מנדלבליט בחר שלא לנזוף בזילבר וחשף שוב את "המחלה של משרד המשפטים"

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד דינה זילבר, תפרוש ביום ראשון הקרוב, 20 לדצמבר 2020, אחרי כשניים וחצי עשורים במשרד המשפטים. 16 שנה עבדה זילבר כפרקליטה במחלקת בג"צים, ולאחר מכן 8 שנים כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה.

סיום כהונת זילבר ילווה באקורד חריג, שלא לומר ביזארי. היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט יצטרך להשיב עד 20 לדצמבר מדוע הוא לא נוקט נגדה צעדים משמעתיים, לרבות השעיה, בגין נאום שנשאה במכון הישראלי לדמוקרטיה, במסגרתו מתחה ביקורת נוקבת על הממשלה והליכוד. נאומה של זילבר אשר כלל אמירות כגון, "פייק מנהיגות", מנוגד חזיתית לכאורה לכללי התקשי"ר האוסרים על עובדי מדינה למתוח ביקורת על הממשלה.

ב-15 לנובמבר בערב נשאה זילבר את נאומה, שחיש מהר עורר כצפוי סערה. חלף יום וחצי, ונציב שירות המדינה פרופ' דניאל הרשקוביץ כבר פנה מנדלבליט ודרש את טיפולו בנושא, לאור ההתבטאות אותה הוא רואה לדבריו בחומרה רבה.

בהודעה שיצאה מהנציבות נכתב כי "נציב שירות המדינה פנה ליועץ המשפטי לממשלה בעקבות דברים אותם נשאה המשנה ליועמ"ש עו"ד דינה זילבר באירוע פומבי במכון הישראלי לדמוקרטיה. הנציב הדגיש את החומרה הרבה שבה הוא רואה את הדברים, ובפרט שעו"ד זילבר נהגה באופן דומה בעבר ואף קיבלה הערה על כך. הנציב סבור כי על היועץ לטפל בנושא בהתאם לחומרתו ולאירועי העבר".

חרף דבריו של הרשקוביץ על החומרה הרבה, מנדלבליט עד לרגע זה לא עשה דבר ולא חצי דבר. הוא נתן לימים לחלוף עד תום כהונתה. בעקבות חדלות מעשהו של היועמ"ש, הגישה התנועה למשילות ולדמוקרטיה עתירה לבג"ץ נגדו.

מלכתחילה השופט ג'ורג' קרא העניק למנדלבליט עד 7 לינואר 2021 כדי להגיב. לאחר שהובהר לו על-ידי העותרת, כי מדובר בבדיחה עצובה, שהרי עד תאריך זה זילבר כבר תסיים את כהונתה גם ככה, ניאות קרא להקדים את מועד תגובת מנדלבליט ל-20 בדצמבר, יום פרישתה. לא ברור מדוע זה נשמע הגיוני לשופט קרא שמנדלבליט יגיב ביום פרישתה, ומדוע הוא לא פועל להשעייתה של זילבר, אבל נניח לקרא בטור זה. 

 דינה זילבר / צילום: איל יצהר

מודע מנדלבליט מורח את הזמן?

אך הסיפור האמיתי הוא היועמ"ש עצמו: מדוע הוא מורח את הטיפול בפנייה של הרשקוביץ? הרי עומד שומר סף ומתריע על דברים שהוא מגדיר כחמורים, ודורש את טיפולו של היועמ"ש, אך האחרון מתעלם. מילא אם מנדלבליט היה סבור כי נאומה של זילבר היה לגיטימי, אך המציאות היא אחרת. מספר גורמים יודעים לספר שהיועמ"ש מאוד כעס על הנאום, ולדעתו דבריה היו לא לגיטימיים עבור עובד מדינה. למרות זאת, מנדלבליט כלפי חוץ לא אמר דבר ולא עשה דבר.

להערכת הגורמים, מנדלבליט לא לחינם שותק. הוא חושש לפתוח איתה חזית רגע לפני סיום כהונתה, כדי שזילבר "לא תעשה לו אביה אלף מיד לאחר פרישתה". בדבריהם הם מכוונים למנהלת המחלקה הכלכלית עו"ד אביה אלף, שלאחר פרישתה מתחה ביקורת חריפה ומתמשכת על היועמ"ש מני מזוז ומחליפו יהודה וינשטיין. מנדלבליט לא רוצה למתוח את החבל מול זילבר ערב פרישתה, ולכן מנסה לרבע את המעגל.

אם אכן זהו השיקול של מנדלבליט, אני לא יכול שלא להבין אותו. החשש הוא חשש סביר והגיוני בהחלט. אך מהיועץ המשפטי לממשלה הייתי מצפה לגלות אומץ ציבורי ולפעול על-פי מצפן ערכי יציב. הנאום של זילבר לא היה פליטת קולמוס, וגם תזמונו לא נעשה כמובן במקרה.

