ללכת יותר ולאכול טוב יותר: מחקרים מגלים איך מתכננים עיר בריאה לגוף ולנפש

ערים שאינן מתוכננות נכון, מקשות על חיי התושבים ופוגעות בבריאות שלהם • מחקרים רבים מהעולם מדגימים כיצד תכנון נכון מעודד תושבים ללכת יותר, מה הבעיה עם גדרות ואיך הכל מתחבר עם האוכל שלנו

שדרות רוטשילד בתל אביב. במרכז עיר צפוף יש הצדקה לרכז שירותים / צילום: Shutterstock
שדרות רוטשילד בתל אביב. במרכז עיר צפוף יש הצדקה לרכז שירותים / צילום: Shutterstock

אומרים שלחץ נפשי לא טוב לבריאות - "צאו להליכה מעת לעת כדי להירגע", ממליצים. אלא שרעשי הבנייה, המדרכות החסומות שמחייבות דילוג מצד לצד של הכביש דרך צמתים סואנים, שליח באופניים חשמליים שכמעט דרס אותי ואחר כך קילל אותי וכמה מבני משפחתי, והעגלה עם התינוק שכמעט התהפכה מול עיני כשנכנסה לבור במדרכה, הפכו את ההליכה שעשיתי לאחרונה לחוויה שהדבר האחרון שניתן להגיד עליה הוא שהיא מביאה רוגע.

אז איך מתכננים עיר כך שבאמת תהיה טובה לבריאות שלנו - הנפשית והפיזית? בשנים האחרונות מתרבים המחקרים שמנסים לענות על שאלה זו. רופאים ואנשי בריאות הציבור חוברים לאדריכלים ולמתכננים הערים, כדי לבנות יחד כמה קווי יסוד לעיר בריאה.

"התכנון הפיזי מהווה תשתית לכל החיים שלנו", אומרת מתכננת הערים והאדריכלית נעמה מליס, בעלת משרד מליס אדריכלות ובינוי ערים.

אדריכלית נעמה מליס, בעלת משרד מליס אדריכלים / צילום: תמונה פרטית
 אדריכלית נעמה מליס, בעלת משרד מליס אדריכלים / צילום: תמונה פרטית

"תכנון מקדם בריאות הוא אחד ממספר כלים שנועדו לקדם איכות חיים באופן שוויוני", מציינת ד"ר רונית דוידוביץ-מרטון, מרצה מן החוץ לתכנון עירוני בבתי הספר לקיימות ומשפטים, אוניברסיטת רייכמן וממשרד, D.M.R תכנון ואדריכלות. "בדרך כלל אוכלוסיות יותר חזקות חברתית וכלכלית הן בעלות משאבים רבים יותר, והאוכלוסיות החלשות סובלות מסביבה פיזית לא מפרגנת, פחות נקייה ואסתטית, פחות בטוחה ולכן פחות מושכת לצאת לרחובות. מה שדווקא קיבלנו מהקורונה הוא הקניה של הרגלי חיים - שצריך לתכנן את הבריאות, ולקחת בחשבון את איכות החיים, בכל מישור".

אז איך יוצרים עיר צפופה שהיא מצד שני לא פקוקה, ולא יוצרת סטרס בהתניידות בה? הנה עשר נקודות המפתח.

הליכתיות: אמון בשכנים, פחות השמנה

אחת ממילות המפתח לעיר טובה היא הליכתיות. לעיר שמעודדת הליכה ברגל ישנם המון יתרונות בריאותיים. ההליכה מהווה פעילות גופנית, כקונטרה לסגנון החיים של התרבות שלנו. אם ההליכה היא לאורך מסלול נעים, היא מרגיעה ומשמחת ויכולה להפוך להיות החלק הכי טוב ביום שלנו. עבור אנשים מבוגרים, הליכה לקניות קטנות או לקופת חולים מאפשרת לפגוש אנשים - לפעמים הזדמנות יחידה לכך במשך היום.

הליכה גם חוסכת התניידות במכונית, שיכולה לגרום גם לסטרס, גם לזיהום אוויר, ולהצריך עוד כבישים וחניונים. "פרברים וכפרים הם יותר מזוהמים מעיר הליכתית", מציינת מליס.

