תמיד הימנעו מלדבר על בני המלוכה: כללי ההתנהגות והנימוס הכי חשובים לאנשי ונשות עסקים מישראל באמירויות

כדי לנצל את הפוטנציאל הכלכלי בהסכם עם איחוד האמירויות יש צורך בהכנה תרבותית לא פחות מהבנה עסקית וגיאופוליטית • הכללים לנשים ולגברים עשויים להיות שונים, אבל יש גם דברים שלכולם כדאי להימנע מהם. ניים דרופינג, למשל • המדריך למשקיע באמירויות, פרויקט מיוחד 

אישה עם עבאייה שחורה בכנס בדובאי. באמירויות נשים יושבות בתפקידי מפתח בתעשייה, באקדמיה ובממשל / צילום: Kamran Jebreili, Associated Press
אישה עם עבאייה שחורה בכנס בדובאי. באמירויות נשים יושבות בתפקידי מפתח בתעשייה, באקדמיה ובממשל / צילום: Kamran Jebreili, Associated Press

למרות שישראלים רבים כבר טסו יותר מפעם אחת לאמירויות במסגרת עבודתם, וחלקם אף כמעט גרים בדובאי, המסה העיקרית עדיין לא ביקרה במדינות המפרץ ועדיין לא מכירה את הכללים. כדי למנוע תופעות מביכות ומעצרים מיותרים, יש צורך בהכנה תרבותית לא פחות מהבנה עסקית או גיאופוליטית בנושא האמירויות בכלל, ובכל אמירות ואמירות בנפרד.

עוד בסדרהלכל הכתבות

הצג עוד

איחוד האמירויות מורכב משבע נסיכויות, שנמצאות בבעלותן של שש משפחות מלוכה ערביות שמקורן בחצי האי ערב (כלומר מאזור שהיום נקרא ערב הסעודית), ושטוענות שמוצאן ממשפחת הנביא מוחמד. למידע זה יש חשיבות, מכיוון שלכל אמירות יש חוקים משלה וכללים משלה, וחשוב להבין כיצד לנהוג בכל מקום.

רוב השוני התרבותי הוא דווקא בתחום המגדרי. למרות כל המגבלות החיצוניות, כל הנשים באמירויות מקבלות השכלה גבוהה, ויש לא מעט נשים בתפקידי מפתח בתעשייה, באקדמיה ובממשלות השונות. אמנם, היחס לנשים שונה בכל אמירות ואמירות, בהתאם לרמת הפתיחות של אב בית המלוכה ויורשיו, אבל בגדול, לנשים יש כוח בידיים ולא יפלו נשים לרעה בעסקים או בתפקידי ניהול בכיר.

החוקים וגם ההתנהגות המקובלת שונים ביחס לגברים ולנשים, קודם כל משום שמדובר במדינה מוסלמית שחוקיה תואמים את חוקי השריעה (ההלכה האסלאמית) - וזה אומר שגם היחס לנשים הוא בהתאם. כמובן שאין באמירה זו לטעון כי שהנשים מדוכאות בנסיכויות אלה, אך זה בהחלט אומר שיש להתייחס בכובד ראש לקוד הלבוש וההתנהגות של נשים, יותר מאשר זה של הגברים.

כך, למשל, אסור לנשים ללקק שפתיים בפומבי או להוציא לשון, כיוון שזה נחשב למגרה ופרובוקטיבי. בחלק מהאמירויות אף עשויים לפרש זאת כהזמנה למעשה זנות, ויזמינו משטרה - שאגב, מגיעה מאוד מהר למקום האירוע.

לינה וזוגיות: לשמור על צניעות בפומבי

יחסי מין מחוץ למסגרת הנישואים אסורים לנשים. לכן, גם כשאומרים לכם שזה בסדר לשכור חדר במלון עם בן או בת הזוג שלכם שאינם נשואים לכם, אין זה אומר שהדבר בטוח בכל אמירות ואמירות, ושלא ניתן יהיה להשתמש בזה נגדכם.

הדבר נכון במיוחד בהקשר של נשים - אם אשת עסקים מגיעה להתארח בדובאי ומביאה עמה את בן זוגה שאינו נשוי לה, הדבר עשוי להתפרש כזלזול בוטה בחוקי המדינה. גם אם השותפים העסקיים שלה הם מאוד פרו-מערביים, זה יפספס את המטרה שלשמה היא באה לעשות עסקים. ניתן לעקוף איסור זה על ידי הצנעת עובדת היותם של בני הזוג לא נשואים.

גם לאישה שמגיעה עם בן זוגה הנשוי לה כדת וכדין, אסור להתגפף בפומבי. למעשה, אסור להם להתנשק ואף עדיף לא להחזיק ידיים מחוץ לשטח הפרטי שלהם. זאת, אלא אם הם נמצאים באזור מתויר מאוד או בבית המלון שלהם, שבו כולם מחזיקים ידיים ומתנשקים.

