"מוצדק לגזור עונש קל יותר על רוצח קטין. המוח מסתיים להתפתח רק בגיל 24"

נשיאת בתי המשפט לנוער בדימוס, גלית ויגוצקי-מור, הממונה כיום על ועדות השחרורים בהנהלת בתי המשפט, מציינת כי אחוזי החזרה לפשע של קטינים גבוהים מאצל בגירים • בראיון לגלובס היא מספרת על הפיילוט לשילוב נוער עברייני בצה"ל וגם על הקשר שנוצר עם נער ששפטה

השופטת בדימוס גלית ויגוצקי-מור / צילום: איל יצהר
השופטת בדימוס גלית ויגוצקי-מור / צילום: איל יצהר

"הקושי הגדול ביותר של שופטי נוער הוא לדייק את ההחלטות שלהם למקום שגם יגן על האינטרסים של הציבור וגם יסייע לנערים להשתקם. זה המקום שהוא הכי קשה לכל שופט נוער. קשה מאוד למצוא את האיזון הנכון הזה" - כך אומרת השופטת בדימוס גלית ויגוצקי-מור, שפרשה בנובמבר האחרון מכס השיפוט. זאת, לאחר 25 שנה כשופטת נוער, מהן 13 שנה כנשיאת בתי המשפט לנוער. כיום ויגוצקי-מור היא הממונה על ועדות השחרורים בהנהלת בתי משפט, תפקיד שאליו מונתה לפני כחצי שנה.

בראיון ראשון מאז פרישתה מכס השיפוט מספרת ויגוצקי-מור על המורכבות בעבודתו של שופט נוער, על ההבדל בין היחס לעבריינים בוגרים לבין היחס לעבריינים קטינים, על הנער ששפטה ושנותר עימה בקשר ועל הקשר בין תפקידה הנוכחי לתפקידה הקודם.
"ב-30 השנים האחרונות מדברים על כיצד החברה מאפשרת לאנשים שמעדו, להאמין ביכולתם להשתנות ולחזור למעגל הנורמטיבי", היא פותחת ואומרת. "הגיל שהכי קל לבצע בו שינוי אצל עבריינים הוא גיל נוער. אצל צעירים עוד יש קרקע פורייה לשינוי. אחוזי הרצידיבזם (חזרה לפשע) אצל קטינים יותר גבוהים מאצל בגירים. הנתון הזה הוא מטורף, והדליק אצלי אור אדום גדול".

ויגוצקי-מור מוסיפה כי "חייבים גורמים חיצוניים כדי למשוך את האסיר החוצה ממעגל הפשע, להעניק לו כלים ועזרה עד שיוכל לעמוד על הרגליים וללכת. זה תהליך ארוך ודורש משאבים מהמדינה".

הכנה לשירות בצבא

מינואר 2018 האחריות על ועדות שחרורים של קטינים, בהם גם אסירים ביטחוניים, הועברה לטיפולם של שופטי נוער מכהנים. הוקמה ועדת היגוי בראשות עו"ד מיכל גולד ממשרד המשפטים בשיתוף משרדי ממשלה שונים, והוחלט על פיילוט לאסירים הקטינים. הפיילוט שיצא לדרך בפברואר 2020, נועד לבחון את הצרכים והבעיות של האסיר הקטין ולבנות לו תוכנית המותאמת לצרכיו. זאת, תוך שיתוף של גורמי הטיפול, של גורמי אכיפת החוק ושל גורמים בקהילה המסייעים בשילוב הקטין בה לאחר שחרורו.

ויגוצקי-מור קידמה את הפיילוט בהיותה נשיאת בתי משפט לנוער ודאגה לשלב את שופטי הנוער המכהנים בוועדות השחרורים של אסירים קטינים. בתפקידה הנוכחי, כממונה על ועדות השחרורים בהנהלת בתי המשפט, היא ממשיכה לקדם נמרצות את הפרויקט ואת הרעיון שבבסיסו.

במסגרת הפיילוט משלבים אסירים קטינים במכינה קדם-צבאית "אחד משלנו", שמכינה נערים כלואים לשירות הצבאי. הנערים המתאימים משולבים במכינה ולאחר מכן מתגייסים לצה"ל, לבסיסים המשלבים אוכלוסיות מיוחדות, חוות השומר או מחווה אלון. "צה"ל תופס את עצמו כצבא העם, ותומך בשילוב אוכלוסיות עם קשיים", מציינת ויגוצקי-מור. "חלק מאותן אוכלוסיות בסיכון הן הקטינים - מושיטים להם יד והם יכולים להיות משולבים בצה"ל".