מאמר שפורסם בפברואר האחרון בכתב העת המדעי Endocrine News, סקר כמה מחקרים שהראו כי אנשים שמתגוררים בשכונה הליכתית, מפחיתים את הסיכון שלהם להשמנה באופן משמעותי. במחקר אחד ירדה שכיחות ההשמנה מ-53% בשכונה פרברית מבוססת רכב ל-43% בשכונה הליכתית. במחקר נוסף שסקר 1.1 מיליון רשומות רפואיות, הסתבר שלחץ הדם של מי שחיים בשכונה לא הליכתית גבוה בממוצע ב-20%. מחקר נוסף מצא שכיחות גבוהה יותר של סוכרת בקרב תושבי שכונות לא הליכתיות - עד 50% יותר בחלק מן ההשוואות.

מחקר שפורסם ב-2010 בכתב העת Applied Research in Quality of Life, הראה כי בשכונות יותר הליכתיות, אנשים מדווחים על יותר אמון בשכנים, השתתפות בפעילויות קהילתיות ועל יותר מפגשים עם חברים.

"הליכתיות מתקבלת כאשר בעת ההליכה שלי אין רעש, זיהום וסטרס. זה קורה כאשר אנחנו מפרידים בין הולכי הרגל לבין יתר התנועה. להולכי הרגל נארגן נתיב בלי קורקינטים, אופניים מהירים וחציה של כבישים רבים, בלי שלטי חוצות, בלי פחי מיחזור", אומרת מליס.

חציה של צומת סואן ומרובה רמזורים ארוכים ותחבורה שועטת, יכולה לפגוע בהליכתיות. "קחו למשל צומת כמו זו שבין רמת גן וגבעתיים לתל אביב באזור רכבת ארלוזרוב. אנשים יעשו המון כדי להימנע מלחצות צומת כזה", היא אומרת.

צריך להביא בחשבון שחוויית צפיפות גדולה מדי משפיעה לרעה על הפסיכולוגיה, וישראל הצפופה צריכה מאוד להיזהר מזה. לעומת זאת, גם בדידות ברחוב היא לא נעימה, ומרפסות וחלונות גדולים תורמים לביטחון האישי.

עירוב שימושים: חנויות מתחת לבית

אז איך יוצרים עיר הליכתית? החוקרים מציינים שלושה מאפיינים עיקריים. הראשון הוא דווקא צפיפות. אם מרכז העיר צפוף יחסית, יש הצדקה לרכז בו שירותים, מוסדות תרבות ומקומות תעסוקה מסוגים שונים באזור אחד. אם מתכננים את האזור הזה כך שיהיה נעים להתנייד בתוכו ברגל, כבר עשינו חצי מן העבודה.

מליס ממליצה כי החל מגודל עיר מסוים, כדאי לפזר מספר עוגנים של פארקים, מרכזי קניות, שירותים ותחבורה ברחבי העיר, כדי שלא הכול יתמקד במרכז ואזורים אחרים ינטשו.

המאפיין השני הוא עירוב שימושים, שיצר שינוי דרמטי באופן שבו מתכננים ערים בעשורים האחרונים. אם הבתים נמצאים דווקא קרוב לחנויות, למקומות העבודה ולפארקים, הרי שניתן להתנייד ביניהם ברגל.

המונח השלישי הוא "רשתות גישה". כלומר, אם כבר הגענו למצב שבו הבית שלנו נמצא במרחק סביר ממרכז עירוני מעורב ונעים, כמה סימפטית היא הדרך לשם?

אל אזור עירוני כדאי גם לכוון תחבורה ציבורית, ואם אתם בכל זאת מתעקשים להגיע ברכב, אפשר להחנות את הרכב בחניונים גדולים ותת-קרקעיים בקצוות של האזור המרכזי, במה שמליס מכנה "איגום חניה". כך נמנעים מהקצאה של עוד ועוד שטחים פתוחים לטובת חניונים קטנים. "היום מטראז' גבוה במרכזי הערים מוקדש לחניה, יותר מאשר אפילו למגורים", אומרת מליס. כל זה יכול להיות ירוק, אם יבנו חניוני ענק תת קרקעיים או על גגות בנקודות אסטרטגיות במרכזי הערים.

ירוק בעיניים: חיבור העיר לשטחים הפתוחים

כדי להפחית את הבוהק ואת תחושת השמש הקופחת, אפשר להשתמש בטכנולוגיה מרגשת ומשוכללת: עץ. "הם תורמים לא רק למגוון הביולוגי ולהורדה של טביעת הפחמן והזיהום. אם יש מספיק עצים, הצמרות 'מתנשקות' ויוצרות חופה רציפה, שממתנת את הטמפרטורה בארבע מעלות וההבדל בקרינה מורגש כאילו הפחתנו את החום ב-15 מעלות, כך על פי מחקר של המשרד להגנת הסביבה.

