חוק הפנסיות של גנץ: הפשרה החדשה יכולה לשים סוף לעיוות היסטורי

משבר הוא הזדמנות, וגם פשרה עשויה להיות כזו. השבוע הושגה פשרה שאפשרה לקואליציה להעביר את החוק להלבנת הגדלות הרמטכ"ל לפנסיות התקציביות של אנשי הקבע בקריאה ראשונה בכנסת. החוק הועבר כעת לוועדה מיוחדת (שטרם מונתה) שחבריה יבואו מוועדת החוץ והביטחון וועדת העבודה והרווחה. הפשרה מבטיחה חופש הצבעה לחברי הוועדה ואם למישהו יש ספק, נכתב בסיכום כי "שר הביטחון בני גנץ מכיר בכך שיתקיימו שינויים מהותיים בנוסח ההצעה במהלך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית". אפילו מינוי חשב מלווה מטעם האוצר שיפקח על השכר והגמלאות בצה"ל מוזכר במסמך כנושא ש"יעלה בדיוני הוועדה".

סגן השר אביר קארה, כבר מדבר על הורדת העלות התקציבית של התוספת מ-1.3 מיליארד שקל בשנה ל-300 מיליון בלבד. אפשר להתייחס להצהרות כאלה בספקנות, אבל לכל הפחות נוצרה כאן הזדמנות לשאול את ראשי הצבא שאלות נוקבות ולדרוש מהם לחשוף טפחים בהסדרי הפנסיה שבצבא ניסו עד היום להצניע.

אז לאחר שכתבנו פעמים רבות בעבר על הסדר הגדלות הרמטכ"ל ועל השאלות הנוקבות שהוא מעורר, הרשינו לעצמנו להציע לחברי הכנסת מה לשאול את ראשי הצבא בדיונים.

להגדיר את גבולות הגזרה לצה"ל בלבד

הנושא הבוער ביותר הוא חסימת האפשרות להרחיב את ההסדר לקבוצות נוספות של אנשי קבע ומשרתים בזרועות הביטחון. הרחבה כזו תנציח את התוספת (שנכון להיום היא זמנית) ותעלה לקופת המדינה מיליארדים רבים מעבר לסכומים שמופיעים באומדנים שמפרסם הצבא. על-פי הנתונים של צה"ל, הסדר הפנסיה החדש אמור לעלות פחות לתקציב המדינה מההסדר הקיים. במספרים מדובר על תוספת ממוצעת של 7.5% לפנסיה (זו התוספת שמכונה הגדלת הרמטכ"ל) לעומת כ-9% כיום. רק מה שכחו בצה"ל לספר לנו? ש-99% מהזכאים לפנסיה תקציבית מוחרגים מההסדר החדש.

קודם כל הצבא החריג את כל מי שכבר מקבל את הפנסיה התקציבית (מדובר בכ-40 אלף גמלאים ועוד כ-6,000 אלמנות של גמלאים). אח"כ הצבא החריג את כל מי שעדיין משרת בצבא אבל כבר עבר את גיל 40. אז מי נשאר? המשרתים בצה"ל שגילם נמוך מ-40. אלא שכמעט כל המשרתים האלה החלו את שירות הקבע המובהק שלהם אחרי שנת 2004 - מה שאומר שהם ממילא כבר לא זכאים לפנסיה תקציבית אלא לפנסיה צוברת.

המסקנה המתבקשת היא שצה"ל לא יזם את כל ההסדר החדש הזה עבור קבוצה ריקה, אלא שמדובר במהלך דו-שלבי מתוכנן: בשלב ראשון יחוקקו את ההסדר הנוכחי לזכאים לפנסיה תקציבית ובשלב השני יעשו לו "גזור הדבק" למען הדורות הבאים שמבוטחים בפנסיה צוברת אבל מקבלים גם פנסיית גישור (מיום הפרישה ועד תחילת קבלת הפנסיה) - שהיא פנסיה תקציבית הלכה למעשה.

הרחבה אפשרית נוספת של תוספת הרמטכ"ל היא לקבוצות נוספות של משרתים בכוחות הביטחון - שוטרים, סוהרים ואנשי שירותי הביטחון החשאיים. אם זה נשמע לכם מופרך כדאי שתדעו שיש לזה תקדים. ב-2006 צה"ל הסכים לשלם לאנשי הקבע תוספת מיוחדת בגין אי ביטחון תעסוקתי. ב-2018 אחרי מאבק משפטי וציבורי סוער שכלל התפרצות בכח לבניין משרד ראש הממשלה - אישרה הממשלה את הרחבת התוספת למשטרה, השב"ס, וגמלאי השב"כ והמוסד בסכום כולל של 22 מיליארד שקל על פני 16 שנה. תסמכו על גמלאי המשטרה שהם עוקבים מקרוב אחר המהלך לחקיקת הגדלת הרמטכ"ל ומחכים בסבלנות שיצליח.

עד כמה גמלאי צה"ל צריכים את התוספת?

ויש גם שאלות שפחות נשאלו בימים האחרונים. כך למשל השאלה עד כמה גמלאי צה"ל באמת זקוקים לתוספת לפנסיה מיום הפרישה למשך יותר מ-40 שנה. אולי תתפלאו לשמוע, אבל בצה"ל לא יודעים לומר כמה מבין הגמלאים שלהם באמת תלויים בפנסיה למחייתם. אם לשפוט לפי מצב שוק העבודה ושיעורי האבטלה הנמוכים, אפשר להניח שהרוב המכריע של גמלאי צה"ל, שהשתחררו בגיל 40 וקצת, מסתדרים לגמרי לא רע, בין אם בזכות קשרים או כישורים שרכשו במהלך השירות, או בזכות שילוב של השניים.

אפשר להבין את חוסר הרצון של הצבא לעסוק בשאלה הזו. הסדר הקופה הציבורית שהיה נהוג בעבר חייב גמלאים שחזרו לעבוד בשירות הציבורי לוותר על חלק מקצבתם. באוצר מעריכים שהקופה הציבורית הייתה יכולה לחסוך 400 מיליון שקל בשנה, אך ההסדר הזה בוטל אחרי שקצינים במילואים התלוננו שמדובר בסוג של קנס שמרתיע אותם מלקחת תפקידים בכירים במגזר הציבורי. הדיון כעת בהצעת החוק הוא הזדמנות נדירה להעלות מחדש הסדר של קיזוז פנסיות מגמלאים שיש להם מקורות פרנסה אחרים, ושאינם זקוקים כלכלית לחבילת פרישה של 8 מיליון שקל.

אפשר להתמקח על הטבה יותר משתלמת למדינה

ויכוח שלם נוסף צריך להתנהל על תנאי ההסדר עצמו. העלות התקציבית העצומה של הגדלת הרמטכ"ל מחייבת את חברי הכנסת לכל הפחות לנסות ולהתמקח. מדוע למשל, לא להגדיל את הפרשת איש הקבע לפנסיה, כפי שנעשה כבר בשנים האחרונות לכלל עובדי המגזר הציבורי (שמפרישים היום 2% משכרם). למה לא להציע לפורשים אפשרות להמיר חלק מהפנסיה למענק שיאפשר להם, למשל, לרכוש דירה? ומה באשר להעלאת גיל הפרישה, לפחות לקצינים שאינם משרתים בתפקידים קרביים? הרי רק לאחרונה חגגו באוצר את העלאת גיל הפרישה לנשים ל-65. אם נשים בנות 62 המועסקות בעבודות כפיים יכולות למשוך עוד שלוש שנים עד לפנסיה, מדוע לא יוכלו מיטב קציני הצבא להתאפק עוד שנה-שנתיים עד לתחילת קבלת הגמלה?