להתניע מוטיבציה

ויגוצקי-מור מציינת כי המעבר מבתי המשפט לנוער לתפקיד הנוכחי היה טבעי עבורה. "זה מתחבר לעשייה שלי כנשיאת בתי משפט לנוער", היא אומרת. "ראשי המערכת של הפרקליטות, משטרת ישראל, גורמי חינוך ורווחה מבינים שיש צורך בראייה חדשה שונה ורחבה של מניעת הרצידיביזם. זאת הסיבה שנשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, הציעה לי את התפקיד של הממונה על ועדות השחרורים בהנהלת בתי המשפט, כדי להביא את ראיית העולם שלי".

ועדות השחרורים מחליטות אם אסיר ראוי להשתחרר על-תנאי, לאחר שריצה שני שלישים מתקופת מאסרו. בין שיקולי הוועדה הוא התנהגות האסיר בכלא ומידת שיתוף-הפעולה שלו בתהליכי השיקום.

מדוע לקצר את המאסר בשליש? שופט שקל את כל השיקולים וקבע את העונש. מדוע חייבים לתת לאסירים "צ’ופר" כדי שישתפו פעולה עם השיקום?
"איך את מגייסת אדם לשתף פעולה עם תוכנית שיקום? המדינה צריכה להראות לו איך ניתן לסייע לו. המועד המתאים הוא שהאסיר עדיין נמצא במשמורת המדינה וניתן להשפיע עליו. צריך להתניע הליך של מוטיבציה בגלל גורמים חיצוניים. זה משרת את מניעת הרצידיביזם ואת האינטרס הציבורי".

לדבריה, "המדינה בעלת הכוח צריכה לדאוג לאוכלוסיות המוחלשות. חברה צריכה לדעת לשקם - זהו אינטרס של החברה.

"כל אדם שנמצא בכלא עולה כסף למדינה, גם מבחינת הפגיעה בביטחון וגם בעצם ההחזקה שלו וניהול המשפטים שלו - הרבה יותר מכל תוכנית שיקום. אם התוכנית תצליח, הרווחת בגדול. אם האסיר ייצא בלי רשת תמיכה ותכנים טיפוליים, הוא יחזור למקום הרבה יותר גרוע".

שאלות מוסר ואתיקה

ויגוצקי-מור מתייחסת להבדל בין ענישת קטינים לענישת בגירים וטוענת כי מוצדק להטיל על קטינים עונשים קלים יותר מבגירים. "בעיניי, העונש חייב להיות שונה בגלל שהם קטינים", היא קובעת. "יש, למשל, מקום להתייחסות שונה לקטינים שהורשעו ברצח מאשר לאנשים בוגרים שרצחו. מחקרים מראים שמוח של אדם מסיים להתפתח בגיל 23-24. עד אז המוח עדיין לא בשל. החלק האחרון שמבשיל הוא אותו חלק שאחראי על תהליכי קבלת החלטות וויסות רגשי. זה המקום שמנחה אדם איך לפעול נכון. מוצדק מאוד שיש התייחסות שונה לתהליכים של גזירת העונש גם ברצח".

ויגוצקי-מור מציינת כי החוק לא קובע עונשי מינימום או חובה לקטינים וכי "חשוב שיהיה לשופט שיקול-דעת איזה עונש לגזור על הקטין, גם אם זו העבירה החמורה ביותר בקודקס הפלילי".

מה היה הכי קשה כשופטת נוער?
"ההתערבות באוטונומיה המשפחתית. בכל החלטת מעצר או בהוצאת הקטין להוסטל, יש פגיעה בזכות של ההורים לקבוע איפה הילדים שלהם יהיו, איפה ילמדו, מתי ייצאו מהבית. זו החלטה מאוד משמעותית. הקושי של השופט הוא לטפל בקטין בתוך בית הגידול שלו, במשפחה הגרעינית והמורחבת. אתה חייב להשפיע על הסביבה של הקטין".