"יש לכך השפעה אפילו על שכיחות סרטן העור", אומרת מליס. "מחקר שנעשה ביפן הראה שבעיר עם עצים, יש פחות גירושים, פחות אשפוזים פסיכיאטריים, פחות אלימות ופחות פשע. נראה שהקשר עם הטבע נותן משהו לחיה שבנו. המוח שלנו פשוט שמח יותר".

ד"ר דוידוביץ-מרטון: "מדרכות רחבות הן היום באופנה אבל גם זה בעצם בלוק של אספלט. אין צורך שהן יהיו רחבות יותר מכפי שדרוש למעבר של כיסא גלגלים או של עגלה. במדרכה רחבה אין עצים, אי אפשר להצליל, ומי הנגר לא מחלחלים. אם כבר מדרכה רחבה, אז אפשר לעשות סלילה מחלחלת, ולפזר בה עצים נטועים באדמה, ואז מי הגשם יחלחלו ולא יהיו הצפות, והעצים יתנו קרירות. זה נכון למדרכות, וגם למרכזי תעסוקה, לבתי ספר, לאטרקציות".

העצים קשורים גם לעניין של רשתות גישה. מליס: "אנחנו רוצים שתוכלי ללכת מהבית שלך לגינה שלך הקטנה, ומהגינה הזו לגדולה וממנה לכל מקום בעיר". ככל שהרצף הניתן להליכה נעימה הוא ארוך יותר, כך העיר נחווית כנעימה יותר, והכוונה היא בעיקר לרצף הליכתי שדרכו תושבי העיר הולכים כחלק משגרת יומם: אל בתי הספר והגנים, אל מקומות התעסוקה, אל מרכז העיר או המרכז המסחרי השכונתי, אל מוסדות התרבות והשירותים הממשלתיים.

מחקר שפורסם ב-2021 על ידי חוקרים מאוניברסיטת סטנפורד מצא כי אנשים מוכנים להאריך את מסלול ההליכה היומיומי שלהם בעיר - וכך לצבור עוד כמה נקודות פעילות גופנית - כדי ללכת דווקא ליד מצוק עם נוף או גן פורח. פרופ' גרטשן דיילי, מכותבות המחקר, אומרת כי "החוויה של הקרבה לטבע משפרת זיכרון, קשב, יצירתיות, אושר, מעורבות חברתית ותחושת משמעות בחיים".

מליס שואפת ליצור רצפי טבע בעיר שיאפשר גם את המגוון. בכול עיר היא מזהה אתרי טבע גם אם הם אינם מוגדרים כשמורות מוכרזות. "אנחנו מבצעים סקר אתרי טבע ומקבלים מפה עם נקודות, כשבכל נקודה יש משהו טבעי לשמור עליו: ריכוז של בעלי חיים, אתר קינון, אתר פריחה, מים או מצוקים", היא מספרת.

רצף ירוק משמעותו לא רק פארקים, אלא גם חיבור של העיר אל השטחים הפתוחים הטבעיים שלה. על השטחים הפתוחים יש לשמור כדי לשמר את המגוון הביולוגי, שחשוב לבריאות שלנו מסיבות שאנחנו אפילו לא יודעים לנבא, הנובעות מן ההשפעה המורכבת של מינים שונים של בעלי חיים אלה על אלה. "לפי מחקרים שנערכו במכון ויצמן, בתוך העיר על כל עץ יש רק איזה שלושה סוגי חיידקים ושתי פטריות, לעומת מאות מינים על כל עץ מחוץ לעיר", אומרת מליס. "אלה לא חיים טובים לעצים. הם חייבים את המיקרוביום שלהם".

העיר והטבע לא בהכרח אמורים להיות מהולים זה בזה באופן מלא. "הטיילת שומרת את הגבול בין העיר לשטחים הפתוחים. כדי שהכלבים לא יאכלו את בעלי החיים, כדי שלא יהיה זיהום אור, וכדי שאנשים יוכלו להגיע לשטחים הפתוחים בקלות וללכת לידם בכיף". אם התכנון מוצלח הרי שמגיעים למצב שבו השטחים הפתוחים 'דוקרים' את המרחב העירוני, נכנסים מעט לתוכו, ובכל הליכה בעיר אפשר להתקרב ולגעת בהם".​

מים: לשחזר נחלים, להציב מזרקות

מקורות מים הם בעלי השפעה מרגיעה על הנפש, מעודדים הליכה לצידם, וגם משמרים מגוון של חיים בתוך העיר.

