משקיעה בתוכן יותר מכל דבר אחר: מה חשבנו על קונסולת המשחקים Nintendo Switch OLED?

היתרון הגדול של נינטנדו על מתחרותיה בתחום הוא הוא עולם התוכן הייחודי, אבל האם הגרפיקה המשופרת של הגרסה החדשה של הסוויץ' מצדיקה שדרוג? • המחיר נמוך משל המתחרות וטוב שכך. לא בטוח שלנינטנדו יש מספיק לתת בתחרות מול סוני ומיקרוסופט הענקיות • ביקורת משחק

קונסולת המשחקים Nintendo Switch OLED / צילום: Nintendo ישראל
קונסולת המשחקים Nintendo Switch OLED / צילום: Nintendo ישראל

זה התחיל מהכרזה בחודש יולי, כשנינטנדו הכריזה על הקונסולה החדשה שלה, Nintendo Switch גרסת OLED. מדובר בקונסולה המוכרת, אך עם מפרט חזק יותר שמציג יכולות משופרות לדור הראשון. לכך מתווספת המטרייה הענקית שגורמת לנינטדו להיות חביבה במיוחד בתחום: התוכן.

עוד לפני שאכנס למפרט עצמו, אני חייב לפתוח בבשורה הענקית של הקונסולה הזו, ובעיקר על הבשורה של נינטנדו - עולם התוכן הייחודי והמדהים. ראינו לאחרונה את הרכישות של מיקרוסופט את אקטיביז'ן בליזארד (עסקת ענק תמורת כ-70 מיליארד דולר), של סוני את באנג'י ועוד, והרבה מהרכישות נובעות מהרצון של החברות להשיג אולפני משחקים שאחראיים על המשחקים המוכרים במיוחד: קול אוף דיוטי, וורקרפט, דסטיני, היילו ועוד.

מהר מאוד גיליתי משחקים על גבי משחקים. ממריו, דרך פוקימון ועד זלדה, לנינטנדו יש עולמות תוכן ולא רק משחקים נקודתיים. רק במריו יש מיני-משחקים רבים מסוגים שונים, בפוקימון שיחקתי בחודשים האלו גם ב-Pokémon Brilliant Diamond וגמעתי אותו במהירות רבה, ובימים אלה אני מתעכב על המשחק החדש Pokémon Legends: Arceus - עולם פתוח של פוקימון.

זה הרבה יותר מאשר אם סתם משחק נקודתי הוא טוב או לא, כשמשחקים מרגישים את המעבר בעולמות התוכן של נינטדו. במשחקי מריו השונים עברתי גם את Mario Kart (משחק המרוצים המוכר של מריו), וגם את Super Mario Odyssey (מסעות מריו והכובע קאפי, שעוברים מסע יחד כדי להציל את הנסיכה פיץ'). כשברקע יש את ההיכרות שלי עם Super Smash Bros, שכולל את מריו לצד הרבה דמויות אחרות, אפשר לראות שנינטנדו מוצאים את הדרכים לחדש עם תוכן מעולה, מהנה ומגוון בצורות שונות.

התוכן מטורף. הגרפיקה? בסדר, אולי קצת יותר

אפשר להגיד את זה בצורה ברורה, נינטנדו משקיעה בתוכן הרבה יותר מכל דבר אחר. אתם לא תחוו את הגרפיקה הכי מטורפת כשתשחקו את המשחקים השונים, אלא זה יהיה בסדר ואולי קצת יותר. הקונסולה החדשה מתפארת במסך OLED בגודל 7 אינץ' (לצורך ההשוואה, ה-Switch הרגיל בעל מסך LCD בגודל 6.2 אינץ'), ברזולוציה 1280X720. ביחס לקונסולה הרגילה, אין ספק שהגרפיקה נראית הרבה יותר טוב על הקונסולה מאשר הקונסולה הרגילה. בעת החיבור הקונסולה לטלוויזיה, העיצוב היה סביר כמו שהיה על הקונסולה ולא ציפיתי לבשורה משמעותית בנושא.