הדבר נכון גם לגבי זוגות חד-מיניים: אל תפגינו חיבה בפומבי כשאתם נמצאים באמירויות. מצד שני, לאף אחד לא ישנה מה אתם עושים בחדרי חדרים.

קוד לבוש: כדאי להימנע מאדום

אם אישה מגיעה לאמירויות ללא ליווי גבר, כדאי מאוד שתיצור קשר עם מישהו או מישהי מקומיים שמכירים את כל הכללים, יכולים ללוות אותה לכל מקום, ויודעים להסביר היכן מותר להתלבש בג'ינס וטי-שרט ואיפה עדיף לא לצאת לרחוב בלי עבאייה.

בדרך כלל, באבו דאבי ובדובאיי ניתן להתלבש באופן חופשי (כלומר, עם מגבלות שיפורטו בהמשך) בשטחים שנקראים Free Zone או Free Trade Zone, שהם שטחי עסקים ובנייני עסקים ולא שכונות רגילות.

לעומת זאת, בשכונות מסוימות באמירויות אלה ובכלל באמירויות האחרות, כמו ראס אל-ח’ימה, פוג’ירה, שארג’ה, עוג’מאן ואום אל-קיוין, כדאי לנשים להתנייד רק בלבוש מסורתי, כלומר בעבאייה שחורה (מה שאנחנו מכירים בארץ כגלבייה). העבאייה הזו מאוד יקרה, ומחירה באמירויות יכול להגיע לאלפי דולרים, אבל אפשר גם לקנות אחת פשוטה כאן בישראל.

כשמשתמשים במילה ג’לבייה הכוונה לבגד הרבה יותר צבעוני, שנשים נוהגות ללבוש בבית, ורק קרובי משפחה יכולים לראות אותן. שם נוסף לבגד הזה הוא כפתן. גברים נוהגים ללבוש בגד לבן שנקרא קנדורה או דישדשה.

אגב, הקולגות המערביות והאמירתיות שלי מעידות על כך שבחום הצורב במדבר, הן מעדיפות תמיד עבאייה על פני בגדים מערביים, מכיוון שהיא מאפשרת אוורור ושמירה על ויסות חום באקלים כמעט לא אנושי של 50 מעלות חום.

אם נשים רוצות בכל זאת ללבוש את הבגדים המערביים שלהן לפגישות עסקים ובכלל, כדאי לשים לב למגבלות הבאות: אסור מחשופים, גם לא מינימליים. כל מה שיורד מתחת לעצמות הבריח אינו תקני. גם לגבי אורכי שמלות וחצאיות יש קוד לבוש, שמזכיר לבוש חרדי כמעט.

חשוב גם לא ללבוש צבעים עזים מדי. אדום, למשל, רצוי שיישאר מחוץ לתחום. הוא לא רק נחשב לפתייני וסקסי מדי, אלא גם פוגם ביכולת לערוך משא ומתן או לקיים דו שיח עסקי עם הצד שממול. יהיו כאלה שיאמרו "אבל ראינו דוגמניות באבו דאבי והן לבשו שמלות אדומות", ועל כך אענה: הדוגמניות האלו לא הגיעו לאמירויות לנהל משא ומתן על עסקים.

אם נשים בוחרות בבגדים מערביים, העדיפות היא לחליפות עסקים, רצוי מכנסיים, כדי לא להסתבך עם אורך החצאית או השמלה. המכנסיים חייבים להיות לא צמודים, וכך גם החולצות. אין בעיה עם שרוול קצר עד המרפק או אף קצת מעל המרפק. עם זאת, אסור בתכלית האיסור לחשוף כתפיים.

אסור שהבגדים יהיו שקופים או חצי שקופים: בגד חייב להיות אטום. בקוראן יש כלל שאומר ש"כל גופה של האישה - ערווה". לכן, מותר לחשוף רק פנים וידיים. זו אולי אמירה מקוממת עבור כל מי שלא חיה לפי חוקי האסלאם, אבל נשים לא מגיעות לאמירויות כדי לשנות שם סדרי עולם.

בפגישות רשמיות, גם גברים מחויבים ללבוש מאוד רשמי. עליהם להגיע לאירועים רשמיים בחליפה, גם בחום של 50 מעלות. וכמובן, נעליים אלגנטיות, ולא נעלי ספורט או סניקרס. אם אתם סתם מטיילים בקניון, שוק או רחוב, ניתן כמובן ללכת בבגדים פחות רשמיים, אבל שימו לב שכפכפים וגופיות אינם מקובלים בשטחים הציבוריים באמירויות. בגדים כאלה עדיף לשמור לבריכה הפרטית במלון.