ד"ר דוידוביץ-מרטון: "באוסלו ראיתי ברחובות מעין פינות משחק קטנות לילדים שהן חלק מן הרחוב. זה אומר שאם אמא משתהה רגע ברחוב, כדי לדבר עם השכנה או להסתכל בחלון ראווה, לילד יש איזו מגלשה פיצית וכמה מדרגות לקפוץ. הוא כבר עושה איזו שהיא פעילות וזמן השהיה ברחוב עולה. בישראל, שבה חום הוא המדיר העיקרי של בני אדם מהרחוב, אפשר להניח בריכות שכשוך וברזיות, כמו שיש בכל עיר באירופה. איטליה למשל מצננת היטב את המרחב הציבורי באמצעות מזרקות".

כמה פרויקטים של נעמה מליס כוללים שחזור של נחלים שזרמו בעיר בעבר והתייבשו. כך ייעשה למשל בנס ציונה על פי התוכנית, וכך נעשה גם בגליל ים ליד הרצליה. מעבר לאפשרות לחצות את השכונה מקצה לקצה דרך גינות ירוקות קטנות וגדולות (בהשראת רמת אביב הירוקה), שוחזר בשכונה נחל עם אגמי ברווזים, נבנו גני משחקים רבים, והבתים נבנו כך שכולם משקיפים על האזור הירוק.

תחבורה ציבורית: לדעת מתי האוטובוס יגיע

מצב התחבורה הציבורית בישראל אינו משביע רצון, הן מבחינת התשתיות והן מבחינת הביצוע. ד"ר רונית דוידוביץ-מרטון: "ישראל דילגה על רכבות לגמרי, אפילו ויתרה על פסים שכבר פעלו, אולי בגלל שנגמר הקשר התחבורתי עם המדינות השכנות. עברנו ממדינה עם אוריינטציה אירופאית לאמריקאית, גם בתחום הזה. קשה להניח תשתית רכבת או לחדש רכבת מהמאה הקודמת, ומצד שני אנחנו גם לא הולכים מספיק מהר לתחבורה חדשה.

"לעידוד תחבורה ציבורית ארבעה יתרונות: חוסכים מכוניות וזיהום, מעודדים לצאת לרחוב, שזה הליכה, אבל זה גם ביטחון, וגם מפגש. מה זה עידוד תחבורה ציבורית? זה לא רק נתיבים או תדירות. זה אומר גם שאני יודעת מתי האוטובוס יבוא, ואני לא צריכה להתווכח איתו שיעצור, ושאני יכולה בקלות לחצות את הכביש כדי להגיע לתחנה ולא צריכה ללכת קילומטרים עד שיש לי מעבר חציה".

עניין ברחוב: להימנע ממתחמים שצריך לעקוף

משרד הייעוץ לתכנון עירוני Suma USC בספרד פיתח את "מדד נוחות ההליכה" שנועד לתת למתכנני ערים כלים לתכנן את מערכת הכבישים והשבילים בעיר, לא רק מתוך מחשבה על שיפור זרימת הרכבים. המדד מביא בחשבון הפרדה בין סוגים שונים של אמצעי תחבורה וממשק נוח בין הולכי הרגל לבין התחבורה הציבורית שבה הם עשויים להשתמש; איכות המדרכות: רוחב, מצב האספלט, מכשולים; מה רואים מול העיניים כשהולכים - עצים, חנויות, התרחשויות מעניינות; תחושת ביטחון אישי - תאורה, נוכחות הולכי רגל נוספים; ומפגעים - רעש, זיהום, מטרידנים וכדומה.

ד"ר דוידוביץ-מרטון: "עיר טובה וחיונית היא כזו שהאנשים שוהים ברחובות שלה, שזה אומר מפגש חברתי וכלכלה מקומית, ביטחון במרחב הציבורי ועירוניות מעניינת ומושכת ונעימה, שממש נותנת תחושה של טעם לחיים. רוצים לצאת החוצה כי חושבים שיהיה מעניין שם.