קונסולת המשחקים Nintendo Switch OLED / צילום: Nintendo ישראל
 קונסולת המשחקים Nintendo Switch OLED / צילום: Nintendo ישראל

למי שלא מכיר, מדובר בקונסולה שאפשר להפעילה בשלושה מצבים שונים: הראשון, כקונסולה ניידת. הג'וי-קונים (בקרי Joy-Con, משמע השלטים הקטנים של הקונסולה) מחוברים לקונסולה, ומשחקים כמו הגיימבוי הישן והמוכר.

השני - להעמיד את הקונסולה בעזרת מעמד (סוג של רגלית שכזו) שמחובר לגב הקונסולה, לנתק את הג'וי-קונים ולשחק כשהבקרים בידיים שלנו. המעמד מספיק רחב שמאפשר טווח רחב יותר של התאמת הזווית לפי מה שנוח לכם. במצב הזה אתם יכולים לשחק בעצמכם כשהבקרים בידיים שלכם או לתת בקר אחד לאדם נוסף ולשחק יחד איתו (במשחקים תומכים).

הג'וי-קונים (בקרים) של הקונסולה / צילום: Nintendo ישראל
 הג'וי-קונים (בקרים) של הקונסולה / צילום: Nintendo ישראל

המצב השלישי, מצב טלוויזיה, לחבר את הקונסולה לעמדת העגינה שמחוברת לטלוויזיה, והמשחק יוקרן על המסך הגדול. לעמדת העגינה החדשה של ה-Switch, יש חיבור רשת פיזי, LAN, כך שאפשר להתחבר לרשת במצב טלוויזיה בצורה נוחה.

בגלל שהקונסולה שוקלת 420 גרם (כ-20 גרם יותר מהקונסולה הקיימת) היא לא כבדה מדי בידיים. הניידות של הקונסולה היא בשורה ביחס למתחרות, אקסבוקס ופלייסטיישן, שמחייבות חיבור לטלוויזיה כדי לשחק. אם כי אני חייב להודות: אני מאלו שחוטפים בחילות ממשחק בנסיעות, וזה היה קשה הרבה יותר מאשר לשחק בסמארטפון.

נפח האחסון הפנימי של הקונסולה עומד על 64GB, שיפור מה-32GB שהיו בדור הקודם שמאפשר לשמור יותר משחקים. עם זאת, בעיניי זה לא מספיק. על הקונסולה שבחנתי היו שישה משחקים שונים: שני משחקי מריו, שני משחקי פוקימון, זלדה ו-Metroid Dread, ונשארו לי 30GB זמינים אחרי שימוש של 4 חודשים. ניתן להרחיב את הזיכרון בעזרת כרטיס MicroSD.

בגלל שמדובר בקונסולה ניידת, יש כמובן חיי סוללה עצמאיים. הסוללה מחזיקה עד מקסימום של 9 שעות משחק, תלוי במשחקים. ככל שהמשחק כבד יותר, שעות המשחק יתקצרו בהתאם.

הטעינה היא באמצעות חיבור USB-C. הקונסולה נטענת כשהיא במעמד העגינה אבל תוכלו להטעין גם בעזרת כבל אם אתם מחוץ לבית. מבחינת זמן הטענה, לקח כשלוש שעות כדי להטעין סוללה מלאה, בדיוק כפי שהחברה מתחייבת.

צילום: Nintendo ישראל
 צילום: Nintendo ישראל

המחיר של הקונסולה המדוברת היא 1,799 שקל, נמוך יותר משל הקונסולות המתחרות (פלייסטיישן 5 עם כונן דיסקים יעלה 2,500 שקל ובלי כונן 2,000 שקל, Xbox Series X עולה 2,200 שקל) וטוב שכך. אם נינטנדו הייתה משווה את המחיר, היא הייתה נכנסת לתחרות מול ענקיות שלא בטוח שיש לה מספיק מה לתת בה.

השאלה שנשאלת היא אם יש לכם את הקונסולה הרגילה - האם אתם צריכים לחדש? הייתי ממליץ רק למי שמשחק המון וחי את התוכן הזה להתקדם לגרסת ה-OLED המשופרת. אם קניתם את הקונסולה עבור הילדים, אין שום סיבה להתקדם הלאה, אין כרגע משחקים חדשים שאינם תומכים בדור הקיים.

***גילוי מלא: הקונסולה הגיעה לסקירה מחברת תור תור גיימינג, היבואנית הרשמית של Nintendo בישראל