ואכן, המקרים שויגוצקי-מור זוכרת היטב מכהונתה כשופטת, הם מקרים של הוצאת תינוקות וילדים מאוד צעירים מביתם. "אתה צריך להיות מאוד בטוח שהאינטרס של הקטין הוא הוצאה מהבית", היא אומרת. "בית משפט לנוער הוא כמו חדר מיון בבית חולים. למשל, יש מקרים של ילדים שהוריהם נהרגו בתאונת דרכים, ושופט הנוער צריך לקבוע מי יטפל בהם".

ויגוצקי-מור מתארת תיקים קשים של גילוי עריות ופגיעה בתוך המשפחה, שבהם טיפלה. "השאלות ששופטים מתמודדים עימן במקרים כאלה הן, למשל, אם לנתק קשר בין אב פוגע לקטין הנפגע". היא מספרת על הדילמות של שופטת בטיפול בתיק שבו הורה פוגע בילד. "אלו תיקים מאוד מורכבים, כי הם מעוררים שאלות רבות של משפט, מוסר ואתיקה, ובסוף אתה שופט שצריך לשפוט לפי הדין. הדברים מורכבים".

ד"ש מסיירת גולני

בתשובה לשאלה מתי היא חשה סיפוק מעבודתה כשופטת נוער, אומרת ויגוצקי-מור, כי "כל מקרה של ילד או נער שהצליח התגבר על קשיים וסלל את דרכו, בכוחותיו יחד עם גורמי הטיפול, לחיים בוגרים ונורמטיביים, נתן לי תחושה של מילוי מצברים, הרבה מעבר למאה אחוז סוללה. זו הרוח הגבית של השופטים".

השופטת בדימוס מספרת על נער ששפטה לאחר שביצע עבירות רכוש רבות. הנער לא שיתף פעולה עם טיפול בשירות המבחן. כשהגיע הרגע לגזור את עונשו, פנתה ויגוצקי-מור לנער והסבירה לו כי לפי הנתונים היא צריכה להרשיעו. בשלב זה החליטה לתת לקטין דף ועט וביקשה ממנו לכתוב בעצמו את גזר הדין שלו. היא רצתה שהנער יבין את ההתלבטות של השופט וישפיע על גזר דינו.

הנער התלבט מה לכתוב. ויגוצקי-מור הציעה לו עוד הזדמנות - לגור בכפר הנוער "נירים" ולהמתין עם סיום ההליך הפלילי נגדו. באופן מפתיע ושונה מהתנהלותו עד אותו רגע, הנער הסכים. "אני חושבת שזה שהוא התקרב לדוכן שלי, שנתתי לו דף ועט לכתוב את גזר הדין של עצמו ושהוא היה צריך לקחת אחריות על העונש שלו, עשה את השינוי", היא מספרת.

כפר "נירים" הוא מסגרת פנימייתית עם שגרת חיים תובענית, הכוללת לימודים, עבודה ופעילות חינוכית וטיפולית. ויגוצקי-מור מספרת כי הנער השתלב בהצלחה בכפר הנוער, וכי ההליך המשפטי שלו הסתיים ללא הרשעה. "בהמשך הוא התגייס לסיירת גולני. הוא ביקר אותי בביהמ"ש כדי שאראה אותו במדים. לא הייתי, והוא השאיר לי פתק ללא טלפון.
"הצלחתי להשיג את הטלפון שלו ואנחנו בקשר עד היום. הוא למד במכללת רייכמן, והיום הוא בתפקיד שיווק בכיר בחברה גדולה, התחתן ויש לו שלושה ילדים. הייתי בטקס הברית של הבן השלישי". 

גלית ויגוצקי-מור

שופטת (בדימוס) הממונה על ועדות השחרורים בהנהלת בתי המשפט ● לשעבר נשיאת בתי המשפט לנוער (2006-2019) ● כיהנה כשופטת נוער כ-25 שנה (1996-2020) ● בשנים 1979-1994 שימשה כפרקליטה בפרקליטות הפלילית של מחוז תל אביב ● זכתה ב-2019 ב"אות החיוך" הבינלאומי ע"ש מורשתו של יאנוש קורצ'אק עבור עשייתה למען ילדים ונוער ● שיחקה בצעירותה בתפקיד קטן בסרט "הלהקה"

צרו איתנו קשר *5988