם נתפסים - מענישים אותם בחומרה ורק אצלנו זה הפוך. פה כולם בגדר חשודים והם צריכים להוכיח שהם לא מתכוונים לנצל את המערכת לרעה. מספיק. בואו ניתן הזדמנות למעסיקים, ניתן בהם אמון. מעסיק שייתפס שניצל זאת לרעה או רימה נתפוס אותו, נבדוק אותו בסוף השנה".

מעבר לכך, פרץ סבור שלמעסיקים לא יהיה פשוט לרמות את המדינה, כי במסגרת תרמית הם יאלצו לשים את גורלם בידי עובדיהם. "היום המעסיקים לא ימהרו לשים את עתידם בידי העובדים שלהם. החשש מתרמיות הוא החשש ממצב שבו המעסיק יאמר לעובדים שלו 'נשלם לך רק חצי משרה, אבל תעבוד משרה מלאה כי אם לא אני אפטר אותך'. מי שיעשה את זה חשוף לסחיטה מצד העובד. למחרת העובד יכול לומר לו 'אדוני, מהיום אם תעז לדבר איתי, אני הולך להתלונן נגדך'. נגמרה התקופה שזה היה אפשרי. היום כולם מבינים שלעבור עבירות מהסוג הזה זה דבר שיגרום לך נזק בלתי הפיך".

לדברי השר, המפתח הוא בהחמרת האכיפה והענישה ולא באי מתן אמון מראש. "הגישה של המדינה חייבת להשתנות. קודם כל ניתן אמון מלא במעסיקים ומי שייתפס שניצל לרעה נחמיר כלפיו את האכיפה והענישה בצורה חדה. אם אדם ידע שהוא מאבד את היכולת שלו להמשיך להיות בעל עסק בישראל עקב ניסיון הונאה - הוא לא ימהר להונות. היום כל בעלי העסקים חרדים לשמם הטוב ולא ממהרים להונות. יכול להיות שיהיו כמה רמאים אבל זה בטל בשישים מול המשימה הלאומית שלנו להימנע מתרבות של אבטלה".

ובאוצר לא מבינים את זה?
"מה שלא מבינים באוצר, בין היתר, זה את המודל של ההעסקה של המפעלים שלא מאפשר להם להחזיר רק חלק מהעובדים כדי להניע את הפעילות שלהם, כי לכל עובד שם יש התמחות אחרת, אבל מנגד אין להם מספיק הזמנות כדי לשלם את השכר המלא לכל העובדים שהם זקוקים להם. את זה מבינים רק כשמדברים עם יצרנים. למשל, אם יש מפעל עם חמש עמדות יצור שונות, וכל עובד מתמחה בחלק אחר בשרשרת הייצור - אחד מרכיב, אחד מלטש, אחר מרתך, מסגר וכו' - הוא לא יוכל לגייס את חמשת העובדים במשרה מלאה כי אין לו הזמנות מלאות כמו בימי שגרה, אבל הוא זקוק לכל אחד מהעובדים לצורך הייצור של ההזמנות החלקיות. אם הוא היה יכול להחזיר את כולם בחצי משרה אז הוא יכול לקיים פעילות ולא להיות משותק".

בשיטת ההעסקה הגמישה, יש למעסיקים הללו אפשרות לחזור לפעילות. פרץ: "אתה מאפשר למעסיקים ששיטת הייצור שלהם היא בליינים מגוונים שבהם סוג המוצר דורש כמה התמחויות שונות של כמה עובדים שונים, ואז המעסיק יכול לגייס את כל ההתמחויות במחצית מהמשרות. וככל שהפעילות של המפעל תחזור להיות פעילות מלאה היחס בין השתתפות המדינה לנטל על המעסיק ישתנה - ההשתתפות של המדינה תלך ותקטן.

"כמובן שאנחנו נצטרך גם לייצר כל מיני היטלים שנותנים אינסנטיב למי שעובר יותר מהר להעסקה מלאה ותשלום מלא דרך המעסיק עצמו".

וזה בר יישום מחר בבוקר?
"זה בר יישום מעכשיו לעכשיו. אפשר לפתח מודל ישראלי בקלות ובמהירות, כי כל מי שמקבל חל"ת רשום בשירות התעסוקה אז הנתונים המלאים ידועים למדינה. יש לנו אוכלוסייה של כמעט חצי מיליון אנשים שאפשר להחזיר אותם מחר בבוקר למקומות העבודה.

"אם לא רוצים להתחיל מיידית, אז אפשר להתחיל פיילוט מחר על 50 אלף עסקים שייבחרו, ותוך שלושה חודשים לבחון האם זה עבד או לא עבד, וללמוד מהטעויות. אני משוכנע שזה יעבוד. אני בעד להריץ את זה מיידית, בלי פיילוט, ולהחיל את מודל ההעסקה הגמישה על כל המשק, אבל אם האוצר כל כך חושש אז לפחות נתחיל בפיילוט כדי שהחששות יתפוגגו".

