הגיע הזמן להתחדשות עירונית מיטיבה

אין מחלוקת על כך שאחד היעדים הראשונים שהממשלה החדשה צריכה להציב לעצמה הוא משבר הדיור. ואכן, גורמי המקצוע בתחום כבר התחילו לחמם מנועים ובמסגרת זו שלפו את אחד הפתרונות הישנים-חדשים: התחדשות עירונית.

פתרון זה מתגלגל יפה על לשונם של פרנסי הציבור וראשי הערים , אך הוא מסובך מאוד ליישום. כולם מסכימים שהמרחב העירוני הישראלי נדרש לשיקום, הרוויה וציפוף. יש להסיר את השיכונים הישנים, הרעועים והמסוכנים ולהחליפם ברקמה עירונית איכותית, בטוחה ומודרנית.

אך כיצד בונים שכונה חדשה על גבי שכונה קיימת? כיצד מבטיחים שהבינוי החדש, הגבוה מאוד והצפוף לא פחות, יידע לספק איכות חיים לתושביו הוותיקים והחדשים? האם יהיה מספיק שטח ציבורי פתוח, גני שעשועים ומקומות להתאוורר? האם יש פתרונות הולמים למוסדות הציבור ולבעיות התחבורה במקומות צפופים אלו?

בתיזמון מושלם, הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בירושלים צריכה להחליט בשאלות אלו בימים הקרובים. הוועדה אמורה להחליט כיצד תיראה ההתחדשות העירונית בדרום מערב העיר, האזור המרכזי המיועד להתחדשות. החלטת הוועדה צפויה להיות דרמטית כיוון שהיא תשפיע לא רק על אופי ההתחדשות העירונית בירושלים אלא גם על ערים רבות נוספות המשוועות להתחדשות.

נסביר: עד כה מדיניות התכנון הקטינה בחשיבותן של השאלות הקשורות לאיכות החיים הציבוריים. הצורך להתניע את התהליך המורכב הזה הביא את המערכת להתמקד בהוספת דירות חדשות ובתמורות הכלכליות שמקבלים בעלי הדירות והיזמים. וכך בשנים האחרונות אושרו במוסדות התכנון אלפי יחידות דיור חדשות, רבות מהן כבר נמצאות בתהליכי בנייה מואצים. השכונות שלנו, קריית היובל וקריית מנחם, הפכו להיות השכונות המובילות בירושלים ובישראל כולה, בהיקפים עצומים של התחדשות עירונית.

אלא שלהצלחה יש גם מחיר. בישראל יודעים לקחת שטח ריק ולבנות עליו שכונה חדשה אבל אף אחד לא באמת יודע איך להוסיף אלפי דירות בלב אזור צפוף ורווי. אין "טקסט-בוק" או מדריך ברור לחידוש השלד הציבורי הנושא על גבו הליכתיות, מקומות מפגש ופנאי ומוסדות שיבטיחו את איכות החיים הנדרשת. לשם השוואה, לצורך פרויקט הולילנד (הידוע לשמצה), שכולל מגדל של כשלושים קומות ועוד מספר בניינים נמוכים יותר, נבנה בשעתו מחלף חדש ופארק ציבורי רחב ידיים. לבנייני הענק המתוכננים כיום לבנייה בלב רחובות צרים ועמוסים, יש בקושי מדרכות.

כעת נדרשת הוועדה בירושלים להחליט איך ממשיכים הלאה. מכיוון שמדובר באחד מהניסויים האורבניים מרחיקי הלכת בישראל, להחלטת הוועדה צפויות להיות השלכות על מדיניות התחדשות עירונית בשכונות אחרות בירושלים ובמדינה כולה.

יש הטוענים שצריך להמשיך במדיניות הקיימת של גמישות מירבית. אביגדור יצחקי, ראש מטה הדיור הלאומי לשעבר, אמר בשעתו שהוא לא מחכה לכבישים ולתשתיות כדי לבנות דירות ("שייקחו שקי שינה ויישנו על הרצפה"). התוצאה ידועה: שכונות מסוייטות, הסובלות מפקקי ענק ומהיעדר ריאות ירוקות.

לעומתם, אנו, הנציגים הנבחרים של השכונות מבקשים וודאות גבוהה יותר לגבי איכות החיים המצפה לנו. לטעמנו, הגיע הזמן לתכנית מתכללת אשר תקבע תנאי סף שיבטיחו תנועתיות, שטחים פתוחים ומוסדות חינוך ופנאי, כחלק מחייב בתהליך ההתחדשות העירונית.

הטוענים נגדנו מבטיחים: "תסמכו עלינו" ו"הדברים ייעשו תוך כדי תנועה". אלא שכמו שכולנו יודעים, תרבות ה"סמוך" ו"יהיה בסדר" לא עבדה בעבר, והיא גם לא תעבוד היום. ללא הנחיות ברורות הנוגעות לשלד הציבורי, ללא תכנית ברורה הנוגעת לכל מרכיבי איכות החיים, נמצא את עצמנו כלואים בקוביות של בנייני ענק, תקועים בפקקים וללא מקומות פתוחים להתאווררות.

סוף מעשה במחשבה תחילה. בנייה חפוזה, נעדרת מחשבה, המכוונת לפתרונות מהירים, שכרה יצא בהפסדה. הממשלה צריכה לדאוג להתחדשות עירונית אמיתית. לא רק להוסיף דירות אלא לשים על השולחן תכנית מקיפה להחייאת המרחב הציבורי והפרטי של ירושלים וערי ישראל.

ד"ר נתנאל פישר ורוני שרון הם יושבי הראש של המינהלים הקהילתיים בקרית מנחם ובקרית היובל בירושלים