"בכל סקטור יש תרבות רחוב שונה ומכל אחד מהם אפשר ללמוד משהו. למשל החרדים - אמנם בתי הכנסת עולים על הגנים ויש חוסר כרוני בשטחי ציבור, אבל יש שימוש תרבותי מעניין בשעות הלילה. כולם עובדים או לומדים עד מאוחר אז נוח בלילה לצאת עם תינוק בעגלה שצריך להרדים ולעשות סידורים וקניות ולפגוש אנשים".

גורם שנגדו מליס פצחה במלחמה של ממש הוא קריות החינוך הסגורות. דמיינו שאתם הולכים לאורך חומה או גדר של קמפוס של מוסד חינוכי - בית ספר או אוניברסיטה. הקמפוס עצמו עשוי להיות יפהפה, אבל מבחינת הולך הרגל במדרכה הגובלת בקמפוס, מדובר במדבר הליכתי מונוטוני ולעתים קרובות גם חסר צל.

בדידות וניכור: מאפיינים חיים במגדלים

למרות השאיפה לצפיפות שמעודדת ריבוי שירותים במקום אחד, לא מומלץ לבנות בעיר רק מגדלים. "מחקרים מצאו כי האושר נמצא בקורלציה לשאלה האם יש לך למי לפנות בעת צרה בסביבתך הקרובה, ובניינים בגודל ביניים נמצאו הכי גבוהים במדד הזה. במגדל אנשים לכאורה קרובים, אבל בפועל לא מתערים עם השכנים. וילות זוכות לציון ביניים, פחות מבניין אך יותר ממגדל", אומרת מליס.

הצורה הנכונה להגביר את הצפיפות באמצעות מגדל, אומרת מליס, היא לפזר כמה מגדלים בין בניינים נמוכים, "ולפזר את הגינות בין הבניינים עם רצף ביניהם, ולא פארק אחד ענק בסוף ועוד כזה שמגיעים אליו באוטו".

הניכור והבדידות הם בין הסוגיות המשמעותיות בתכנון של אזורי מגורים. חוקרים מקינגס קולג' בלונדון מצאו לאחרונה כי מגורים במקום מאוד צפוף, מעלים באופן פרדוקסלי את הסיכון לבדידות ב-38%. נראה כי באזורים צפופים מי שכבר "מסודר חברתית" נמנע מקשר עם אנשים חדשים בגלל תחושה של הצפה, מה שמשאיר את האנשים הבודדים, עוד יותר בודדים. החוקרים מצאו כי קיומן של פעילויות קהילתיות מקומיות מפחיתות את תחושת הבדידות. ממצא מפתיע במחקר גורס כי קשר עם הטבע מפחית את תחושת הבדידות. כלומר כל מה שציינו לעיל לגבי רצף הליכתי נעים וממשקים בין הטבע לעיר, יכול לעזור גם לתחושת הבדידות, אפילו אם אין מפגישים באזורים אלה בין אנשים בפועל.

ד"ר דוידוביץ-מרטון: "ניכור ובדידות משפיעים השפעה מושהית על מדדי בריאות כמו סוכרת ולחץ דם. בדידות אורבנית היא המחלה המובילה בעיר העכשווית, דווקא לאור התקשורת המקוונת והרשתות החברתיות, כי זה עושה אשליה של חיבור. אם אני רואה את אמא שלי בזום, המצפון שלי שקט. מבוגרים סובלים מבדידות קשה ביותר, אבל גם הנוער סובלים. העיר מאופיינת בבדידות בגלל האנונימיות. במושב לפחות יודעים פחות או יותר מי גר בבית השכן. היום פתאום כולם שוב מדברים קהילה, אחרי שנים בהן האינדבידואליזם שלט בכיפה".

מה אוכלים? לוודא שיש מזון טרי

כאשר מדברים על עיר בריאה, עולה גם השאלה מה אוכלים בה. בעיר צפופה יותר ישנה נגישות רבה יותר לסוגים רבים של מזון, אך גם הפיתויים למזון לא בריא הם גדולים יותר. במחקר שמצא כי מגורים בשכונה הליכתית מפחיתים משמעותית את הסיכון להשמנה, לסוכרת וליתר לחץ דם נמצא גם כי ריכוז גבוה של רשתות מזון מהיר באזור מוריד את התועלות של ההליכתיות באופן משמעותי. לעומת זאת, שפע של מזון טרי ליד הבית, מעודד את צריכתו.