מאיפה הביטחון המלא בהצלחת המודל? אנחנו לא בדיוק גרמניה.
"אני חושב שאין מה להיבהל. יכול להיות שב-10% מתוך חצי מיליון העובדים שנמצאים בבית לא נצליח לקלוע בול, ולא נצליח להחזיר אותם לעבודה - אז מה? אם 400 אלף איש יחזרו שוב להרגיש שהם חלק ממעגל העבודה זה יהיה מדהים".

חלק מהכבוד זה היכולת לצאת לעבוד

לדברי השר פרץ, השיקולים אינם שיקולים כלכליים "קרים" בלבד. יש למציאות החל"ת והאבטלה גם השלכות חברתיות, משפחתיות ואישיות מורכבות שצריך לקחת בחשבון. "הייתי השבוע בסיורים בבתי ספר בדרום, ובסיום כל מפגש עם התלמידים שאלתי אותם 'בבית של מי אבא או אמא נמצאים בחל"ת או באבטלה?', ותמיד היו כמה תלמידים שהרימו ידיים, ואני מניח שיש עוד שהתביישו ולא הרימו ידיים. אמרתי להם 'אין לכם מה להתבייש בהורים שלכם. הם יצאו לאבטלה או חל"ת בעל כורחם. אני בטוח שהם רוצים לחזור לעבודה. שאלתי איך הם מרגישים עם זה שההורים בבית עכשיו והאם ההורים מרוצים מזה שהם בבית, וכולם ענו שההורים רוצים מאוד לחזור לעבודה".

המפגשים שלו עם הציבור גורמים לכך שפרץ דוחה בתוקף את האמירות על כך שהעובדים מעדיפים להישאר בחל"ת ולקבל כסף מהמדינה במקום לעבוד. פרץ: "חלק מהכבוד של ראשי המשפחה, האימהות והאבות, זה היכולת שלהם לצאת לעבודה ולפרנס את הבית, לתת דוגמה לילדים. כל האמירות שנאמרות היום על כך שכולם רוצים להישאר בחל"ת וכולם נהיו פרזיטים, והנה אנחנו מחנכים אנשים לפרזיטיות והם מעדיפים לא לחזור לעבודה - אינן במקומן. יש תופעות כאלה בשוליים, אבל בגדול אם אני נכנס לנעליו של אותו אבא שקן בבוקר ונשאר בבית וילדיו רואים אותו יושב שם כל היום - זו תחושה קשה.

"הרבה מאוד נימוקים כבדי משקל לטובת מודל ההעסקה הגמיש עומדים אל מול ההתנגדות של האוצר ומכריעים את הכף לטובת המהלך".

לקצץ בשכר הבכירים במגזר הציבורי

המחלוקת סביב המודל הגרמני חושפת טפח מהבעיה הגדולה יותר של השר פרץ: הוא בממשלה, שר במשרד משמעותי מאוד למשבר, מי שאמור לסייע לעסקים במשק, אך ידיו כבולות. העמדות והאג'נדות שלו תואמות את עמדותיהם של רבים מארגוני ומייצגי העצמאים והעסקים, אך הוא לא מצליח לשכנע את האוצר לזוז לכיוון.

כך גם חלוק פרץ עם השר כץ בעניין הקיצוץ הצפוי בשכר במגזר הציבורי.

מה דעתך על התוכנית של שר האוצר כ"ץ לקיצוצים במגזר הציבורי?
"ראשית, אני חושב שהמשבר שהאוצר מנסה ליצור מול ההסתדרות הוא מלאכותי. יש יו"ר הסתדרות מאוד אחראי שטובת המשק כולו לנגד עיניו, והוא בהחלט מוכן לדבר, אבל באיומים ובהחלטות חד צדדיות ללא מו"מ זה יוביל למשבר מיותר. דווקא בימי הקורונה כולם מבינים את חשיבות המגזר הציבורי. היום, כולם רואים את הרופאים והאחיות שנמצאים בחזית הקורונה, את העובדות הסוציאליות שעושות לילות כימים , את הכבאים שעובדים ללא הפסקה לכבות את השריפות בדרום. לאלה אנחנו רוצים להוריד בשכר? צריך להגדיל להם את השכר".

נשמעות לא מעט קריאות מכיוון המשק לקיצוץ במגזר הציבורי. יש לך פתרון אחר?
"על מנת לשפר את האווירה יש לחוקק חוק לקיצוץ 10% משכרם של הנבחרים והבכירים במגזר הציבורי, ובכך נשמש דוגמה, ורק אז ניכנס למו"מ על שאר השכירים. השמן כפי שקרא בזמנו נתניהו למגזר הציבורי הורעב וניפגע מאד וראינו כיצד המערכות החשובות ביותר לאזרחים התקשו לתפקד בגלל החוסרים הרבים והדוגמה הבולטת ביותר הייתה מערכת הבריאות. לכן יש לקיים הידברות כנה ומכובדת עם יו״ר ההסתדרות ארנון בר דוד שפועל מתוך חובתו להגן על זכויות העובדים, אך באותה מידה רואה את חובתו לסייע למדינת ישראל להתגבר על המשבר החמור שאנו נמצאים בו". 

צרו איתנו קשר *5988