הפטנט החדש של המדינה להגדיל את הכנסותיה: רמיסת האזרח הפשוט

בשקט-בשקט, הרחק מעיני אמצעי התקשורת המרכזיים ומבלי לעורר את הביקורת הציבורית המתבקשת, הצליח משרד האוצר לכלול בתזכיר חוק ההסדרים שכבר אושר בממשלה ובקריאה ראשונה בכנסת, הצעה לתיקון פקודת מס הכנסה וחוק המע"מ, שלא ניתן לפרשה אלא כמהפכה של ממש בכל הנוגע לאיזון הקדוש בין זכויות הפרט לכוחה של המדינה.

כך, לפי התיקון המוצע, כל אזרח אשר מעוניין לערער בפני בית המשפט על שומת המס שקבע לו פקיד שומה, או מנהל מע"מ או מנהל מיסוי מקרקעין וכו', יידרש לשלם למדינה 30% מהמס השנוי במחלוקת עם הגשת הערעור. זאת, לפי תזכיר הצעת החוק, במקרים בהם מחזור הנישום - כלומר ההכנסות, לא הרווח - עומד על לפחות 20 מיליון שקל לאחת משנות המס בעניינה ניתנה ההחלטה, או במקרים בהם סכום המס השנוי במחלוקת עומד על לפחות 20 מיליון שקל. יודגש כי חישוב ה-20 מיליון מתייחס לכל השנים שלגביהן מתייחסת ההחלטה בהשגה.

תכלית המהלך לפי מנסחי התזכיר היא "להביא לצמצום משמעותי בהליכי סרק בהם העברת סכומי המסים לקופת המדינה מעוכבת ולהגדלת שיעור המסים הנגבים בפועל". לפי הערכות המדינה המובאת בתזכיר, ההסדר המוצע צפוי להוביל לתוספת הכנסות מדינה בהיקף מוערך של כ-570 מיליון שקל בשנת 2022.

באמצעות המהלך הזה מתעתדת הממשלה לשנות את המצב הנהוג כיום, במסגרתו לאחר קבלת החלטה של פקיד השומה בהשגה של החייב במס, רשאי האחרון לערער בפני בית המשפט המחוזי. בהתאם לחוקי המס, הגשת ערעור לבית המשפט דוחה את החובה לשלם את סכום המס שבמחלוקת עד מתן החלטה על-ידי בית המשפט בערעור, בהליך שעשוי אף להימשך שנים רבות. לצד זאת, כבר כיום קובע החוק כי רשות המסים יכולה "במקרים מיוחדים" של "חשש" לדרוש ערובה על מלוא המס. ואכן, נעשה שימוש בסעיפים אלה לא אחת.

אכן, 570 מיליון השקלים שמעריך האוצר שיתקבלו בקופת המדינה הם סכום לא מבוטל עבור קופת המדינה המדלדלת, והאינטרס של פקידי האוצר להגדיל את זרם ההכנסות הוא מובן וחשוב. אלא שעם כל הכבוד לאינטרס של המדינה לשפר את גביית המס ולחסוך בהליכים, שאגב מתארכים פעמים רבות בגלל גרירת רגליים שלה עצמה, אני מסרב לקבל את "המשוואה החדשה" שמבקשת המדינה ליצור כאן - לפיה הגדלת הכנסות המדינה ממסים מצדיקה רמיסה ברגל גסה של אזרחים. להשקפתי, מספיק שעסק או אדם אחד ומשפחתו יקרסו כלכלית בשל המהלך המתוכנן כדי לאיין כל תועלת מהמהלך הזה.

עבור רבים, משמעות השינוי עלולה להיות קריסה כלכלית מיידית 

חשוב להבין כי ההתמקדות של מנסחי הצעת החוק במחזור המכירות ולא ברווח יכולה להביא לעיוותים קשים. לא אחת יוצא שלמרות שעסק מסוים מגלגל סכומים של עשרות מיליוני שקלים בשנה, הרווח שנותר לו ביד, אם נותר, אחרי ניכוי ההוצאות וההשקעות שהוא נדרש לבצע, מסתכם במיליוני שקלים בודדים. הדבר נכון בכלל, ובפרט בעסקים המעניקים שירותי נש"מ (נותני שירותי מטבע, צ'יינג'ים) או בענף הבנייה, כאשר הרווח שנותר בסופו של יום קטן במאות אחוזים ממחזור המכירות.

לאחרונה יצא לי לייצג לקוח שהשומה שנגזרה עליו האמירה לכדי 40 מיליון שקל, אך לאחר הליך משפטי בעניינו נקבעה על 1.5 מיליון שקל בלבד. לפי התיקון המוצע, לקוח כזה היה נדרש לשלם עוד בטרם הערעור 12 מיליון שקל לרשויות המס, סכום הגבוה פי שמונה מזה שנקבע כי ישלם למדינה בתום ההליך בעניינו. במקרה שלו, כמו גם במקרים רבים אחרים, המשמעות היא קריסה כלכלית מיידית ואיון האפשרות המעשית לנהל הליך ערעורי על שומת המס שנפסקה לו. דהיינו מאיין אפשרות ביקורת והחלטה של בית המשפט.

עד עכשיו סברתי לתומי כי שיטתנו המשפטית קובעת כלל לפיו במשפט זכות הפרט אינה פחותה מזכות המדינה. התיקון המוצע, ככל שיעבור ככתבו וכלשונו, מרסק תפיסה זו. מדובר בשינוי דרסטי שמבקשת המדינה לבצע, ולהשקפתי די בכך שאדם אחד ייפגע ממנו מכיוון שלא יוכל להגיש ערעור, על-מנת להימנע מכניסת התיקון לתוקף.

הכותב הוא מתמחה בדיני מסים ושותף במשרד גולדמן ושות'