הנאום של זילבר לא היה מקרי

זילבר במכוון בחרה לשאת נאום פוליטי - שאני חייב לומר שאני מסכים עם חלקים נרחבים מדבריה - עוד טרם פרישתה מתפקידה כדי לעורר סערה. זילבר ידעה בבירור מה יהיו ההשלכות של הנאום כלפיה וכלפי משרד המשפטים, והיא נשאה אותו בגב זקוף ובראש מורם.

מנדלבליט כבר העיר לה מספר פעמים על מנהגה לבקר את הדרג הפוליטי באירועים פומביים. כאמור, זילבר נאמה ב-15 לנובמבר. בדיוק באותו תאריך, שנתיים לפני כן, מנדלבליט נקט נגדה בצעד משמעתי, לאחר שאיילת שקד שברה מולה את הכלים.

בהחלטתו אז, לאחר עוד נאום בעייתי שנשאה, כתב מנדלבליט לזילבר: "שוחחתי עמך בעבר אודות התבטאויות פומביות לא זהירות מטעמך באירועים בהם השתתפת, ועמדתי על הצורך להיזהר בדברים. לצערי ההתבטאות הנוכחית מראה כי הדברים לא הופנמו".

מנדלבליט המשיך כי על זילבר "להיות ערה למשמעות הדברים אותם את מתכננת לשאת, בוודאי בנסיבות של דיון בכנסת, על הצעת חוק ממשלתית טעונה ורגישה מבחינה ציבורית ולמשמעות העלולה להינתן לדברייך, גם אם לא לכך כיוונת. יש להיוועץ בי טרם מעשה, מתוך הבנה כי אני נושא באחריות הכוללת לעבודת הייעוץ המשפטי לממשלה".

את דבריו חתם באומרו כי "לאחר ששקלתי בכובד ראש את כלל הנסיבות, החלטתי להעיר לך בגין ההתבטאות האמורה, אותה אני רואה בחומרה, שכן זו חרגה לעמדתי באופן ממשי ממרחב ההתבטאות המקובל והראוי ליועץ משפטי בשירות הציבורי. אני מצפה ממך לנהוג בשיקול דעת להבא ולהימנע מהתבטאויות דומות".

ובכן, חרף הדברים - הלקח לא נלמד. אם אז גער בה פומבית מנדלבליט, מדוע הפעם הוא שותק ומחריש? האם החוק והמנהל התקין לא דורשים אכיפה כאשר מדובר על משפטני משרד המשפטים עצמם אשר אחראיים על אכיפת החוק והמנהל התקין?

הדבשת של מנדלבליט בהתנהלות מול הממשלה

לאחרונה מנדלבליט מותח שוב ושוב ביקורת על הממשלה שפועלת בניגוד למנהל התקין ומסרבת למנות מינויים שעומדים על הפרק, ובכך פוגעת במשילות ובסדרי הממשל התקינים. אני מסכים לחלוטין עם הביקורת, אך אולי כדאי שהיועמ"ש יסתכל קצת פנימה, ויראה כיצד הוא מתנהל.

מדובר לכאורה בעוד אירוע אזוטרי - למי אכפת אם זילבר, שגם ככה פורשת תיכף, תקבל גערה פומבית או לא. אך לדעתי צריך להסתכל על האירוע כסימפטום. האירוע עלול לשקף התנהלות בעייתית של חוסר יכולת לקבל החלטה, חוסר יכולת לעמוד נגד הכפופים אליך, חוסר יכולת לבצע בדק בית בתוך מערכת שחייבת לדעת לקבל ביקורת ולהפנים אותה ולא כל הזמן לחשוש שביקורת פנימית תוביל לפגיעה בשומרי הסף ובמערכת אכיפת החוק.

כהונתה של זילבר הייתה אמורה להסתיים ב-20 לספטמבר. מנדלבליט בתיאום עם שר המשפטים אבי ניסנקורן, נציב שירות המדינה דניאל הרשקוביץ וממלא-מקום משרד ראש הממשלה רונן פרץ האריכו בצעד חריג את כהונתה בשלושה חודשים נוספים.

הצעד הנכון היה לומר לזילבר, שנאומה האחרון היה בגדר נאום פרידה ופרישה מבחינתה וכך יש לראות אותו, ובכך כהונתה תבוא אל סיומה. במעשה כזה, היה מועבר מסר חשוב לעובדי המדינה כמו גם לציבור. מדובר היה בצעד מתבקש והגיוני.

לצערי מנדלבליט החליט שלא להחליט, ובכך יקבל בסופו של דבר ביקורת מוצדקת עם ריבית והצמדה בתוספת תיאוריות קונספירציה. לא אופתע אם יועלו טענות שדינה זילבר מחזיקה את מנדלבליט בגרון, ושיש לפרש את התנהלותו באור זה. אם טענות אלה יועלו, מנדלבליט יצטרך לבוא בתלונות קודם כל אל עצמו.

היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט והמשנה ליועמ"ש דינה זילבר לא הגיבו לדברים.