לידיעת הקורא אלדד יניב: מחוסנים כנראה מדביקים פחות

ספקני חיסונים נעזרים במחקר של המרכז האמריקאי לבקרת מחלות כדי לטעון שמחוסנים מדביקים כמו לא מחוסנים • אלא שהמחקר לא בוחן כמה פרמטרים חיוניים, ומחקרים אחרים מעלים כי הירידה בעומס הנגיפי אצל המחוסנים מהירה הרבה יותר • המשרוקית של גלובס

אלדד יניב, טוויטר, 19.8.21 / צילום: איל יצהר
אלדד יניב, טוויטר, 19.8.21 / צילום: איל יצהר

העובדה שגם מי שהתחסן נגד קורונה יכול להידבק ולהדביק ידועה לכולם. אבל עד כמה אדם מחוסן הוא מדבק בהשוואה למי שלא התחסן? יש מי שמנסים לצייר סימטריה. "כולם מדביקים. מחוסנים ולא מחוסנים", צייץ אלדד יניב בשרשור בטוויטר נגד הגבלות על לא-מחוסנים. בהמשך השרשור הוא טען כי ילד לא מחוסן "לא מדביק יותר מילדים מחוסנים כי כולם מדביקים".

יניב הסתמך על מאמר דעה שפורסם באתר N12, עליו חתומים פרופ' רבקה כרמי, פרופ' אסא כשר, ד"ר יואב יחזקאלי וד"ר אביב שגב. במאמר נכתב ש"החיסון הוכח כאינו מונע הדבקה או הידבקות", וכראיה לכך הובאו מחקרים שהראו שהעומס הנגיפי אצל מחוסנים ולא מחוסנים הוא דומה.

האם הטענות הללו נכונות והחיסון לא מקטין כלל את מידת ההדבקה כשמדובר בווריאנט הדלתא? ד"ר נטע סופר-צור, אימונולוגית וחברת עמותת מדעת, מסבירה כי הטענות הללו נסמכות בדרך כלל על מסמך של המרכז האמריקאי לבקרת מחלות (CDC), שעסק בהתפשטות וריאנט הדלתא של הקורונה. במסמך נכתב כך: "רמות ה-RT-PCR Ct בקרב 127 נדגמים מחוסנים במלואם היו דומות לאלו שבקרב 84 חולים שהיו לא מחוסנים, לא מחוסנים במלואם או שסטטוס החיסון שלהם לא ידוע". כלומר, לפחות לכאורה, העובדה שהרמות האלו דומות פירושה שגם רמת ההדבקה דומה.

אבל בואו ננסה להבין במה מדובר. נתחיל בשאלה: מה זה בדיוק RT-PCR Ct? בלי להיכנס לכל ראשי התיבות וההליכים הטכניים, זוהי בדיקה שבה משכפלים את החומר הגנטי שבדגימה עד לרמה שמאפשרת למצוא את הרצף הגנטי של הנגיף. כל הכפלה (או "הגברה") כזו נקראת מחזור. ככל שנדרשים פחות מחזורים כדי לאתר את הרצף הגנטי הזה, פירוש הדבר הוא שיש יותר חומר גנטי של הנגיף במערות האף ובלוע שלכם.
לתהליך הזה יש משמעות גם בקביעה מתי בדיקה היא חיובית או שלילית: אם מספר המחזורים שאליו צריך להגיע כדי לאתר את החומר הגנטי עובר רף מסוים, כנראה שהחומר הזה נמצא אצלכם בכמויות קטנות למדי אם בכלל - ואפשר להכריז עליכם כלא-מאומתים. לכן, אם לחזור לתוצאות המחקר שעליו אנחנו מדברים אז שם המשמעות היא שמספר המחזורים שנדרשו כדי לאתר את החומר הגנטי בקרב מחוסנים היה זהה לזה שנדרש אצל לא-מחוסנים, ולכן הם כנראה גם מדביקים באופן זהה.

מה חסר במחקר האמריקאי

כאן מגיע שלב הסייגים. ראשית, המחקר נערך רק בקרב חולים סימפטומטיים. כלומר, כפי שמסבירה ד"ר סופר-צור המחקר לא מביא לידי ביטוי את העובדה שמראש הסיכוי של מחוסנים להימנות עם הקבוצה הזאת הוא קטן יותר, כי הרי אין מחלוקת על כך שמחוסנים חולים פחות. בנוסף, מה שמסייע למגפה הזו להתפשט בצורה יעילה יותר לעומת מחלות מסוכנות ממנה היא העובדה שאצל רבים אין פיתוח של תסמינים, לפחות בשלב הראשון, וכך הם מדביקים ללא ידיעתם. לכן חשוב מאוד לברר האם העומס הנגיפי אצל מחוסנים א-סימפטומטים זהה לזה של מקביליהם הלא-מחוסנים.

