כל הדרך מקול ישראל: העיתונאי ששולט בתקשורת הערבית בארץ

אישי: בן 72, נשוי לעאידה ואב לשישה, גר בטייבה
מקצועי: בעלי פנורמה, קבוצת התקשורת הגדולה במגזר הערבי, הכוללת את ערוץ הלא TV, אתר פאנט ועיתון 'פנורמה'

אני: "אדם פשוט, צנוע וחולה עיתונות".

משפחה: "נולדתי בטייבה ב-1950, שנת השלג. היינו 11 אחים ואחיות. אמא שלי הייתה עקרת בית והיה לה גם דוכן על יד הכביש, שבו היא מכרה כל מיני דברים קטנים כדי להאכיל אותנו. היה לנו מגרש של חצי דונם ואבא שלי גידל שם שזיפים. חיינו מהשזיפים האלה".

כתיבה: "אהבתי לכתוב מגיל צעיר. כבר בכיתה ו' ניצחתי בתחרות חיבורים בבית הספר וזכיתי בביקור בגן החיות בתל אביב. חצי שנה לאחר שסיימתי י"ב, כשעבדתי כמורה ביפו, הוצאתי לאור את 'מפגש', המגזין הראשון בחיי".

רשות השידור: "הגעתי לשם בגיל 22. ד"ר ישעיהו (שייק ספירו) שפירא, שהיה אז מנהל קול ישראל, לימד אותי עיתונות וצירף אותי לקול ישראל בערבית. הוא ראה שאני לא קיצוני, שאני נחמד ושאפשר לעבוד איתי. הצלחתי מאוד ובשלב מסוים התחלתי לעבוד גם בערבית וגם בעברית. סיקרתי את ביקור סאדאת בישראל, נסעתי בין הראשונים לקהיר, ומאוד נהניתי".

עאידה: "התקשרו יום אחד מהשער ברשות השידור ואמרו שיש בחורה ערביה שמחפשת עבודה. הזמנתי אותה לקפה, ומאז אנחנו יחד. זוגיות של עשרות שנים בלי בעיות זה לא דבר של מה בכך".

פרישה: "בשנות ה-80 עאידה הקימה את שבועון פנורמה למגזר הערבי, בזמן שאני עבדתי בקול ישראל. כשהיינו צריכים לקנות שמלה יוקרתית לבת שלנו, היא ראתה שאין לי מספיק, וקראה לי לעבוד איתה. אמרתי לה שאני כוכב במגזר הערבי והיהודי, אבל היא ענתה: חבוב, אם מהכוכבות שלך אני לא מצליחה לקנות בגד לבת שלנו, תעזוב".

פאנט: "אחרי 28 שנים ברשות השידור עברתי לקדם את שבועון פנורמה. ואז, בתחילת שנות האלפיים צפיתי את הנסיגה של הפרינט והקמתי את פאנט שהפך לאתר החדשות הערבי המוביל בארץ. כיום יש לנו 5 מיליון כניסות יומיות לאתר. חלק ניכר מתוך ישראל והשאר מרחבי העולם".

הלא TV: "הגעתי לערוץ כחלק מקבוצת משקיעים, וכשהוא נקלע לקשיים, החלטתי להציל אותו ולרכוש את כלל המניות. כבעלים יחיד שילבתי זרועות עם פאנט ופנורמה וכך הצמחתי את הערוץ. לפי סקר של לשכת הפרסום הממשלתית, אנחנו הערוץ המוביל בקרב דוברי הערבית, כולל 12, 13 וכאן 11. בזירה הישראלית אין לנו מתחרים, ואנחנו מתמודדים מול הערוצים הערביים הבינלאומיים. אבל בניגוד להם, אנחנו פונים ישירות לקהל הערבי-ישראלי ומדברים על מה שחשוב לו".

פרסום: "במגזר הערבי קונים מוצרים ומשתמשים בבנקים, חברות ביטוח ובתי השקעות, אבל חברות הענק לא מפרסמות אצלנו. הלא TV גדולה כאן מאל ג'זירה, ועדיין, גם מי שכבר פונה, מציע אולי 20% ממה שיציע לכלי תקשורת במגזר היהודי. הכי קל להיות מנכ"ל קשת".

סיקור: "הרבה כתבים ערבים חוששים לדווח על האלימות בחברה הערבית, ויש סיבה. בסופו של דבר, בברנז'ה הולכים לישון בתל אביב, והכתב הערבי חוזר לאום אל פחם או שפרעם".

בחירות: "נתניהו היה ראש ממשלה מצוין, אבל בקואליציה של בנט, פעם ראשונה הרגשתי בתוך המדינה, שסוף סוף נותנים לי כבוד. כרגע המצב של המפלגות הערביות על הפנים. אם המצביעים לא ישתכנעו להצביע, הם יקבלו עוד פעם סטירת לחי. אני בעד שהערבים ילכו גם הפעם לבחירות עם שתי מפלגות, אחת שרוצה להשתלב במדינה ומפלגה נוספת עם השגות ותנאים".

פרידה: "הבת שלי, פרידה ג'אבר-בראנסי, העורכת הראשית של הקבוצה שלנו ואשת מקצוע מעולה. מה שמגדירים ברחוב הישראלי 'תותחית'. סיפור קטן עליה: כשיצאה לסקר את קמפ דיוויד, העלו את הכתבים למטוס ורק עליה רצו לבצע חיפוש. היא אמרה: רק אם תחפשו גם על קרן נויבך".

איל תקשורת: "תמיד אהבתי תקשורת בכל לבי, אבל לא חשבתי שאגיע לאן שהגעתי. זה הרבה בזכות המשפחה. גם האובייקטיביות, היכולת לא לתפוס צד, הביאה אותי לפה. אני לא קורא לעצמי איל תקשורת, בחברה הערבית יודעים שאני אולי האדם הכי צנוע שיש, לא איל ולא מלך".

בעתיד:"מה הלאה? אינשאללה, שאלוהים ייתן לי עוד זמן לחיות. מה שכן, אנחנו מתכננים בניין חדש לקבוצה ואני רוצה עוד לשבת ולעבוד בו".