ציפו לכבוש את ההייטק הישראלי, ואז נעלמו: כיצד התרוקן ענף הטכנולוגיה הישראלי מהון סיני

אחד ממשקיעי ההון סיכון הבכירים בישראל ביקש לפני כמה שנים להקים חברה בניו יורק. "האמריקאים הבהירו לו באופן חד משמעי: עד שלא תוציא את המשקיעים הסינים מהקרן שלך, לא נאפשר לך להקים את החברה", אומר מקור שמכיר את האירוע. "בסיכומו של דבר, המשקיע נסע לסין, פגש את המשקיעים בשדה התעופה, והבהיר להם שאין לו ברירה". הסיפור הזה הוא רק אחד מבין רבים, שמתאר כיצד באופן הדרגתי מאז 2017 ועד שנות הקורונה האחרונות, הלך ונעלם הקשר החמים שפיתח ענף ההייטק הישראלי עם סין - עד שהתאדה כליל. נכון להיום, קרנות ההון סיכון הישראליות שהחזיקו בעבר בקשרים הדוקים עם חברות ציבוריות ופרטיות סיניות - בהן פיטנגו, ויולה ו-JVP - כבר אינן פעילות במזרח.

רק לפני עשור שטף את ישראל גל סיני שהביא עמו ביקורי אינספור משלחות, ובהם אלפי תיירי עסקים בחליפות שנעו בין אתרי תיירות פופולריים, כמו ים המלח, מצדה והעיר העתיקה בירושלים, לבין משרדי ההייטק הממוזגים בתל אביב ומעבדות הביוטק של רחובות ונס ציונה. "היו תקופות שאירחנו כאן משלחת סינית בקצב של פעם בשבוע", מספר בכיר בענף שביקש להישאר בעילום שם. "קראנו לתופעה הזו ‘אקו-תוריזם', לא בגלל שהיא הייתה ידידותית לסביבה, אלא כמילה נרדפת ל'תיירות כלכלית'". עבור רבים מהם, נחשב הביקור העסקי בישראל לחופשה אקזוטית, והם עוד קיבלו על נסיעות אלה הטבות מס. "תוך כדי הביקורים באתרי התיירות, הם היו עושים פגישות וישיבות. יצאו מזה לא מעט עסקאות", אומר הבכיר.

ההתלהבות הייתה הדדית: התקווה לכבוש שוק צומח של מיליארד וחצי איש בצד השני של העולם, וההבטחה להזרמה של מאות מיליוני דולרים או אפילו מיליארדים מדי שנה - סימאו את עיני המשקיעים הישראלים, שקיבלו את המשקיעים מהמזרח בזרועות פתוחות.

"הישראלים הביטו על סין כעל מכרה זהב"

"המשקיעים הישראלים הסתכלו על סין כעל מכרה של זהב. פוטנציאל השקעות ענק שלא נוצל עד כה", אומר לגלובס זאב הולצמן, מייסד קרן ההון סיכון "גיזה", שגם פעלה בסין במשך תקופה. "היקף ההשקעה השנתי של קרנות בהייטק הישראלי באותן שנים היה קטן בהרבה מאשר היום, לא יותר מארבעה או חמישה מיליארד דולר. הבטחה סינית להשקיע, למשל, 400 או 500 מיליון דולר הייתה יכולה לעשות הבדל ענק. הייתה תחושה שתוך שנתיים הסינים משתלטים על ההייטק הישראלי".

להערכת הולצמן, שיעור ההון הסיני מכלל ההון שהושקע בהייטק הישראלי הגיע בשנות השיא לכ-6%. חלק הארי של המשקיעים, כל אותו הזמן, נותר אמריקאי ואירופי.

  

אחת הקרנות הישראליות הפעלתניות ביותר בסין היא פיטנגו, שניהלה משאים ומתנים במטרה לחבור לקרנות כמו שנזן קפיטל, קישינג קפיטל והקרן הממשלתית הגדולה ביותר בסין, קרן העושר הסינית (CIC), שעד אז הייתה רגילה בעיקר להשקיע בחברות ציבוריות. ככל שנודע, רק קרן "פיטנגו 5" כוללת משקיעים מוגבלים מסין. על פי מאגר קרנות ההון סיכון PitchBook, קרן העושר וקרן יונגג'ין התחייבו להשקיע בפיטנגו, אבל לא ניתן לדעת האם ההשקעה התקיימה בסופו של דבר.