ירקן שכונתי. חשיבות גבוהה לזמינות של אוכל טרי לתושבים / צילום: Shutterstock
 ירקן שכונתי. חשיבות גבוהה לזמינות של אוכל טרי לתושבים / צילום: Shutterstock

בארה"ב כבר נטבע המושג "מדבר מזון", לתאר שכונות עניות שאליהן לא משתלם להביא מזון טרי. באותן שכונות הוקמו רשתות מזון המציעות רק מזון יבש או משומר, שמחירו נמוך יותר בדרך כלל. תחרות המחירים הזו פוגעת בעסקים שכן מחזיקים פירות, ירקות ומוצרי חלב, והם בהדרגה עוזבים את השכונה. גם אם קיימים בשכונה שוקי מזון טרי, השאלה היא מה שעות הפתיחה שלהם וכמה הם נגישים, וכן כמה נעים לקנות בהם.

ד"ר דוידוביץ-מרטון: "בישראל הנגישות למזון טרי היא יחסית טובה, אבל גם כאן במקומות עניים הסחורה המעובדת נפוצה יותר כי היא זולה יותר. כשאני מגיעה למקום חדש אני מחפשת במכולת מיץ סחוט טבעי, אפילו בבקבוק. אם אני מבקשת מיץ טבעי ונותנים לי מיץ פז, אז אני יודעת שיש לנו בעיה. העתיד הוא בחקלאות אורבנית, גם בשכונות מוחלשות. זה מספק תעסוקה, בריאות, וגם מוריד את יוקר המחיה. בעתיד אומרים שערים יספקו 20% מהתוצרת החקלאית, לעומת כמעט אפס בישראל היום, אך בבירות אירופה זה מתחיל לתפוס".

לעודד את הבריזה: להימנע ממגדלים ליד הים

רובנו כנראה נמנעים מהליכות ארוכות אפילו במרכזי ערים נוחים בימים אלה, בגלל החום והשמש הקופחת. אך יש גם שיטות של תכנון עירוני לשיפור האקלים, למשל לעודד בריזה. "אנחנו נימנע בכל מחיר מחומות מגדלים לאורך הים, נתאים את רשת הבנייה לכיווני האוויר", אומרת מליס. אבל לכך יש גם יוצאי דופן, למשל באר שבע, שבה זרימת אוויר גדולה מידי עלולה ליצור סופות חול בתוך העיר.

הדירות עצמן: בידוד מרעש וזרימת אוויר

ומה לגבי עיצוב הדירה עצמה? גם על זה יש למליס מה לומר. "רעש זה עניין קריטי. זה משפיע אפילו על התפתחות המוח של הילדים. זרימת אוויר פירושה בריאות, היא יכולה למשל להפחית זיהומים. היום לא נמנעים מבנייה בסביבה רועשת אלא עושים מיגון דירתי, אבל אז המחיר הוא היעדר זרימת אוויר לתוך הבית".

אור טבעי גם הוא חשוב לתחושה הנעימה בבית, והיעדרו יכול ליצור סטרס, וגם מחסור בוויטמין D. "אם היו ממשיכים בפרויקטי התמ"א שמוסיפים שלוש קומות לכול בניין ללא שינוי נוסף, היו נוצרים רחובות צרים, נקיקיים, ללא שמש בארבעה חודשי חורף לארבע הקומות התחתונות של הבניין".

דירה בריאה היא כזו שהתחושה בה היא שיש מרחב. "העין נרגעת כשהיא מסתכלת החוצה לאינסוף, ועדיף לירוק". לכן היא מעדיפה דירות מסגנון 'מעונות עובדים' או בלוק אירופאי, שבהן לכל דירה יש שני צדדים וגינה משותפת, לעומת בנייני H שבהם לדירות לכאורה יש שלושה כיווני אוויר, וגינה משלהם, אבל אין רצף ירוק. לעומת זאת בבלוק אירופאי, ניתן ליצור שקט בחדר השינה שאינו פונה לכביש, ואילו מחלון הסלון ישנו קו ראיה רחוק יותר.

בין הבתים לפארק בשכונות שמתכננת מליס, אין גדר. "מאחורי גדר אנחנו מנותקים. יושבים ורואים טלוויזיה בתחתונים. אם קל לנו לתקשר עם הבחוץ, קל לנו לצאת, אז אנחנו יותר מכוונים לצאת אפילו כשאנחנו בבית, ופעילים יותר גם בפסיכולוגיה שלנו".

צרו איתנו קשר *5988