"נשתמש בכל האמצעים. זה לא בלוף": פוטין מהמר על כל הקופה בניסיון להציל את כבודו

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין התחיל את מלחמתו באוקראינה בימים האחרונים של החורף. בסוף השבוע הזה ימלאו לה שבעה חודשים. הוא לא הניח שהיא עדיין תשתולל בסוף הקיץ.

היום (ד'), יום אחד לפני תחילתו הרשמית של הסתיו, הוא עשה משהו שהוא נמנע בכל כוחו מלעשות בשבעת החודשים הקודמים: הוא הכריז על גיוס חלקי של צבא רוסיה. הוא עדיין לא העז לקרוא ל"פעולה הצבאית המיוחדת" שלו באוקראינה "מלחמה", אבל כל מה שהוא אמר בנאום לאומה הבוקר, נשמע כמו מלחמה. 

● "המערב רוצה להרוס אותנו": פוטין הכריז על גיוס צבאי חלקי ברוסיה 
● מדינות המערב מגיבות להכרזת פוטין: "הודאה שאוקראינה מנצחת"
●  בעקבות ההודעה על הגיוס החלקי: ברוסיה מתנפלים על כרטיסי טיסה
● לפעמים גם לידידים נמאס: הרגע שבו נרנדרה מודי אמר לפוטין מספיק ודי
● אוקראינה מעמידה את פוטין בצומת דרכים: האם להסלים או להמשיך לקרטע

לא אוקראינה לוחמת להגנתה נגד צבא הפלישה, אלא "כל הקומפלקס הצבאי המערבי", הוא הכריז. יועצים צבאיים מערביים הם המפקדים על צבא אוקראינה. המערב דוחק באוקראינה לתקוף את שטח רוסיה. האוקראינים היו מוכנים לקבל את תביעות רוסיה בימי המלחמה הראשונים, אבל חזרו בהם בלחץ המערב. האוקראינים זוממים עכשיו להשיג נשק גרעיני. נאט"ו זוממת להשתמש בנשק השמדה המוני נגד רוסיה. לפיכך, רוסיה תשתמש בכל האמצעים הנתונים לה,. "זה לא בלוף", הוא הטעים.

הנה כי כן, הנשיא שהאמין כי ניצחון מהיר וקל יכפר על כל חטאיו, מפני שלמנצח שיר מזמור, מסתבך עכשיו בתיאוריות קונספירציה, אשר יחייבו אותו להמר על כל הקופה, או לשלם מחיר פוליטי כבד. אין עוד ספק, שפוטין נלכד באורות הצולבים. נשיא טורקיה ארדואן, הקורא לפוטין "ידידי היקר", אמר השבוע בראיון טלוויזיה בניו יורק, כי אין כל סיכוי שפוטין יודה בטעותו. שום מנהיג אינו מודה בטעות, אמר ארדואן. ארדואן מקווה שתימצא דרך לחלץ את פוטין היקר מן המלכודת. 

מצוקתו של נשיא רוסיה ברורה. אין זו רק השאלה של מספר החיילים הרוסיים, שנהרגו בשדות הקטל של אוקראינה. מספרם עומד אולי על עשרות אלפים, לדעת מקורות מערביים. רוסיה עצמה לא נקבה בשום מספר מאז חודש מרץ. תחקיר מעניין של הבי.בי.סי מראה, כי בעיית הצבא הרוסי אינה אבדן טוראים, חמורה כשלעצמה; הבעיה היא אבדן לוחמים מובחרים, אנשים שהתאמנו במשך שנים כדי להנהיג יחידות בשדה הקרב. הם נקטלים בהמוניהם, ובמותם הם גוזלים מן הצבא הרוסי את האיכויות הנחוצות לו להבין את שדה הקרב. את התוצאות ראינו באופן דרמטי בתחילת החודש באזור חארקיב.

חוזרים אל "רוסיה החדשה"

עוד לפני נאום פוטין, התוכנית הרוסית לחיסול אוקראינה נכנסה להילוך גבוה, לפחות בשדה הרטוריקה, אם גם לא בשדה הקרב. הפרלמנט הרוסי החליט לזרז את סיפוחם המלא של שטחים אוקראיניים. מוסקבה אינה מעמידה עוד פנים. היא אינה מתכוונת להרשות למדינה אוקראינית ידידותית, או כנועה, להוסיף ולהתקיים.

באוקראינה, שטח משוחרר לא יוחזר, אלא יסופח. אוקראינה נועדה להיות רוסית, בכל מובן שהוא. משאלי דעת קהל מפוקפקים ייערכו באזורים הכבושים - ב"רפובליקה העממית של לוהאנסק", ב"רפובליקה העממית של דונייצק" ובחבל חרסון. התוצאות מובטחות מראש. הם יבקשו סיפוח, והם יקבלו אותו. פוטין הזכיר לשומעיו בפעם המי-יודע כמה, שכל השטחים היו חלק מ"נובורוסיה", "רוסיה החדשה" שנוצרה בשלהי המאה ה-18, כאשר הקיסרית יקתרינה הגדולה גירשה את העות'מנים והביסה את בעלי בריתם הטאטארים בחצי האי קרים (עד אז הייתה שם מדינה טאטארית, במשך מאות שנים).