גם הראל בית און מקרן ויולה ניהל מגעים עם קרן CIC להקמת קרן להשקעה בחברות צמיחה, אך התוכנית לא יצאה לפועל. בסופו של דבר, קרן "ויולה צמיחה 2" גייסה ב־2015 הון מכמה משקיעים סינים שזהותם אינם ידועה, בשיעור של כ-5% מכלל הקרן. בויולה סירבו לשפוך אור על זהותם, כחלק ממדיניותה שלא לחשוף משקיעים מוגבלים.

קרן JVP של אראל מרגלית גם היא רקדה טנגו ישראלי-סיני צמוד ביותר, כשעליבאבא הפכה לאחת המשקיעות בכמה מהקרנות שלה - והפכה אותה לנציגת ההשקעות שלה בישראל. הקשר החם בין מרגלית לבין סינים הביא אותו לארח בישראל אחמ"ים כמו שר המדע והטכנולוגיה הסיני וואנג ז'ה־גאנג ומנכ"ל עליבאבא ג'ק מא. אפילו סינגולריטים של בעלי בית"ר ירושלים משה חוגג, שעל פי PitchBook כבר אינה מבצעת השקעות חדשות מאז 2019, גייסה את טנסנט, יצרנית הסופר־אפליקציה וויצ'ט, ואת רנרן, הידועה גם כפייסבוק הסינית, כמשקיעות סיניות בולטות.

קרנות סיניות פעלו בישראל גם באופן עצמאי, ללא מתווכים. הבולטת שבהם היא הורייזונס של המיליארדר מהונג קונג, לי קה שינג, שביצעה כאן יותר מ־30 השקעות, בהן ווייז שנמכרה לגוגל ואונאבו שנמכרה לפייסבוק. אף שהקרן עדיין פעילה מאוד בהשקעות ברחבי העולם, היא אינה משקיעה בישראל כבר כמה שנים - מאז עזב אותה נציגה הישראלי גלעד נוביק. ככל שנודע, הקרן עברה מהונג קונג לסינגפור וכיום היא מזוהה יותר עם סולינה צ'או, שותפתו של קה שינג.

ההשקעות החדשות ירדו לאפס לפני חמש שנים

שיעור ההשקעות החדשות הסיניות בקרנות ההון סיכון הישראליות ירד לאפס כבר לפני חמש שנים, כך חושף מחקר של של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). קרנות אלה הן ממנועי ההשקעה המרכזיים בחברות הסטארט־אפ וחדי הקרן הישראליים. הקרנות גם מרכזות את מרבית ההשקעות של הגופים המוסדיים, חברות הביטוח והגופים הפנסיוניים, בענף ההייטק.

עורך המחקר, ד"ר דורון אלה, מציין כי לנתק בין קרנות ההון סיכון בישראל לבין המשקיעים הסיניים כמה סיבות: לאחר מספר שנות פתיחות לעולם וגישה אוהדת כלפי השקעות מחוץ לסין, החלה ב-2017 המדינה הקומוניסטית לחסום הוצאה של מטבע חוץ אל מחוץ למדינה. במטרה לקבל את אישור מפלגת השלטון להשקעות בינלאומיות, יש צורך להגיש בקשה מיוחדת שבמסגרתה יוכח כיצד היא עולה בקנה אחד עם תוכנית החומש הסינית, או עם יוזמת דרך המשי החדשה.

הסיבה השנייה היא פרוץ מגפת הקורונה, שלא רק סגרה את סין בפני העולם - אלא הביאה לסנטימנט שלילי גלובלי ולחוסר אמון כלפי הטיפול הממשלתי הסיני בעת פרוץ המגפה בווהאן בסוף שנת 2019.

הסיבה השלישית היא מדיניות החוץ האמריקאית שהחלה בתקופת הנשיא לשעבר דונלד טראמפ, וקראה להדק את הפיקוח על השקעות סיניות דרך ועדת הפיקוח על השקעות זרות, שמכונה "סיפיוס" (CFIUS), ופעילה מאוד גם כיום. לוועדה ניתנו בתקופת טראמפ סמכויות רבות יותר שלא לאשר השקעות זרות חשודות בתחומי טכנולוגיה קריטיים כמו, למשל, סייבר, ראייה ממוחשבת או מדע נתונים. אולם, גם חברות תמימות למראה, דוגמת אפליקציית ההיכרויות גריינדר, עוררו את חששה של הוועדה. חבריה חששו שמא הממשל הסיני ינצל את מאגר הנתונים הרגיש, על מנת לסחוט בכירים מקהילת הלהט"ב בממשל האמריקאי.

"למרות שאין אקדח מעשן בנושא, האמריקאים חוששים מזליגת טכנולוגיה אל סין, שם היא משמשת לפיתוח הכלכלה, אבל עלולה לזלוג בקלות גם לתעשייה הביטחונית", אומר ד"ר אלה.

 ד''ר דורון אלה, חוקר בתכנית סין של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) / צילום: חן גלילי

הדבר נכון לא רק לקרנות ממשלתיות הפועלות בשם המפלגה, אלא גם לחברות הפרטיות הגדולות, המפוקחות גם הן על ידי חברי מפלגה שיושבים, לרוב, במועצות המנהלים שלהן. הדרך שבה נהגה ממשלת סין בחברות כמו עליבאבא ואפליקציית המוניות "דידי", נקיטת סנקציות כלפי אישים מתוכם או פגיעה בעסקיהם, הראתה כי גם תאגידי ענק אינם חפים מפיקוח שלטוני.

הלחץ האמריקאי על ישראל לצמצם את מעורבותם של משקיעים סינים בישראל הגיע לשיאו ב-2019, כשביקור של מזכיר המדינה מייק פומפאו בישראל באותה השנה היה הביטוי הפומבי לכך. מיד לאחר מכן הוקמה בישראל ועדת הפיקוח על השקעות זרות תחת פיקוח הכלכלנית הראשית במשרד האוצר, ובהשתתפות נציגים של משרד הביטחון, משרד המשפטים, משרד החוץ והמל"ל. "באופן רשמי עוסקת הוועדה בתשתיות לאומיות, כמו נמלים, רכבות, טלפוניה וחשמל. אבל בגלל אופי הפעילות החסוי שלה, לא ניתן לדעת אילו החלטות מתקבלות שם", מסביר ד"ר אלה. "ככל שידוע, אין לה סמכויות לבחון עסקאות בתחום ההייטק, אבל באופן כללי ניתן לומר שעצם קיומה מהווה אפקט מצנן על משקיעים סיניים, שאולי לא מודעים לכלל הסמכויות שלה. הם מעדיפים להיזהר ולהימנע מראש מהשקעות בישראל".

כיצד, אם כך, נראה הלחץ האמריקאי על קרנות וחברות ישראליות להיפטר ממשקיעים מסין? זה מתחיל בכך שוועדת סיפיוס מתכנסת פעמים ספורות בלבד בשנה. מעט מדי ביחס לביקוש העצום, וצוואר הבקבוק מביא יזמים רבים לוותר מלכתחילה על הגשת בקשה לשילוב משקיעים מסין. הלחץ חלחל אל המשקיעים בקרנות, אל קרנות ההשקעה האמריקאית, ואל הדירקטורים של החברות הישראליות בארה"ב. אלה לא נוטלים סיכון, ומבקשים מראש שלא לכלול משקיעים סינים - עוד בטרם התחייבותם להשקיע בעצמם.

במקרה של משקיעים קיימים, ניתן להיעזר בסעיף הקובע כי עצם קיומם של משקיעים סיניים מהווה הפרה של הרגולציה. לא מדובר בגירוש המשקיע ובחילוט המניות, אלא במתן פיצוי על השווי ההוגן של השקעתו על פני הזמן. כמה משקיעים סינים למעשה "סייעו" לסילוקם מקרנות ישראליות או אמריקאיות מלכתחילה, על ידי כך שלא העבירו את הכסף שהבטיחו לאחר הטלת המגבלות על יצוא מט"ח מהמדינה. או אז הפעילו הקרנות את סעיף ה"דיפולט", המאפשר להשתלט על המניות שננטשו על ידי משקיעים זרים. אבל האמת היא שהמשקיעים הסיניים פשוט נשכחו: גיוסים חדשים לא הגיעו אליהם והם יצאו מהתמונה באמצעות דילול מתמשך, או פשוט על ידי התעלמות הדדית. הם לא נעלמו לגמרי מהתמונה: בכמה מקומות הם הוצאו לשותפויות נפרדות, במקרים שבהם הרגולטור אישר את מעורבותם.

מקרן מיודדת עם המזרח, לאחת שפונה לארה"ב

קרן אימרג' (Emerge), שבין השקעותיה חברת הרחפנים פרספטו, חברת הסייבר אקסוניוס וחברת הבינה המלאכותית הרפואית איידוק, הוקמה בשנת 2015 על ידי דובי אולך, בכיר לשעבר ברשות החדשנות. הונה הראשוני גויס, בין השאר, משלושה משקיעים פרטיים סינים כמו אדי וו, נשיא עליבאבא וחטיבת הפיננסים שלה, "אנט"; ושיאופינג שו, מייסד קרן דזן פאנד. לקראת גיוס הקרן השנייה, הצטרף אליו ב־2018 מנהלו לשעבר והמדען הראשי אבי חסון, שמאז עזב את הקרן ומשמש כיום כיו"ר עמותת סטארט־אפ ניישן סנטרל.

ככל שהלך וגבר העימות בין האמריקאים לבין הסינים, וככל שבבייג'ין התכנסו בתוך עצמם, עברה הקרן טרנספורמציה מקרן המיודדת עם משקיעים מהמזרח, לקרן שכל משקיעיה ממוקמים בין תל אביב לסן פרנסיסקו. כשגייס את הקרן השנייה, בקרן הבהירו למשקיעים הסיניים שלו כי לא יוכל לצרפם לסל המשקיעים החדשים.

משקיעים סינים אמנם נגרעו מקרנות ההון סיכון הישראליות והזרות, אך דרכם להשקעה ישירה בחברות ישראליות, שבחרו מראש לפעול במזרח - הייתה סלולה. עם זאת, על פי מחקר שעתיד להתפרסם במכון למחקרי ביטחון לאומי, משקיעים מסין השקיעו בשנה שעברה ב־32 חברות ישראליות, ירידה בהשוואה ל־45 השקעות שנעשו ב־2020.

הסינים עדיין סוגרים עסקאות בתחום הביוטק

בחודשים ינואר עד יוני השנה, נסגרו רק 12 השקעות עד כה. חלק הארי של העסקאות בשנתיים האחרונות, 18 מהם, הם בתחומי מדעי החיים, כמו ביוטק, מוצרים רפואיים או תרופות. אלה נחשבים "נייטרלים" יותר ולא מזיקים, בגלל הריחוק שלהם מטכנולוגיות צבאיות. "המספרים יכולים לעלות בחזרה, אבל זה לא תלוי ברצונם הטוב של האמריקאים, אלא גם ברצונו של נשיא סין, שהוא זה שגם פתח את סין להשקעות זרות באמצע העשור הקודם, אבל גם סגר אותה לקראת סופו", אומר עורך דין בכיר בתעשייה, שחתום על עסקאות סיניות רבות ושומר על אנונימיות.

במובנים רבים, האקסודוס הסיני מהשקעות וחברות ישראליות היווה את האות המבשר לאקסודוס הרוסי, שהחל לאחר הפלישה לאוקראינה - בעקבות הסנקציות האמריקאיות. אותו מודל ששימש לפני מספר שנים לדלל את חלקם של הסינים בהצלחה הישראלית, משמש כיום את מועצות המנהלים והחברות הישראליות הרשומות בארה"ב במטרה לרכוש את חלקם היחסי של משקיעים רוסים, להחליף חברי דירקטוריון, ולפתור סוגיות הקשורות בהעברת דולרים לחברות או מהחברות למשקיעים.

הקרנות הישראליות שגייסו בעבר הון סיני

פיטנגו 5 (2007)

גייסה 330 מיליון דולר, חלקו ממשקיע סיני שזהותו לא ידועה

ויולה צמיחה 2 (2015)

גייסה סכום של 274 מיליון דולר שחלקו ממשקיע סיני לא ידוע

JVP (2014)

גייסה 214 מיליון דולר, כאשר חלקו מעליבאבא הסינית

אימרג' 1 (2015)

גייסה 30 מיליון דולר, כשחלק מהסכום מאדי וו ומשיאופינג שו