מהנפט ועד הדירהם

האמירויות במספרים

סטריפ בורדו כהה / צילום: גלובס

האמירויות במספרים / אינפוגרפיקה: איל אונגר, גלובס
 האמירויות במספרים / אינפוגרפיקה: איל אונגר, גלובס

פגישות עסקיות: רגליים על הקרקע

הכללים הלא-צפויים באמת הם "כללי הרגליים", ואלה בדיוק אותם הבדלים תרבותיים שיכולים לקחת אתכם מאוד רחוק או להפיל אתכם מבלי ששמתם לב.

בכל הידברות עם אזרחי האמירויות יש חוק לא כתוב: תשאירו את הרגליים על הקרקע, פיזית. גם פה יש הבדל קל בין המינים. לגברים אסור להראות את סוליות הנעליים שלהם, כיוון שבתרבות הערבית מדובר בהשפלה ובזלזול. לנשים אסור לשים רגל על רגל בזמן שיחות רשמיות עם שותפים עסקיים או עם גברים באופן כללי. זה נחשב לפתייני, ויגרום לגברים האמירתיים שמולן לא להתייחס אליהן ברצינות.

נכון, אותם נסיכים אמירתיים שלומדים באוקספורד וקיימברידג’ מכירים היטב נשים מערביות שמשכלות רגליים, כולל ראשות ממשלה. עם זאת, בביתם עדיף לנהוג לפי הכללים שלהם.

אלכוהול וסמים: לא כדאי להתפתות

יש טענה שאסור לשתות אלכוהול בכלל באמירויות - זה לא נכון. כמובן שיש איסור על שתיית אלכוהול בפומבי, ומדובר בעבירה חמורה על החוק. אבל במסיבות פרטיות ובבית - מותר, אם אתם לא מוסלמים. יש אפילו סופרים גדולים עם מחלקת משקאות חריפים ואלו מיועדים רק לזרים, שמהווים את רוב האוכלוסייה באמירויות.

אם האמירתיים מציעים לכם לשתות, כמובן שניתן לשתות ביחד עם המארח. עם זאת, אל תזמו בעצמכם ואל תציעו להם להרים כוסית לחיים כדי לחגוג עסקה שנחתמה בהצלחה.

סמים אסורים לגמרי, עם סימן קריאה אדום. אם חשבתם שהרוסים הגזימו במקרה של נעמה יששכר, לא ראיתם מה עושים לתיירים באמירויות על חצי ג'וינט.

כללי נימוס: לשמור על כבוד, בלי בני מלוכה

שימו לב שאתם לא מרימים קול, לא מקללים ולא מדברים באופן לא מכבד. באמירויות כבר קרה שנשים מערביות נשפטו על חוסר כבוד לגברים, ונכלאו לשנים של מאסר בבתי כלא. אני מכירה מישהי מדנמרק שנשפטה לשלוש שנות מאסר, רק כי הרימה קול על נהג מונית שגנב ממנה כסף.

והנה אנחנו מגיעים לכלל המשמעותי ביותר: לא מדברים על בני מלוכה. בכלל. אתם לא יודעים באיזו נקודה רגישה תפגעו, ואצל מי. רוב הנציגים הממשלתיים שתדברו איתם באמירויות קשורים בקשרי דם למשפחות המלוכה. אין לכם מושג מי רב עם מי, מי שוכב עם מי, מי בגד במי, ומי סתם לא אוהב את בן הדוד שלו כי הוא חטף לו כבאית צעצוע בילדות.

הרעיון הוא לא רק להימנע מדברי גנאי או ביקורת על החוקים באמירויות, על הממשלה או על בני משפחת המלוכה - פשוט אל תזכירו אותם, אלא אם שואלים אתכם מה דעתכם. ואז התשובה צריכה להיות: הכול נפלא, ותודה רבה על האירוח הנדיב. אל תעשו ניים דרופינג, זה מביך ומיותר. גם אם אתם מכירים את כל הנסיכים לבית אל-קאסימי באמירות ראס אל-ח'ימה, לא כדאי לציין את זה בפומבי בדובאי.

הכי חשוב כמובן, ליהנות מהאווירה המיוחדת מאוד של האמירויות, לבקר באתרים מעניינים ולהיפגש עם אנשים מרתקים. האמירויות משווקות לייף סטייל ברמה הגבוהה ביותר, ואכן מספקות את הסחורה.

הכותבת היא דוקטור למזרח תיכון ואסלאם, מרצה וחוקרת באוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת אריאל, מרצה אורחת באוניברסיטת אוקספורד בבריטניה, ובעלת חברת ייעוץ אסטרטגי בנושאים הקשורים למזרח התיכון. סייעה בכתיבת המאמר: רייצ'ל בירן

צרו איתנו קשר *5988