ושלישית, ואולי החשוב מכל, ד"ר סופר-צור מסבירה שבדיקת PCR בודקת את שאריות החומר הגנטי שהנגיף השאיר בגופנו. "זה לא מעיד כמה וירוסים פעילים יש בלוע", היא אומרת. כלומר, בדיקות ה-PCR מראות שהנגיף שהה בגופכם, אבל לא בהכרח שהוא עדיין פעיל. זה משאיר את השאלה כמה זמן הנגיף נשאר בחיים בגופם של המחוסנים. "אצל מחוסנים המחלה היא קצרה יותר", אומרת סופר-צור. "כלומר גם אם בזמן הסימפטומים העומס הנגיפי זהה בשתי הקבוצות, אצל המחוסנים העומס הזה יורד מהר יותר".

מחקר אין, אינדיקציה יש

עד כאן סקרנו את הבעייתיות שבשימוש במאמר של ה-CDC כדי לקבוע שמחוסנים מדביקים כמו לא-מחוסנים. אבל האם יש לנו כלים מדעיים לקבוע שההפך הוא הנכון? שמי שאינו מחוסן מדביק משמעותית יותר ממי שכן?

זה, למשל, מה שטענה ח"כ שרן השכל בריאיון לרדיו ירושלים: "אנחנו מבינים שאנשים לא מחוסנים מדביקים הרבה יותר. במשרד הבריאות אתמול סיפרו לנו ש-50% מאלו שהגיעו במגע עם חולה לא מחוסן - נדבקו, כאשר מגע עם אדם חולה בקורונה שהוא מחוסן... הוא הרבה פחות מדבק".

אלא שלמרבה הצער, הידע שמצוי בידינו כיום אינו כה נחרץ כפי שמציגה אותו השכל, ואין בשלב זה מחקרים סופיים שעברו ביקורות עמיתים. מצד שני, יש בהחלט אינדיקציות ראשוניות לכך שזה אכן המצב.

ד"ר סופר-צור הפנתה אותנו למחקר ראשוני שנערך על ידי כמה מוסדות רפואה בהולנד. המחקר בחן את המאפיינים הנגיפיים של הידבקויות בקרב עובדי בריאות מחוסנים. המחקר הראה שלמרות שערכי ה-ct בקרב החולים הסימפטומטיים היו דומים בין מחוסנים ללא מחוסנים, כמות הנגיפים בעלי יכולת הדבקה הייתה נמוכה יותר בקרב המחוסנים שחלו. עם זאת, החוקרים מזהירים ש"אין להתעלם" מיכולת הדבקה גם אצל מחוסנים, גם אם היא פחותה.

 
  

מחקר אחר מסינגפור שטרם עבר ביקורת עמיתים מצא באמצעות בדיקת PCR שהעומס הנגיפי בקרב מחוסנים ולא מחוסנים הוא אמנם דומה במשך שישה ימים, אבל אחריהם הירידה בעומס הנגיפי אצל המחוסנים מהירה הרבה יותר. המחקר התמקד בעיקר במניעת מחלה קשה, אבל משרד הבריאות הישראלי מצא במחקר אינדיקציה לכך שמחוסנים מדביקים למשך פחות זמן.

נתוני התשאול האפידימיולגי

למעשה, את אחת האמירות הנחרצות לטובת המחוסנים בהקשר הזה, אפשר למצוא בתשובת משרד הבריאות לבג"ץ. המשרד חקר עד כמה מדבקים המחוסנים באמצעות שימוש בנתוני התשאולים האפידמיולוגים. המסקנה שלו, כפי שבאה לידי ביטוי בתשובתו לבג"ץ במסגרת עתירה של מתי כספי ואחרים נגדו, הייתה ש"נראה שהחיסון מפחית משמעותית את היכולת של המחוסנים להדביק אחרים".

על פי נתוני משרד הבריאות, כשסופרים את המגעים מחוץ לבית (רוב ההדבקות הן בתוך הבית) 80% מהמחוסנים שנדבקו לא הדביקו אף אחד. זאת, לעומת 45% בקרב הלא מחוסנים. לצד זאת, במשרד לא מכחישים שישנה ירידה ביעילות החיסונים במניעת ההדבקה, אבל לא לרמה שמחוסנים מדביקים כמו לא מחוסנים.

ייקח עוד זמן כדי להבין בדיוק עד כמה מחוסנים מדביקים פחות מלא מחוסנים. המחקרים ראשוניים, ורובם לא עברו ביקורת עמיתים. עם זאת, האינדיקציות שבידינו מראות שגם אם יעילות החיסון במניעת הדבקה פוחתת עם הזמן, היא לא נעלמת כליל. ומהעבר השני, לטענה ההפוכה, כאילו יש הוכחה לכך שמחוסנים מדביקים בדיוק כמו לא מחוסנים - אין כרגע גיבוי מחקרי. זה לא אומר כמובן שמחוסנים לא צריכים לנקוט אמצעי זהירות כדי לא להידבק וחלילה להדביק, כמו שמירת מרחק ומסכות.

צרו איתנו קשר *5988