מה בוער לרוסיה לחדש את ימיה כקדם? מדוע אין היא מחכה שהאש תיפסק, העשן יתפזר, הכיבוש יתבסס, ותישמע דרישתו הספונטנית של ההמון? אולי מפני שהאש איננה עומדת להיפסק, והעשן, אם בכלל, מתאבך והולך. תחינת המשת"פים בשטחים הכבושים להחיש את תהליך הסיפוח אינה ביטוי של עוצמה או של ביטחון. נובעת ממנה החרדה, שמא גלגל המלחמה מתהפך; וגם אם לא ממש מתהפך, הוא בוודאי אינו מסתחרר בדרך אל הניצחון.

ההיגיון הרוסי שקוף: אם השטחים האלה יסופחו לרוסיה, היא תוכל לטעון, לשיטתה, שכל התקפה עליהם שקולה כנגד התקפה על שטחה. כיום, בעלי בריתה של אוקראינה מתנים את אספקת הנשק המסיבית אליה בהימנעות קפדנית מהפעלתו נגד יעדים בתוך רוסיה. לאוקראינה אין בררה אלא לעמוד בתנאי, אף כי הוא מקשה על יכולתה להתגונן. היא תסרב לעמוד בו, אם ההגדרה "רוסיה" תחול על חמישית משטחה, שרוסיה כבשה מאז 2014. אפשר רק לשער מה תעשה אז רוסיה.

נאום החצי-מלחמה של פוטין בא לא רק לכבוד הסתיו, כי אם גם לכבוד העצרת הכללית של האו"ם, שהתחילה השבוע. הוא לא בא לניו יורק כדי לנאום באוזניה. אולי יש לו הרושם שקבלת הפנים תהיה צוננת במיוחד. העצרת הרשתה לעומת זאת לנשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי, לנאום מקייב באמצעות לוויין.

ההיסטוריה חוזרת

הנשיא זלנסקי עדיין לא דיבר בזמן כתיבת הדברים האלה, אבל הוא עמד לחזור על עיקרי נאומיו הקודמים: על האו"ם לגרש את רוסיה משורותיו - או לקרוע לגזרים את אמנתו. הצלילים מוכרים. שמענו אותם כבר פעם, כאשר פלישות וכיבושים שמו קץ לאמנה רב-לאומית קודמת, שמנסחיה חשבו אותה לנוסחה של רב-קיום בשלום. זה קרה לפני 90 שנה.

מפעם לפעם אנחנו עושים כאן השוואות היסטוריות, בניסיון להבהיר את מאורעות החודשים האחרונים, ולהרחיב את הקשרם. אנחנו נזכרים הפעם בפלישתה של איטליה הפשיסטית לחבש/אתיופיה ב-1935.

מלחמת איטליה תאמה לתוכניותיו של מוסוליני. כשהוא נתקע, הוא פטר את הגנרלים שלו מכל עכבות. הם הורשו להשתמש בנשק להשמדה המונית נגד חיילים ואזרחים. זמן קצר הדיקטטור העמיד פנים שהוא מוכן לפשרה, ואם יקבל שטחים ניכרים, הוא ייאות להשאיר שלד של המדינה החבשית על מכונו. ממש כמו פוטין באוקראינה, פשרה לא עלתה כלל על דעתו.

האיטלקים נכנסו לאדיס אבבה ב-5 במאי 1936. חמישה ימים אחר כך, חבש בוטלה. בתוך ימים אחדים מוסוליני הודיע על כוונתו ליישב בה איטלקים.

בסוף יוני 1936 התכנסה מועצת חבר הלאומים בז'נבה, כדי להאזין לקיסר המגורש של אתיופיה, היילה סילאסי. נאומו היה יכול לבקוע השבוע מפי נשיא אוקראינה, ללא כל שינויים. "האם המדינות החברות מוכנות להיכנע לעובדות המוגמרות, שהתוקפן מציב בפניהן?"" הקשה הקיסר. "איזה ערך יש להתחייבויות, אם חסר הרצון לעמוד בהן? המוסר הבינלאומי עומד במבחן... אני שואל את המעצמות, אשר הבטיחו לערוב לביטחונן הקיבוצי של מדינות קטנות, ואשר עלולות יום אחד לסבול בעצמן את גורלה של אתיופיה, מה אתן מתכוונות לעשות?... איזו תשובה עליי לשאת אל עמי?"

"ליקוי התנהלות עולמי ענקי"

"איננו יכולים להמשיך כך", אמר מזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרש, במעמד הפתיחה של העצרת, ביום ג'. "מוטלת עלינו החובה לפעול. ואף על פי כן אנחנו לכודים בליקוי התנהלות עולמי ענקי".

נשיא צרפת עמנואל מקרון סיכם את החודשים האחרונים היטב: "רוסיה, חברה קבועה במועצת הביטחון, שברה את ביטחוננו הקולקטיבי באמצעות מהלך של תוקפנות, פלישה וסיפוח. היא הפרה במתכוון את אמנת האו"ם ואת העיקרון של שוויון ריבונות לכל הארצות".

אפילו נשיא טורקיה ארדואן, שפלירטט בגלוי עם פוטין בחודשים האחרונים, והידק את יחסיו הכלכליים עם רוסיה, דיבר בניו יורק בלשון חד משמעית. הוא נשאל בראיון טלוויזיה אם במסגרת הסדר שלום רוסיה תוכל להוסיף ולהחזיק בחלק מן השטחים שכבשה. "לא", ענה ארדואן, "בשום פנים לא".

רוסיה מעולם לא הייתה מבודדת יותר. מה יעולל לה בידודה? האם הוא יעורר מחשבות שניות? אין כל סיבה להניח את זה. פוטין חושב שהוא מנצח.

_________________

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny