פסק דין תקדימי: נדחתה בקשה להביא ילד לעולם מביצית של אישה שהלכה לעולמה

הכותבת היא שותפה במשרד מ. פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה 

פסק הדין הראשון והתקדימי בנושא שימוש בביצית של אישה שהלכה לעולמה ניתן השבוע בבית המשפט המחוזי, כשהשופטים פוסקים ובוכים. ניצבים מולם אנשים טובים שטרגדיה איומה פקדה אותם, והם מבקשים מבית המשפט לסייע להם לקבל מעט נחמה, על-ידי הבאת צאצא לעולם, מהביצית של בתם היחידה שהלכה לעולמה בדמי ימיה. נפשם של השופטים יוצאת לעזור להם, והפיתוי לכך הוא רב, הרי בסך-הכול מי באמת יינזק מכך, אבל המצב המשפטי פשוט לא מאפשר ליצור תקדימים כאלה, אשר יביאו עימם כמעט בוודאות מדרון חלקלק.

המשפחה שניצבה מול בית המשפט היא יוצאת דופן בהרבה מובנים. מדובר בשני זוגות בעלי קשרי גיסים כפולים, מאחר שאחותו של הבעל נשואה לאחיה של האישה. לזוג אחד נולדו מספר ילדים, ביניהם בת, שכבר נישאה והביאה לעולם ילדים משלה. הזוג השני נתקל בבעיות פוריות קשות, ולאחר טיפולים רבים, הביא לעולם בת יחידה.

שתי המשפחות גרות בסמיכות, וילדיהם, שהם בני דודים, גדלו כאילו הם אחים ביולוגיים. במיוחד קשורות היו שתי בנות הדודות כאחיות אוהבות, ובת הדודה אף קעקעה על גופה את שמה של בת דודתה - הבת היחידה.

למרבה הטרגדיה, הבת היחידה חלתה במחלה קשה מאד, תרומת מח עצם מבת דודתה לא הצילה אותה, והיא הלכה לעולמה בגיל 19, כשהיא מותירה את הוריה עריריים, ללא אפשרות להשאיר אחריהם זרע בר-קיימא.

במהלך מחלתה, מחשש שהטיפולים יפגעו בפוריותה, המנוחה נתנה את הסכמתה לשאיבת ביציות, במטרה לשמרן לתקופה שבה תחלים, כדי שתוכל להרות ולהביא ילדים. בת הדודה הנאמנה אף הבטיחה לה כי אם לא תצליח להרות, היא תשמש עבורה כפונדקאית.

כאמור, בסופו של יום המנוחה לא החלימה, וכעת בת הדודה מבקשת לשמש עבורה כפונדקאית לאחר מותה. בית המשפט התבקש לאשר לבת הדודה להפרות את ביציות המנוחה בזרע של בעלה, להשתילן בגופה, וכך להביא לעולם ילד, שהיא ובעלה יגדלו כילדם לכל דבר, אך ישמש כצאצא ביולוגי עבור הדודים הערירים.

עד כה, העניין טרם עמד למבחן שיפוטי

שאלת השימוש בביצית מוקפאת לאחר מות האם טרם עמד למבחן שיפוטי, אך כבר קיימים נהלים ופסיקה נרחבת בנושא שימוש בזרע של מנוח לאחר מותו. בית המשפט לענייני משפחה עשה אנלוגיה בין הכללים לגבי השימוש בזרע לשימוש בביצית, וקבע כי לא ניתן לאשר את הבקשה, מאחר שהמנוחה לא השאירה אחריה "צוואה בחיים", כלומר הוראות בכתב, בהן היא מאשרת להביא ילד מהביציות שלה לאחר מותה, בדומה לדרישות הנוגעות לשימוש בזרע.

בית המשפט המחוזי, אליו הוגש ערעור על פסק הדין, הלך אפילו רחוק יותר בסירובו לאשר את ההליך. בית המשפט אישר שהמנוחה לא הביעה את רצונה המפורש בהבאת ילד ביולוגי לאחר מותה, אולם קבע כי גם אם הייתה המנוחה נותנת הוראות כאמור, לא היה להן תוקף, ולמעשה אין כיום כל אפשרות חוקית לבצע הפריה כזאת מביצית של אישה שנפטרה.

הסיבה להבדל בין שימוש בזרע לשימוש בביצית, היא שעבור ביציות קיימת חקיקה מפורשת שאוסרת זאת. חוק תרומת ביציות מגדיר כ"תרומת ביצית" כל מצב שבו מפרים ביצית ומשתילים אצל אישה אחרת, כפי שמתבקש במקרה זה. המחוקקים לא העלו בדעתם כמובן מקרה יוצא דופן כמו זה שלפנינו, שבו התרומה היא אינטרס של התורמת, ולכן הגבילו את הפרוצדורה רק למקרים שבהם האישה המושתלת זקוקה לביצית בשל בעיה רפואית. המשמעות היא שעד לתיקון החוק, לא ניתן יהיה לעשות כל שימוש בביציות מוקפאות, למעט כתרומה לצורך מחקר או סיוע לאישה אחרת עם בעיות פוריות.